גזע ישי שט

הר"ן ז"ל שם דהא אין מבטלין אי"ל יע"ש מה שתי' והשתא קשה. טובא דמאי קשיא ליה להר"ן ז"ל התם הא כי מבשל בהן אין כוונתו לבטל האיסור כדי ליהנות אלא כדי לתקן בו המאכל ובכל כה"ג דאינו מתכוין לבטל האיסור כדי ליהנות הא אמר מר ניהו גופיה בפ' אין מעמידין דשרי. וכבר ראיתי להרב שער המלך ז"ל פט"ו מה' מאכלות אסורות דין כ"ה דרמי ומקשי דברי הר"ן ז"ל דהני תרי דוכתי הנז' אהדדי והניח דברי הר"ן ז"ל בצ"ע יע"ש. אמנם לפי מאי דכתיב' אנן בעניותין נראה דלק"מ דע"כ לא כתב הר"ן ז"ל בפ' אין מעמידין האי סברא דכל שאינו מתכוין לבטל כדי ליהנו' שרי אלא דוקא בכה"ג דגיעולי כל מדין דמעשיו מוכיחין דלא ניחא ליה באיסורא משא"כ בהא דכלי חרס דפ' כל שעה דבעי להתיר לבשל בהן לכתחלה די"ל דניחא ליה באיסורא ולהכי לא אזלי' בתר כוונתו דלא ברירא לן אי ניחא ליה בהנאתו מהאיסור

ובהכי ניחא נמי מ"ש עוד הר"ן ז"ל בתשובו' סי' נ"ז דנשאל אם מותר לטחון כאחת החטים המבוקעות עם אותן שאינן מבוקעות אם יש לחוש לזה מפני שאין מבטלין אי"ל או נקל בזה לפי שמה שאמרו שאין מאי"ל אינו אלא מדרבנן בעלמא והשיב ע"ז הר"ן ז"ל וז"ל הוי יודע שהראב"ד ז"ל סובר דאין מבטלין אי"ל מדאוריי' הוא וכו' ומ"מ אפי' לדבריו במבטלו בעודו היתר לא שמענו שיהא אסור כל שנתבטל בזמן היתירו וכו' עד אבל למעש' לא מלאני לבי להקל בכך אלא בררו אותן והסירו אותן המבוקעות מהן והשאר מותר א"ד ז"ל יע"ש. וחזר וכתבו שם סי' נ"ט יע"ש. ולכאורה קשה עליו דלמה ליה כוליה האי הא אינו מתכוין לבטל כדי ליהנות אלא לטחון הוא מתכוין ובכה"ג שרי וכ"כ בהדיא הטור ז"ל בא"ח סי' תמ"ח על הא דחטים מבוקעות דשרי משום שאינו מתכוין לבטל אלא לטחון יע"ש. וכיון דהר"ן ז"ל איהו גופיה הוכיח סברא זו בראיה ברורה מהגעלת כלי מדין אמאי לא כתב טעם זה בחטים מבוקעות ולא עוד אלא שלא מלאו לבו להקל והצריך ברירה. אמנם לפי האמור ניחא דהר"ן ז"ל סבי"ל דכיון דהאי סברא דאינו מתכוין לבטל כדי ליהנות אין בידינו להתיר אלא ממה שמצינו שצותה תור' להגעי' כלי מדין אין לט כח להתיר מטעם זה אלא כיוצא בכענין הגעלת כלי מדין כאמור

אמנם מדברי הריב"ש ז"ל בהא דמשימין חלב בין נסר לנסר לקנקנים שכתב' לעיל מוכח דאף שאין מעשיו מוכיחין על כוונתו דאין רצונו ליהנות מהאיסור כל דאיהו בדידי' אינו מתכוין לבטל אלא כדי לתקן הכלי שרי שהרי בנ"ד שמשים חלב בין נסר לנסר אין במעשיו אלו שום הוכח' דלא ניחא ליה באישורו של חלב שמתערב ביין ואעפ"כ אתי עלה מטעמא דאינו מתכוין לבטל כדי ליהנות ומוכח ליה מכלי מדין

איברא דנראה לכאורה להוכיח דגם הר"ן ז"ל ע"כ דסבי"ל דאף בכה"ג שאין מעשיו מוכיחין על כוונתו דלא ניחא ליה באיסור' כל שאינו מתכוין לבטל כדי ליהנו' מהאיסו' אלא לתת בקנקני' שכר או מים שרי שהרי הר"ן ז"ל עיקרו לא בא בסבר' זו אלא לדחות ראיית הני גברי רברבי דמייתו לדינם מהא דשרי' לתת לתוך קנקנים של יין נסך מים או שכר ומעתה הדרא קושית הרב שער המלך ז"ל ממ"ש בפ' כל שעה הנז"ל לדוכתא וכמו כן קשה ממ"ש בתשו' כנז'

האמנם כי דייקינן פורתא נראה דשפיר י"ל בדעת הר"ן ז"ל כדכתי' דכל שמעשיו מוכיחין דלא ניחא ליה באיסור' בכה"ג דגיעולי כלי מדין דוקא הוא דשרי והא דקנקנים של נכרים דיין נסך דישראל נותן לתוכן מים או שכר נמי הוי כגוונא דגיעולי כלי מדין דכיון דבנתינת מים או שכר מבטל לטעמא דחמרא הנה במה שאינו רוצה לתת לתוכן יין מיד אלא נותן לתוכן קודם מים או שכר דהוא כדי שהמים או השכר יבטלו לטעם יין הבלוע בו. הרי בזה מוכיחין מעשיו שפיר דלא ניחא ליה באיסור' דאי הוה ניחא ליה באיסור' אמאי נותן לתוכן בתחל' מים או שכר כדי ליתן אח"ך בהן יין ואינו נותן מיד בתוכן יין אלא מוכח מנתינתו לתוכן מים או שכר קודם דלא ניחא ליה באיסור' ולהכי הוא נותן מים או שכר כדי שיב שיבטלו לטעמא דחמרא ויוכשר הכלי להיות ראוי ליתן לתוכו חמרא ומאחר שבשביל שהנכרי נתן לתוכן יין הוא נותן לתוכן מים או שכר בתחלה ולא יין מוכיחין מעשיו שפיר על כונתו דאין כונתו לבטל האיסור כדי ליהנות אלא כדי להכשיר הכלי דומיא דגיעולי כלי מדין ולהכי המים או השכר מותרין דאינו נהנה מי האיסו' מיקרי כיון דאיהו לא ניחא ליה באיסורא והו"ל הנאה הבאה לו בע"כ דלאו הנאה היא והכי מוכיחין דברי הר"ן ז"ל בריש דבריו שכתב בשם הרשב"א בהאי לישנא א"כ מצינו וכו' שהרי נותנין מים או שכר בכלי זה כדי לבטל טעם היין והמים והכלים מותרין וכו' הרי לך בהדיא דמה שנותן מים או שכר בהכלי עיקרו הוא כדי לבטל טעם היין ולהכשיר הכלי וא"כ הרי זה דומה ממש לגיעולי כלי מדין דמייתי מינה הר"ן ז"ל כנלע"ד ברור בדעת הר"ן ז"ל ונמצאו דבריו עולין כהוגן ולק"מ כמדובר לעיל.