גזע ישי שח

כי ע"פ הבא'ר תמהני על הרב כנה"ג ז"ל שכתב ביו"ד סי' קכ"א הגה' הטור אות י"א וז"ל מגעילין ומטבילין וכו' נ"ב ואין זה נקרא מבטל האיסור לכתחלה דדוקא לאכול האיסור ע"י ביטול אז אין מבטלין אבל גבי כלים אין עושין שום דבר מהמים דנפלט האיסור שבהן הר"ן פרק א"מ גבי בעיא דמהו ליתן מים או שכר בכלים אסורין מיין נסך וכו' א"ד ז"ל יע"ש. הנה שהרב ז"ל הבין בכונת הר"ן ז"ל דטעמו משום דאינו נהנה מהמים כלל אלא שופכין אותן לאיבוד וכ"כ עוד בסי' צ"ט הגה"ט אות י"א יע"ש. ונראה דמה שהביאו לזה הוא ממ"ש הר"ן ז"ל בסוף דבריו אבל במתכוין להכשיר הכלי ואינו נהנה מן האיסור וכו' והבין הרב ז"ל דכוונתו דאינו נהנה מן האיסור היינו לפי שאין עושה שום דבר מהמים. ואחרי המחי' רבה מכבוד רבנותיה דמר אין דבריו ז"ל אלו אלא דברי תימא דאיך לא השגיח הרב ז"ל דעיקרו לא בא הר"ן ז"ל בדברים אלו אלא ליתן טעם להיתר מי עירוי לשתיה משום דאינו מתכוין לבטל האיסור וממילא דע"כ דמי ההגעלה נמי מותרים לשתות וטעם ההיתר משום דאינו מתכוין לבטל. ומ"ש הר"ן ז"ל בס"ד ואינו נהנה מן האיסור על כרחין כוונתו כדכתיבנא אנן בעניותין וזה ברור ודברי הר"ב כנסת הגדולה ז"ל לשש צריכין עיון

וע"פ מאי דכתיבנא אנן בעניותין בכוונת הר"ן ז"ל מקום אתנו להבין מ"ש הריב"ש ז"ל בתשו' סי' שמ"ט דמה שמשימין חלב בין נסר לנסר בקנקנים של עץ בסדקים כדי שלא ינטף היין אין בכך כלום לפי שטבע היין שמתרחק מן החלב ואפי' נגיעה אין כאן ועוד דהיין הנוגע בחלב כבר הוא מתערב עם היין האחר ואין זה כמבטל האיסור לכתחלה כיון שאין כונתו לבטלו וליהנות מהאיסור אלא כוונתו לתקן הכלי ולהדביק סדקיו וראיה לזה מכלי מדיין שאמרה תורה להגעילן ובודאי בבני יומן דבר הכתוב למאן דסבי"ל נותן טעם לפגם מותר וא"כ למאן דאית ליה דאין מאי"ל הוא איסו' דאוריי' מה הועילה ההגעלה והלא אפי' היה במים שיעור לבטל פליטת הכלי עדין המים אסורין וחוזרין ואוסרין הכלי הנגעל ואין כאן הכשר אלא שאין זה נחשב מבטל אי"ל כיון שאין כוונתו אלא להכשי' הכלי א"ד ז"ל יע"ש. ותהי עליו הר"ב פר"ח ז"ל ביו"ד סי' ס"ד סקכ"ו דהא מלתא דפשיטא היא דאף מאן דאית ליה דהא דאין מאי"ל הוא איסור' דאורייתא מ"מ מודה מיהא שאם עבר ובטלו מדאוריי' בטיל ואפי' במזיד וא"כ מנין הרגלים לומר שהמים אסורין אף שיש בהן ששים נגד האיסור וחוזרין ואוסרין הכלי הנגעל ע"כ ת"ד הרב פר"ח ז"ל יע"ש שהאריך הרחיב בתמיהא זו. והיא לכאורה תמיהא אלימתא ע"ד הריב"ש ז"ל לפי מרוצת לשונו ז"ל. ואשר אני אחזה לי דכונת הריב"ש ז"ל בדברים אלו הוא כמ"ש בכונת דברי הר"ן ז"ל וטובים השנים אמרו דבר אחד ועיקר כונתו בזה להכריח שלא תאמר דטעם היתר הגעלת כלי מדין הוא משום דליכא התם שום בטול איסור לכתחלה כלל משום דהמים לשפיכה קיימי ולא חזו ליהנות מהם ואמטול הכי אמרה תורה להגעיל כלי מדין ולא חששה להא דמבטל אי"ל שהרי אינו נהנה מהמים כלל ואין זה אלא כסוחט האיסור ומפרידו מן ההיתר ומשליכו להאיסור לזה ביאר ובא הריב"ש ז"ל ותלמודו בידו להורות נתן דע"כ אי אפשר לההגעלה בלי שיבטל אי"ל וכן הוא שיעור כוונת לשונו הזהב מה הועיל' ההגעל' כלומר בלי שיבטל אי"ל אי אפשר שתועיל ההגעלה שהרי אפי' היה במים שיעור לבטל פליטת הכלי אי לאו משום דבטלו במים ע"י רובם עדין המים אסורין וחוזרין ואוסרין הכלי הנגעל כלומר שהכלי חוזר ובולע מן המים ואין כאן הכשר ונמצא דעיקר הכשר הכלי לא אתיא לא ע"י מה שיש במים שיעור לבטל פליטת הכלי דהשתא כי חוזר ובולע היתירא בולע ומעתה איך צותה תורה להגעילן כיון שע"כ א"א להגעלה בלא ביטול איסור לכתחלה אלא ע"כ שאין זה נקרא מבטל אי"ל כיון שאין כוונתו אלא להכשיר הכלי כן נלע"ד בכוונת דברי הריב"ש ז"ל אלא שקיצר וסמך על המבין

ומעתה אשובה אראה מאי דעתיה דהרן ז"ל באינו מתכוין לבטל האיסו' כדי ליהנו' אבל אין מעשיו מוכיחין על כוונתו דאין רצונו באיסו' כאשר חקרנו אי שרי או לא דהנה לפי מה שהוכיח סברתו הנז' מהגעלת כלי מדיין אין לנו להתיר אלא בכגון דא דגיעולי כלים דעינינו הרואות את מעשיו דאין חפצו ורצונו באיסור ואדרבא הרי כל עסקו הוא להפריד האיסור מהכלי דלכן הוא מגעיל ולהכי אף דע"כ ממילא הוא מאי"ל ונהנה מהאיסור שרי דלאו הנאה היא כלל משום דהו"ל הנאה הבאה לו בע"כ משא"כ במבשל בכלי שבלוע בו איסור משהו אף דאיהו בדידיה אין כוונתו אלא לתקן המאכל מ"מ כיון דעכ"פ ע"י תיקונו המאכל מבטל אי"ל ונהנה ממנו מאן לימא לן דלא ניחא ליה באיסור'. הא ודאי דבכה"ג אין בידינו להתיר מהגעלת כלי מדין דהתם מעשיו מוכחין דלא ניחא ליה באיסורא וכן יש להוכיח ממ"ש הר"ן ז"ל פ' כל שעה אההיא דפרכינן התם עלה דאמרי' כלי חרס ישברו לישהינהו אחר הפסח וליעביד בהו שלא במינן. והקשה ע"ז