גזע ישי שי

ולפי האמור ומדובר בטעם ההיתר דנתינת שכר או מים בקנקני יין נסך משום דהוה דומיא דגיעולי כלי מדין כנז' ממילא מוצל הוא הר"ן ז"ל ממה שהקשה עליו הר'ב פר"ח ז"ל ביו"ד סי' קכ"ב סק"ג וז"ל גם מה שתירץ עוד שאין כאן מבטל אי"ל אינו מספיק למאי דשרינן ליתן בו שכר לכתחלה בידים ואף שאינו מתכוין להכשיר את הכלי אינו בדין להתיר א"ד ז"ל יע"ש. ולמאי דכתיבנא לק"מ דנתינת שכר נמי עיקרו כדי להכשי' הכלי הוא וכמו שמוכח מדברי הרשב"א כדכתי' והרי זה דומה ממש לגיעו' כלי מדין וברור

המורם מכל האמור דלע"ד ע"כ לא קאמר הר"ן ז"ל דכל שאינו מתכוין לבטל האיסור כדי ליהנות ממנו שרי לבטל לכתחל' אלא דוקא בשמעשיו מוכיחין על כוונתו דלא ניחא ליה באיסורו ואדרבה הנה הוא חוזר להרחיק האיסור מאליו כהא דגיעולי כלי. מדין אבל לבשל לכתחלה בקדרה הבלוע בו איסור משהו אע"ג דאין כוונתו לבטל האיסור כדי ליהנות ממנו אלא עיקר כוונתו לתקן בו המאכל אסור. אמנם לפי מ"ש הריב"ש ז"ל בהא דנותן חלב בין נסר לנסר בקנקנים מבואר דדעתו ז"ל דאף בכה"ג שרי וכן מוכח נמי מדברי הטור בא"ח סי' תמ"ח גבי חיטים מבוקעין שכתבתי לעיל. והנה מור'ם ז"ל בהגה ביו"ד סי' קכ"ח ס' א' פסק להך דינא דהריב"ש ז"ל דנותנים יין בכלים שנסריהם מדובקים בחלב ויהיב שם טעמא דשריותא משום שטבע היין לברוח מן החלב והחלב נקרש וכו' ואינו נוגע כלל ביין יע"ש והיינו כמ"ש הריב"ש ז"ל בתחלה. ולכאורה איכא למידק על מור'ם ז"ל דהא הריב"ש ז"ל מסיק בטעמא אחרינא משום דבטל ברוב היין ואינו מבטל אי"ל משום דאינו מתכוון. וכו' ואמאי מור'ם ז"ל לא בחר בהאי טעמא ונייד מיניה וכתב טעם הא'. ואפשר דמשו"ה לא נראה לו טעמו השני משום דק"ל על טעם השני דלא הוה דומיא דגיעולי כלים וסבי"ל דע"כ לא אמרי' דכל שאינו מתכוין לבטל שרי אלא דוקא בכה"ג דגיעולי כלי מדין וכמ"ש בעניותין לדעת הר"ן ז"ל ומשו"ה ע"כ ליכא טעמא דשריותא להני דנהיגי לתת יין בקנקנים הנז' אלא האי טעמא קמא דיהיב הריב"ש ז"ל כנ"ל ועמ"ש הר"ב פר"ח בא"ח סי' תנ"ג ועמ"ש הרדב"ז ז"ל בחדשו' ח"א סי' מ"ז ועיין בתשובות מהריט"ץ סי' פ"א

קל"ח אין מבטלין איסור לכתחלה. אפילו באינו מתכוין לבטל את האיסו' כדי ליהנות מן האיסור דשרי. לדעתי לא הקילו בזה לערב לכתחלה אפי' בדבר שאין כוונתו לבטל רק אם כבר נתערב אלא שעדיין לא נתבטל והוא עושה איזה דבר ועי"ז מתבטל. בזה אזלינן בתר הכוונה שאם הכוונה לבטל אסור ואם הכוונה לדבר אחר מותר כמו בחטים שיש בהן חטים מבוקעים שמותר לטחון לעשות קמח. אבל אסור לערב חטים מבוקעים בידים כדי לטוחנן. ואף שאין מזה ראיה דהרי קודם שנתערב יכול לטחון כ"א בפני עצמו וא"כ אם מערב ודאי שכוונתו לבטל. מ"מ בשום מקום לא מצינו היתר רק בדבר שכבר נתערב וראיה גדולה לדבר הוא ממ"ש הרשב"א והובא בש"ע יו"ד סי' צ"ט סעי' י"ד וסי' קכ"ב ס"ה דאיסור מועט שנבלע בכלי שאין דרכו להשתמש בו בדבר מועט וכו' ה"ז מותר להשתמש בו וכו' גם בזה חולקים הרא"ה והטור כמבואר באחרונים שם אבל בכלי שדרכו לפעמים להשתמש דבר מועט כמו קערה וכיוצא אסור להשתמש בה שאין מבטלין אי"ל אפי' איסור מועט אפי' איסור הבלוע כמבואר שם בש"ע בסי' קכ"ב זה הטעם מפורש שאין מבטלין אי"ל. ולכאור' יפלא הלא אין כוונתו לבטל רק לבשל בקדר' או לאכול בקערה וכיון שאין בו כוונה לבטל מותר אלא ודאי שדוקא בדבר שכבר נתערב התירו אם אין כוונתו לבטל אבל לערב מתחלה אף שאין כונתו לערב רק להשתמש בכלי אסור. כן כתב הגאון מהרי"ח לנדא ז"ל בס' הנחמד נודע ביהודה מה"ק חי"ד סי' כ"ו יע"ש בהגהה וכ"כ עוד במהדורא תניינא חי"ד סי' נ"ו ושלדעתו ז"ל זהו טעמו של הצ"צ הביאו המג"א בסי' תמ"ז ס"ק מ"ה ביין לבן שהוכהה מראיתו שאסור ליתן תוכו חלב בהמה או חלב חטה אפי פחות מששים דמבטל איסור לכתחל' יע"ש והרי שם אין כונתו שיתן טעם רק לתקן המראה. אלא ודאי דלערב בידים גם זה אסור א"ד ז"ל יע"ש. ולעיל שם סי' מ"ו השיב הגאון הנז' לתלמידו הרב מהר"ד קצע ז"ל על מה שכתב לו דמשמעות גדולי הראשונים לא כן הוא והביא דברי הריב"ש שהביא הפר"ח ביו"ד סי' ס"ד ס"ק כ"ו על אותן שמשימין חלב בין נסר לנסר וכו'. והשיבו הגאון מהרי"ח ז"ל וז"ל והנה במה שכתבת גדולי הראשונים אני תמה אני הוכחתי שם בחבורי מדברי הרשב"א והרא"ה והטור ואיך אתה קורא הריב"ש נגדם גדולי הראשונים וגם עיקר דברי הריב"ש אינם סותרים את הכלל שלי דדברי הריב"ש הם על דרך זה שזה פשוט אצלו דכבוש ודאי לא שייך ביה אלא שהונקא לומר שאפי' נגיעה בעלמא שנחוש מתוך שהחלב רך בטבע אפי' בנגיעה בעלמא אוסר טפה הנוגעת גם כן אין כאן ושוב אמר שאפי' נימא שנוגע קצת מ"מ כיון שעכ"פ אינו נכבש א"כ אינו