גזע ישי שז

רברבי חזינא אבל איני רואה לדינם מכאן ראיה לפי שהכשי' המים של עירוי אינו מטעם שיפליטו את הכלי מהיין שהרי לא מצינו בשו' מקום שהצונן פליט אלא ודאי שאין המים מכשירין אלא מפני שמפיגין היין הנבלע בתוך הכלי ומבטלין טעמו ולא שמערבין אותו עם ההיתר אלא הרי הן כאילו שורפין אותו במקומן ועוד שאפי' תאמר שהן מוציאין אותו ומערב אותו עם ההיתר לא נאסר לבטל אי"ל אלא למי שמתכוין לבטל כדי ליהנות ממנו הא לא"ה לא שאם לא תאמר כן למי שסובר דמאי דאמרינן אין מאי"ל מדאורייתא הוא וכו'. א"כ היאך הכשירה תורה כלי מדין בהגעלה דודאי בבני יומן אמרת כן וכו' ומעתה היאך צותה תורה להגעילן והרי הוא מבטל איסור הבלוע בהם לכתחלה במים שהוא מגעיל אותן אלא ודאי לא אמרו אין מבטלין אי"ל אלא במתכוין לערב איסור בהיתר כדי ליהנות ממנו אבל במתכוין להכשיר הכלי ואינו נהנה מן האיסור שרי ולפיכך אין להביא ראיה מכאן וכו' עכ"ד ז"ל יע"ש. ולכאור' דברי הר"ן אינם מובנים וצריכין ביאור חדא דמאי ראיה מייתי מגיעולי כלי מדיין דהנה איהו ז"ל עיקרו לא בא אלא ליתן טעמא דהיתירא דמים של עירוי משום שאינו מתכוין לבטל האיסור כדי ליהנות ממנו ומייתי לה מכלי מדין ומנ"ל דמי ההגעלה דכלי מדין נתנו לשתיה כי היכי דנכריח מיניה דכל שאינו מתכוין לבטל כדי ליהנות ממנו שרי דילמא מי ההגעלה סתמייהו לאו לשתיה נתנו לא נשפכים והולכין לאיבוד ומשו"ה אין כאן מבטל איסור. ותו דאפי' אי מי ההגעלה נמי לשתיה חזו ולא אזלו לאבוד. משום הכשר הכלי וכדי שלא יבא לידי איסור מבטל אי"ל אסרתן התורה למי ההגעלה דהשת' ליכא משום מבטל אי"ל. ואי משום שמכשיר הכלי נקרא מבטל איסור הא ודאי ליתא דאינו אלא סוחט האיסור ומפרידו מן הכלי ומשליכו וכמ"ש הרשב"א ז"ל בתשו' סי' משא"כ במים של ערוי או שכר דהרי הוא נהנה מן המים ומן השכר ולכן שפיר מייתו הני גברי רברבי ראיה לדינם. ותו איכא למידק בדברי הר"ן ז"ל דבסיום דבריו כתב אבל במתכוין להכשיר הכלי ואינו נהנה מן האיסור וכו' אשר נראה מדבריו דמי הגעלת כלי מדין לא ניתנו ליהנות מהם שהרי כתב ואינו נהנה מן האיסו' וכו' וזה תימא דלפי מאי דבעי להוכיח מהגעלת כלי מדיין ע"כ דמי ההגעלה מותרים וליהנות ניתנו וכי שתי להו הרי הוא נהנה מהאיסור. תו איכא למידק במ"ש בהוכחתו מכלי מדין בזה הלשון היאך הכשירה תורה כלי מדין וכו' ומה הלשון אומרת היאך הכשיר' תור' דלשון זה צודק על אחר ההגעלה איך הוכשרו ע"י הגעלה וזה תימא דאפי' למ"ד אין מאי"ל מדאורייתא הוא בדיעבד בטל ומבוטל ומותר ולא הו"ל לומר אלא היאך צותה תורה וכמ"ש אח"ך ומעתה היאך צותה תורה וכו' ותו דאמאי איכפל תנא הדבר במילות שונות איך הכשיר' תורה וכו' והדר תני לה ומעתה היאך צותה תורה להגעילן וכו'

אמנם נראה דכוונתו מבוארת ומוכיח שפיר מהא דגיעולי כלי מדיין דע"כ כל שאינו מתכוין לבטל האיסור כדי ליהנות שרי ואפי' דע"כ הוא נהנה מן האיסור שרי דכאילו אינו נהנה מן האיסור הוה משום דבכה"ג הו"ל הנאה הבאה לו בעל כרחו דלאו הנאה היא כדאמרי' בעלמא הנאה הבאה לו לאדם בע"כ לאו הנאה היא והוא ממה שהכשירה התורה כלי מדיין בהגעלה ואיך הכשירה תורה בהגעלה והרי המים פלטי לאיסור ומער' במים וחוזרין המים ואוסרין את הכלי שהרי הכלי חוזר ובולע מן המים הנאסר ע"י תערובת האיסו' שנתערב וע"כ לומר דמשו"ה הכשירה התורה ע"י הגעלה משום דמיירי ביש במים שיעור לבטל האיסו' הנפלט מהכלי ולהכי כי חזר הכלי ובולע מן המים היתירא בולע שכבר נתבטל האיסו' במים ונמצא לפ"ז דא"א להכשי' הכלי ע"י ההגעלה אלא ע"י מה שמבטל האיסור ברוב המים ומעתה היאך צותה תורה להגעילן כלומר כיון דעיקר ההכשר בהגעלה ע"כ דלא הוה לא ע"י מה שמבטל האיסור הבלוע במים איך צותה תורה לבטל אי"ל שהרי ע"כ הכלי בולע מהמים שמעורב בו האיסור וא"כ מה יתן ומה יוסיף במה שישפוך המים של ההגעלה הא עכ"פ הרי הוא נהנה מן האיסור במה שחזר ובלע הכלי. אלא על כרחינו לומר דכיון דאינו מתכוין לבטל כדי ליהנות ממנו אלא מתכוין להכשיר הכלי ואינו נהנה מן האיסור כלומר כיון דהוא אין כונתו אלא להכשיר הכלי אף דע"כ הנה הוא נהנה מן האיסור על ידי מה שחוזר הכלי ובלע ממי ההגעלה אינו נהנה מן האיסור מקרי משום דהו"ל הנאה הבאה לו לאדם בע"כ דלאו הנאה היא שרי כנלע"ד כוונת הר"ן ז"ל ועלה כהוגן כל מה שדקדקנו בדבריו וממילא נפיק לפי הוכחתו הלזו דהמים של ההגעלה וכן מי ערוי מותרין דאע"ג דע"כ הוא נהנה מן האיסור כיון שאינו מתכוין כדי ליהנות אלא להכשיר הכלי הו"ל כאינו נהנה משום דהו"ל הנאה הבאה לו בעל כרחו דלאו הנאה היא ככל האמור ומדובר. ולכן שפיר קאמר מר דאין לגברי רברבי ז"ל הנז' שום ראיה לדינם מהא דקנקנים של נכרים.