גזע ישי שה

לשבח אבל מ"מ הבלע עצמו במות שהוא עד שלא נפלט איסור תורה הוא שהרי הבלע עצמה לא נפגם מכדי אכילת גר. וכיון שכן ראוי היה שיהא אסור לבשל בה לבטלו עכשיו מחמת תערובתו דבר תורה אם תמצא לומר דאסור לבטל אי"ל דאורייתא וכן בדין שלא יהא מותר דבר תורה לבטל לכתחל' חתיכ' נבלה בב' חתיכות היתר מין במינו ואנן בכל דוכתא קי"ל דקדירה שאינה בת יומא מותרת דבר תורה א"ד הרא"ה ז"ל. וכתב על דבריו הרשב"א במשמרתו שם וז"ל ומה שחשב לקושיא דכיון שהבלע שבקדרה מצד עצמו ראוי לגר א"כ איך התירה תורה קדירה שאינה בת יומא לכתחל' דמ"ש ממער' חתיכ' נבלה בתוך שתים של היתר דאסו' לבטל אי"ל אפי' מדאו' אין בדבריו כלום חדא דמנ"ל דמדאוריי' אין מאי"ל דילמא מדאוריי' משרא שרי אלא מדרבנן בלבד הוא דאסור ופשטא דשמעתא דזרוע בשלה דבפרק גיד הנשה הכי דייקא וכן הסכימו רבותינו חכמי הצרפתי' ז"ל. ולא עוד לא אפי' מי שדוחק אותה הלכה ומסיק מינה דאסור לבטל אי"ל מדאוריי'. היינו לבטל איסור בעינו כעין זרוע שמבשל עם האיל דאפשר לבשל זה בפ"ע וזה בפ"ע וחדשה בה תורה לבשלם יחד דאין בשלה לא שלימה אבל בלע שבקדרה אי אפשר ולפיכך מותר כיון שפוגם תערובת ואי אתה אוכלו לעולם אלא בפגמו ובתערובת א"ד הרשב"א ז"ל יע"ש. אשר מוכח מדברי הרשב"א ז"ל אלו דלהסוברים דהא דאין מאי"ל לאו דאורייתא אלא מדרבנן הוא הדין נמי דלערב חתיכת נבלה בב' חתיכות דהוא יבש ביבש לא אסיר דבר תורה אלא מדרבנן. וכן מוכח נמי מדברי הרא"ה ז"ל. ויש לדחות קצת ועדיין צל"ת

קל"ו אין מבטלין איסור לכתחלה. לא מבעיא לערב איסור בעין ברוב היתר דאסור אלא אפי' נפל איסור לתוך היתר שאין בו שיעור לבטלו אין מוסיפין עליו היתר כדי לבטלו וכדאית' במ' תרומו' משנה וכ"פ כל הפו' ז"ל

ויש להסתפק למ"ד אין מבטלין איסו' לכתחלה מדאוריי' אם היינו דוקא לערב איסו' בעין ברוב היתר ולבטלו הוא דאסור מדאוריי' אבל בנפל איסור בתוך היתר מין בשאינו מינו דאין בו שיעור לבטלו מדאוריי' דליכא ששים שרי מדאוריי' להוסיף עליו היתר ולבטלו ומדרבנן הוא דאסור להוסיף עליו. או"ד כיון דכי נפל לתוך היתר לא בטי' מדאוריי' משום דליכא שיעור בהיתר לבטלו אף דהשתא אין האיסור בעין אסור מדאורייתא להוסיף עליו ולבטלו למאן דאמר אין מבטלין איסור לכתחלה מדאוריי' הוא

ולכאורה נראה דבכה"ג דאין האיסור בעין לכ"ע מדאורייתא שרי להוסיף עליו היתר ולבטלו כיון דעיקרא דהא דאין מבטלין אי"ל דהוי דאורייתא למ"ד יליף לה ממאי דאמרינן גבי זרוע בשלה דחידוש הוא א"כ איכא למימר דלא אסיר מדאורייתא אלא כעין זרוע בשלה דוקא דמערב איסור בעין לכתחלה ברוב היתר וכן נרא' לכאורה מדברי הרשב"א במשמר' הבית דק"ט ע"ב שכת' שם על מה שהקשה עליו הרא"ה ז"ל בבד"ה דקדרה שאינה בת יומא איך מותר לבשל בה הא הו"ל מבטל אי"ל דאסור מדאורייתא וע"ז השיב ע"ד הרשב"א ז"ל וכתב דאין בדבריו כלום חדא דמנ"ל דמדאוריי' אין מאי"ל וכו' ולא עוד אלא אפי' מי שדוחק אותה הלכה ומסיק מינה דאסור לבטל איסור מדאוריי' היינו לבטל איסור בעינו כעין זרוע בשלה שמבשל עם האיל דאפשר לבשל זה בפ"ע וזה בפ"ע וכו' כתבנו דבריו לעיל באורך בסי' הקודם יע"ש. הנה שכתב ז"ל דהיינו דוקא לבטל איסור בעינו כעין זרוע בשלה הוא דהוה מדאורייתא משא"כ בלע שבקדרה דאינו בעין. וא"כ אוף ה"נ באיסו' שנתער' ואין בו שיעור לבטלו כיון דאין האיסור בעין כעין זרוע בשלה שרי מדאורייתא להוסיף עליו מן ההיתר כדי שיעור ולבטלו

האמנם אנכי הרואה כי ע"כ דמאי דכתב הרשב"א ז"ל בריש דבריו היינו לבטל איסור בעין כעין זרוע וכו' לאו דוקא דבעינן כעין זרוע בשלה ממש ולאפוקי באם אינו בעין ממש כעין נדון דידן דשרי לבטלו ולהוסיף עליו מדאוריי' שהרי בסיום דבריו כתב אבל בלע שבקדרה א"א ולפיכך מותר כיון שפוגם תערובתו ואי אתה אוכלו לעולם אלא בפגמו ובתערובת. הרי דדוקא בבלע שבקדרה משום שפוגם תערובתו הוא דשרי מדאוריי' לבטלו לכתחלה אבל באיסור שאינו פוגם תערובתו אף שאינו בעין כעין בלע שבקדרה אסור מדאוריי' לבטלו לכתחלה וכל שכן באיסור שנפל להיתר ואין בתערובתו דהיתר שיעור לבטלו דאיכא הכא טעמו וממשו של איסור דאסור מדאורייתא להוסיף עליו ולבטלו. וכן נראה מדברי הראב"ד ז"ל גבי הא דר"א דפ' הנזקין באגוזי פרך שנתפצעו הביא דבריו הרשב"א ז"ל בחידושיו פ' גיד הנשה ד"ק ד"ה שאני חתיכה וכו' וז"ל וכתב הראב"ד ז"ל דדוק' כשנתע' מעצמן או שנתערבה בשוגג הוי איסורא דרבנן כדאמרי' דמדאורייתא חד בתרי ביטל מאחר שנתערבה שם בשוגג או מאליו ונמצא כשהוא פוצע לבסוף אינו עובר ע"ד תורה דאינו מבטל דבר תורה אלא איסור דרבנן אבל מערב לכתחלה ואפי' משהו כדי להתירן