גזע ישי שא

יליף לה מדקרי. לזרוע בשלה חידוש. וא"ת הדרא קושיא לדוכת' לימא זהו למעוטי שאר איסורין דהכא מבטלין ובעלמא אין מבטלין. י"ל דלשון זהו היתר הבא מכלל איסור קדייק דזהו הבא מכלל איסור לשעבר משמע זהו שבא לפנינו שנתבשל בתוכו איסור ומתירין אותו משא"כ בשאר ההיתרין הבאין לפנינו שנתבשל בתוכן איסור שאין מתירין אותו אלו ת"ד הר"ן והרשב"א ז"ל יע"ש

והנה דברי התוס' ז"ל שהביאו הר"ן והרשב"א ז"ל נראה חלוקים על התוס' שלפנינו דהנה בתוס' שלפנינו שם ד"ה לאו למעוטי וכו' כתבו וז"ל וא"ת מאי קושיא דילמ' היינו דוקא לענין שאין מבטלין איסור לכתחילה והכא שרי וי"ל דלשון זהו היתר הבא מכלל איסור משמע מכלל דבר האסור באכיל' א"ד ז"ל יע"ש. הרי שהתו' ז"ל תירצו לקושיא זו כאשר תירצו הר"ן והרשב"א ז"ל לדעת הראב"ד ז"ל. נמצא דהתוס' שלפנינו והראב"ד ז"ל בחדא שיטא קיימי דהא דאין מבטלין איסור לכתחי' הוא מדאוריית' דלא כסבר' התו' שהביאו הר"ן והרשב"א ז"ל. איברא דראיתי להר'ב כנה"ג ז"ל ביו"ד סי' צ"ט בהגב"י אות ך' שכתב שהר"ן והרשב"א ז"ל דכתבו הכי בשם התוס' ו"ל הוא ממ"ש התוס' שלפנינו וי"ל שלשון זה היתר הבא מכלל איסור משמע מכלל דבר האסור באכיל' ומפרשי' כוונתם דה"ק משמע מכלל דבר האסור לאכילה מדאורייתא דאין מבטלין אי"ל אבל כיון דהוי דרבנן לא הוי מכלל דבר האסו' לאכיל' דמדאוריית' אף בשאר איסורין מותר באכיל' דמבטלין אי"ל. ובכן תמה על הר"ן והרשב"א ז"ל דמי שנו להו להתוס' לומר וי"ל דאין מבטלין אי"ל הוי דרבנן ולהכי לא מצי לתרוצי דהיינו דווקא לענין שאין מבטלין אי"ל. ולולי שראיתי דעת ארייותא אילין להבין כן בדברי התוס' וכו' היתי אומר דאף לדברי התוס' אין מבטלין אי"ל הוא מדאורייתא וכוונת תירוצם לומר דבשלמא אם בא למעוטי דזהו היתר הבא מכלל איסור שאר איסורין שבתו' שאינן מתבטלין ניחא דהכי קאמר זהו היתר הבא מכלל דבר האסור באכילה אבל אם בא למעוטי בשאר איסורין אין מבטלין אי"ל לא הוי היתר הבא מכלל דבר האסור לאכילה דאף בשאר איסורין מותר באכילה דכיון דכבר נתבטל וכו' א"ד ז"ל יע"ש. ואחרי המחילה רבה מכבוד רבנותיה דמר לא זו היא שעלתה על דעתם דעת קדושים הר"ן והרשב"א ז"ל לפרש דברי התוס' שלפנינו דסבי"ל דאין מבטלין אי"ל מדרבנן דהא אינהו גופייהו תירצו כתירוץ דתוס' שלפנינו לדעת הראב"ד ז"ל וכיון שכן הא ודאי דהכי נמי כוונת התוס' כמ"ש הם ז"ל לדעת הראב"ד ז"ל. אמנם דברי התוס' ז"ל שהביאו תוס' אחריני נינהו דרבותינו בעלי התוס' ז"ל רבים הם ובמקומות רבים מצאנו ראינו להר"ן והרשב"א שמביאים בשם התוס' חלוקים ממ"ש בתוס' שלפנינו וזה פשוט. ועיין לקמן בסמוך

קל"ד אין מבטלין איסור לכתחילה. הר'ב פר"ח ז"ל ביו"ד סי' צ"ט סק"ח הביא סיוע להסוברים דהא דאין מבטלין אי"ל אינו אלא מדרבנן. מהא דתנן במס' תרומות מגורה שפינה ממנה תרומה אין מחייבין אותו להיות יושב ומלקט אחת אחת אלא מכבד כדרכו ונותן לתוכה חולין וכן חבית של שמן של תרומה שנשפכה וכו' ונהי נמי דבכה"ג ודאי לא אסיר מן התורה לבטולי כיון שאין כונתו לבטל האיסור ליהנות ממנו וכו' מ"מ אם איתא דבטול האיסורין אסור מן התורה מדרבנן מיהא היכי מקילינן כולי האי אלא משמע דהוי מדרבנן ומשו"ה הקלו בביטול האיסורין ולא אטריחוהו רבנן במידי דאין דרכן של בני אדם ללקט ולטפח א"ד ז"ל יע"ש. ואחרי המחי' רבה מכבוד רבנותיה דהר'ב פר"ח דלא שמיה מתיא כלל ולא זכר שר מ"ש הרמב"ן ז"ל בחי' לבתרא פ' המוכר את הספינה דפ"ז על הך מתני' דתרומות דקל הוא שהקילו חכמים בדבר מפני שאי אפשר להטריח על הצבור יותר מדי א"ד ז"ל יע"ש. וכיון דהוה טורח צבור יותר מדי אף אי הא דאין מבטלין איסור לכתחי' מדאורייתא הכא דאינו מתכוין לבטל לא ראו חכמים להחמיר משום דאי אפשר וכו'. ותו דהרי כתב הרשב"א ז"ל במשמרת הבית דקכ"ח ריש ע"ב דשאני תרומ' דאפי' בעינה הקילו בה להתירה ולבטלה לכתחילה במה שאין דרך להקפיד בעלים בחולייהם ודוקא כל שאין בה בנותן טעם וכמ"ש במגורה שפינה ממנה תרו ורוצה ליתן בה חולין שא"צ להיות יושב ומלקט אבל בשאר איסורין גמורין כנבילה וכו' יע"ש. הרי דשאני תרומה דלא חמיר איסוריה ככל שאר איסורין גמורין דעלמא כנבלה וכיוצא וה"ט דהקילו בה גבי מגורה שפינה וכמ"ש הרשב"א ז"ל וא"כ ליכא מהך מתני' שום סיוע לסברת מ"ד דמדרבנן אין מבטלין אי"ל ממה שהקילו בה דשאני תרומה דאינה איסור גמור לכל כשאר איסורין ומשו"ה כיון דאינו מתכוון לבטל האיסור לא ראו חכמים להחמיר בה במה שאין ך דרך להקפיד

קל"ה אין מבטלין איסור לכתחילה. נסתפקתי לדעת הסוברים דמדאורייתא מותר לבטל איסור לכתחילה אם היינו דוקא במבטל איסור בהיתר ע"י עירוב שמערבו ברוב היתר ונאכל ע"י תערובת כהא דזרוע בשלה