גזע ישי שיא

אוסר רק קצת טפה הנוגעת וטפה זו מתערבת ביין ובטילה והוא אינו מכוון לזה וכו' ועירוב זה של הטפה ביין הוא אינו מערב בידים רק מתערבת ממילא וכמו כן גיעולי גרם המים בולעים קצת והוא אינו משתמש אח"ך במים ועיקר החשש ששוב הכלי בולע מהמים וזה אינו עושה הוא בידים רק הכלי בולע אח"ך מעצמו נמצא שהוא אינו מערב בידים שום דבר. ומה שהבאת מדברי הב"י ביו"ד ססי' קל"ח שאין מחוייבין ללקט החרצנים אלא מכבד ודיו ג"כ אינה ראיה ששם אינו רואה בעיניו ואינו מחוייב לחפש אחר הכיבוד א"ד ז"ל יע"ש. ולדידי יש להשיב על האי כללא דחדית לן מר הגאון ז"ל מדברי הר"ן ז"ל דע"ז פ' אין מעמידין דכת' טעמא דשרי ליתן מים או שכר בקנקנים של גוים והיין והמי' של העירוי מותרי' מהאי טעמ' דאינו מתכוין לבטל האיסור יע"ש וכתבנו דברי הר"ן ז"ל לעיל בסי' הקודם יע"ש. הרי שמתיר הר"ן ז"ל לתת שכר בקנקני נכרים לכתחלה מה"ט דאינו מתכוון לבטל האיסור ואף שבנתינתו את השכר לקנקן נכרי הנה הוא מערב בידים ועיין מה שכתבתי בסי' הקודם בדע' הר"ן ז"ל ותו לא מידי

קלט אין מבטלין איסור לכתחלה. אפילו באינו מתכוון לבטל דשרי היינו בדאי אפשר בלאו הכי אבל בדאפשר בלא ביטול איסור אסור לבטל האיסור. כ"כ הרב ט"ז ז"ל ביו"ד סי' קל"א ס"ק. ומדברי הטור ז"ל בא"ח סי' תמ"ח בחטים שיש בהם מבוקעות שכתב שא"צ לברור המבוקעו' אלא טוחנן ומבטלן ואין בזה משום מבטל איסור לכתחלה דהוא אינו מתכוין לבטל אלא לטחון יע"ש. מבואר יוצא דאף בדאפשר בלאו הכי שרי כל שאינו מתכוון לבטל שהרי בהא דחטי' מבוקעו' אפשר לברור החטים ואפ"ה כתב דא"צ לברור לא טוחנן ומבטלן מהאי טעמא דאינו מתכוון לבטל אלא לטחון

ק"מ אין מבטלין איסור לכתחלה. ה"מ להרבות בהיתר כדי לבטל האיסור אבל כשאינו מרבה בהיתר אלא משנה האיסו' ממה שהיה שפיר דמי כ"כ הר'ב תוי"ט פ"ה דמ' תרומות עלה דתנן התם תאנים שחורות ולבנות וכו' יעויין שם

ולכאורה נראה לע"ד להביא ראיה לזה מהא דפרכי' בריש פ' התערובת עלה דתנן התם כל הזבחי' שנתער' בהן מחטאות המתות או שור הנסקל אפי' א' בריבוא כולן ימותו ואמרינן בגמ' טעמ' משום דבע"ח חשיבי ולא בטילי ופרכי' ונכבשינהו דניידי ונימא כל דפריש מרובא פריש יע"ש. וקשה לכאורה דמאי פריך הא כיון דקביעי נאסרו כולן וכי יכבשינהו ניתרין משום כל דפריש ואיך שרי' דיכבשינהו בידים כי היכי דיהיו ניתרים והא הו"ל מבטל איסור בידים לכתחלה ואנן קי"ל הלכה רווחת דאין מבטלין אי"ל. אמנם לפי מ"ש הר"ב תוי"ט דכל דאינו אלא משנה האיסור מכמות שהיה אין כאן משום מבטל איסור ניחא דכי נכבשינהו דניידי אינו אלא משנה האיסור מכמות שהיה דקודם היו קבועים והשתא קא פרשי ובטלי להו לקביעותייהו

איברא דראיתי להר"ב פר"ח ז"ל ביו"ד סי' ק"י סס"ק כ"ח דהקשה עמ"ש הגאון בה"ג דאותו ואת בנו שנשחטה האם או הבת היום ונתערבה באחרים וצריך לשחוט מהם היום כיצד יעשה ליכבשינהו דניידי ממקום קביעותן ויקח מהן חד חד וישחוט דכל דפריש וכו' ושניים הנותרים אסור לשוחטם היום ע"כ והקשה הרפ"ח ז"ל דכיון דלגבי או"ב ליכא למיגזר שמא יקח מן הקבוע ב' האחרוני' אמאי אסורין ליעקרינהו לכולהו ולבדרינהו וכולן מותרין וכמו כן קשה על הש"ס דזבחי' דלס"ד דש"ס דמקשה ליכבשינהו דניידי אמאי לא פריך עדיפא מינה דלבדרינהו לכולהו דמהני אף להתיר את כולן ותירץ הרב ז"ל דלבדורינהו בידים הוי מבטל איסור לכתחלה דבשלמא נכבשינהו דניידי הרי נשאר האיסור לבסוף משום דאיסורא ברובא איתיה ואין כאן מבטל איסור אבל במפזר שניתרין כולן הרי ע"כ מתבטל האיסור ג"כ א"ד ז"ל יע"ש. ולפ"ז לא זו בלבד דליכא ראיה מהך סוגיא דזבחים הנז' להאי סברא דחדית לן הר'ב תוי"ט ז"ל אלא אדרבה יש להוכיח מינה היפך סברא זו דהא ה"נ כי בדרינהו לכולהו אינו מוסיף בהיתר אלא משנה האיסו' מכמות שהיה דתחלה הוה קבוע והשתא ניידי ובכה"ג הא אמר מר דאין בכזה משו' מבטל אי"ל. וא"כ הדרא הקושיא לדוכתא על הש"ס לפי הס"ד דלא שמיע ליה הא דגזירה שמא יקח מן הקבוע אמאי לא פריך עדיפא מינה ליעקרינהו וליבדרינהו לכולהו דמהני אף להתיר את כולן אלא ע"כ לומר דמשום דאין מבטלין איסור אף בכה"ג דאינו אלא משנה האיסור מכמות שהיה. ומיהו נלע"ד דעל הר'ב תוי"ט ז"ל אין מזה השגה כלל די"ל שפיר דמאי דפריך הש"ס ונכבשינהו דניידי ה"נ קאמר דנכבשינהו דניידי כולהו ויותרו כולן ונימא כל דפריש וכו' וכן מוכח מדברי הרשב"א ז"ל בת"ה דק"ב ודק"ך ע"ב דמאי דקאמר ונכבשינהו וכו' פירושו דמפזרן וכן מוכח מדברי השאלתות הביא לשונו הרשב"א ז"ל שם באופן דאין מן הש"ס הנז' סתירה להאי סברא דהר' בתוי"ט ז"ל.