גזע ישי שיב

ואי קשיא הוא על הרב פר"ח ז"ל דלפי דעתו וסברתו בפרו' דהאי דפריך ונכבשינהו וכו' לאו להתיר כולן קאמר משום דלהתיר כולן הו"ל מבטל אי"ל הנה הוא נסת'ר מחמת'ו דבא"ח סי' תנ"א איהו גופיה הביא סברא זו של הר"ב תוי"ט ז"ל ומבואר יוצא מדבריו ז"ל שם דגם הוא שר המסכי'ם עם הרב תוי"ט ז"ל בסברא הנז' ואיך השתא הכא כתב היפך סברא זו

גם בעיקר דברי הרפ"ח ז"ל הנז' דלחלק יצא בין נכבשינהו דניידי למפזרן להתיר את כולן והכי אמר מר דבנכבשינהו כיון דהאיסור נשאר לבסוף אין כאן מבטל איסור. לע"ד איכא למשדי ביה נרגא דכיון דכי נתערב בהו בע"ח דאיסורא מיד נאסרו כולן א"כ כי נכבשינהו דניידי וניתרין כל הני דפרשי אף דהאחרוני' נשארו באיסורן היינו משום דלא נשאר להם רובא כי היכי דנימא עלייהו כל דפריש וכו' ולאו משום דאיסורא ודאי בהני ב' אחרונים נינהו אלא מספיק' וכמו כן איכא ספיקא בכל חד וחד מהני דפרשי אלא דהתור' התירתן משום דכל דפריש מרובא פריש וכיון דכל זמן היותן יחד כולן במקום קביעותן כולן כאחד שוין לאיסורא א"כ כי נכבשינהו דניידי להתיר לכל הני דפרשי אין לך מבטל איסור בידים גדול מזה ומה יושיענו הני ב' האחרונים שנשארין לבסוף להתיר איסורן דכל הני דפרשי בידים לכתחלה כיון דסוף סוף הא יש לומר ודאי דאולי האי דפריש דאיסורא הוא אלא. דהתורה התירה לנו האי ספיקא משום כל דפריש אבל לעשותו. בידים לכתחלה נראה ודאי דהוי מבטל אי"ל. ותו. דלפי דברי הרפ"ח ז"ל וחלוקו הנז' גם במאי דקי"ל בפ' התערובת דע"ד דטבעת של ע"ז שנתערב במאה טבעות ונפל א' מהם לים הגדול הותרו כולן. דאמרי' הך דנפל היינו דאיסורא ופסקו כן הפוסקים ז"ל והשתא הכא הרי כי מפיל אחד מהטבעות בידים לים הגדול ה"נ הנה האיסור חלף הלך לו דאמרינן הך דנפל דאיסו' הוא כי היכי דאמרי' גבי נכבשינהו דניידי דכולן מותרין משום דכל דפריש וכו' ותלינן דהאיסור הוא בהני שנים האחרונים שנשארו לבסוף ואמר מר דמשו"ה מותר למכבשינהו בידים ואין בו משום מבטל איסור לכתחלה א"כ לפ"ז גם בטבעו' כי מפיל א' לים הגדול אין בזה משום מבטל אי"ל כיון דכי מפיל א' לים אנו אומרין דההיא דנפל דאיסור' דמה לי דמכבשינהו דניידי דאנו תולין שאיסו' נשאר לבסוף ומה לי מפיל טבעת לים הגדול דאנו תולין דכל הני דנשארו היתירא נינהו ודאיסורא היא ההיא דנפל לים הגדול. ואילו הפוסקים כולם כא' כתבו גבי הך דינא דטבעות דדוקא כי נפל מעצמו או הפילו בשוגג אבל לאבד טבעת א' בידים אסור משום מבטל אי"ל וכמ"ש בטור יו"ד סי' ק' ובת"ה להרשב"א ז"ל ד ע"ב יע"ש. וע"כ היינו טעמא כדאמרן דכיון דבהיותן כולן יחד הטבעות נאסרו כולן א"כ כי מפיל הוא בידים אחת מהנה לים הגדו' אע"ג דכי מטיל א' הנה אנו תולין דהאי דנפל דאיסו' הוא אעפ"כ הו"ל מבטל אי"ל כיון דע"י מעשיו מותרין כל הני טבעות הנשארין. ובכן הדרא קושיין לדוכתא מהא דפ' התערו' דקאמרי' ונכבשינהו דניידי וכו' והא הו"ל מבטל אי"ל

אשר על כן נלע"ד דמאי דאמרי' בפ' התערו' ונכבשינהו דניידי ולא חשו משום מבטל אי"ל היינו טעמא משום דבכה"ג דאינו עושה שום מעשה בגוף התערובת דאינו מוסיף בהיתר ולא פוחת ממנו רק משנה התערובת ממה שהיה כי היכי דליבטיל לקביעותיה וכי בטיל ליה לקביעותיה ממילא בטיל על ידי רובא דאיתיה קמן דכל דפריש וכו' כל כה"ג אין בו משום מבטל אי"ל דאינו אלא מתקן הרוב שיועיל ביטולו שהרי רובא איתא קמן אלא שע"י שהוא קבוע איתרע ליה לרובא והנה הוא כמחצה על מחצה וכי ניידי הנה הרוב. חזר וניעור לבטל האיסור ובכן כי נכבשינהו כי היכי דניידי דאינו אלא משנה האיסור ממה שהיה כי היכי דרובו אשר בקרבו יבטלו שפיר דמי משא"כ בהא דטבעות דהנה הוא משליך א' לים הגדול דנמצא עיקר ביטולו לאו משום רובא הוה שהרי הרוב אינו מועיל שם לבטל כיון דע"ז אוסר כולן. וכי משליך לים הגדו' הותרו משום מה שאנו תולין דההיא דנפל דאיסורא הוא בכל כה"ג לאו משנה האיסור לבד הוא ולעורר את. הרוב רק הו"ל במאי דמשליכו כמוסיף בהיתר והו"ל מבטל איסור לכתחלה

איברא דזה הוא שק"ט מהא דפ' הנזקין דנ"ד ע"ב דאמרינן באגוזי פרך דערלה שנתערב במאתים ונתפצעו בשוגג מותר אבל במזיד אסור ולר"י אפי' בשוגג אסור משום דקניס שוגג אטו מזיד נקוט מיהא דבמזיד לכ"ע אסור משום מבטל אי"ל הרי דאפי' שאינו מרבה בהיתר רק משנה האיסור ממה שהיה דתחל' היו שלמים ומשום הכי לא בטלי מפני חשיבותן וע"י שפצען דבטל חשיבותן בטלי ואפ"ה אסור משום דהו"ל מבטל אי"ל וזה סותר למ"ש הר'ב תוי"ט ז"ל דכל שאינו מרבה בהיתר רק משנה האיסור ממה שהיה אין בו משום מאי"ל וכן קשה דמ"ש מהא דפ' התערובת דאמרי' דנכבשינהו דניידי וכו'

ונראה לע"ד דיש לחלק דהנה הר"ב תוי"ט ז"ל כתב האי סברא אמאי דתנן התם