גזע ישי ש

לר' יוסי איסור חל על איסור והא דקאמר לעיל חייב עלה משום אשת אח ומשום אחות אשה לאו בשוגג לחייבו שתי חטאות אלא במזיד וליעשו' רשע גמור ולקוברו בין רשעים גמורים שהרשע נקבר אצל רשעים דתנן בסנהדרין ב' קברות היו מתוקנין לב"ד א' לנהרגין והנחנקין וא' לנסקלין ולנשרפין והכא נמי אע"ג דהאי לאו מחיובי ב"ד הוא הואיל ועבד תרתי קברינן ליה גבי נסקלין ונשרפין ע"כ ועיין שם בתוס' ד"ה בין רשעים גמורים שכתבו דר"ש סובר דאע"פ שיש בעבירה זו ב' איסורים כיון דלא מיחייב אלא חדא אין קוברין אותו אצל רשעי' גמורין יע"ש ועיין עוד שם בכל הסוגיא עד גמירא. הנה לך מפורש להדיא בסוגיא זו דדוקא לענין חיוב מלקיות או חטאות הוא דאין איסור חל על איסור אבל לענין איסורא תרי איסורא מיהא עביד. ועיין בחי' המאירי ז"ל שם

כי על פי זה אני תמה על הרב לשון למודים זל ה' בשר בחלב סי' יו'ד דהקשה בשם מהר"מ רוביו ז"ל על מ"ש התוס' בע"ז פ' אין מעמידין גבי גבינות הגוים דאסורין משום דמעמידין אותם בעור קיבת נבילה. דכשמולחין הקיבה בעור' יש לאוסר' משום בשר בחלב וכו' והקשה הרב הנז' על דבריהם אלו דהיכי חייל איסור בשר בחלב אאיסור נבילה הא קי"ל דאין אחע"א א"ד ז"ל יע"ש. אשר מבואר יוצא מדברי הרבנים הרב לשון למודים והרב מהר"מ רוביו ז"ל המקשה דפשיטא להו דאין איסור חע"א כלל ואפי' איסור בעלמא ליכא אלא חד איסורא. דבהכי מקשה שפיר על התוס' דאי לא"ה אין מקום כלל לקושיא זו על התוס' דהא התו' ז"ל לענין איסו' בעלמא מיירו דאיכא איסור משום בשר בחלב נמי אבל לענין חיוב אה"נ דלא מיחייב אלא אחדא איסו' משום דאין איסור חע"א ומאי קשיא להו להרבנים הנז'. אלא ע"כ דפשיטא להו דאין אחע"א כלל ואפי' לענין איסור גרידא. והוא תימא רבתי עלייהו איך אשתמיט מינייהו הך סוגיא דיבמות פ' ד' אחין דבא מפורש לשם דדוקא לענין חיוב ב' מלקיות או שתי חטאות על התרי איסורין הוא דלא מיחייב מה"ט דאין אחע"א. אבל לענין איסור תרי איסורי עביד וא"כ שפיר כתבו התו' ז"ל דכשמולחין הקיבה בעור' יש לאוסרה משום בשר בחלב נמי דלענין איסו' מיהא איסור חל על איסור ותרי איסורי איכא וזה ברור. ותו לא מידי

קלב אין שבועה חלה על שבועה. היינו דוקא לענין חיוב קרבן ומלקות שאם עבר על שבועתו אינו חייב אלא אחת משא"כ בנדר דיש נדר בתוך נדר לחייבו ב' אמנם לאיסורא ולשאלת חכם חיילה שבועה על שבועה נמי. כ"כ הרב הגדו' מהרלנ"ח ז"ל בתשו' סי' ק"מ יע"ש שדקד' דבר זה מלשון הרמב"ם ז"ל. ולדידי דבר זה יפה נלמד מהך סוגיא דיבמות פ' ד' אחין דל"ב דשם בא מפורש דהא דקי"ל דאין איסור חע"א היינו דוקא לענין חיוב מלקות או קרבן אבל לענין איסור איסור חע"א וכדכתיבנא להך סוגיא לעיל בסי' הקודם. ומינה נמי להא דאין שבועה חלה על שבועה דהכי הוה שהרי טעמ' דאין שבועה חלה על שבוע' משום האי כללא דאין אחע"א הוא כידוע. ומן התימא על הרב מהרלנ"ח ז"ל שהוצרך ללמד דבר זה מדקדו' לשון הרמב"ם ז"ל ולא זכר שר להך סוגיא דיבמות כי ממנה תורה שלימה יוצאה דלענין איסורא איסור חל על איסור וא"כ חלה שבועה על שבועה לענין איסורא. ותו לא מידי

קלג אין מבטלין איסור לכתחילה. אי הא דאין מבטלין איסור לכתחילה דאורית' או אינו לא מדרבנן. הוא פלוגתא דרבוות' קמאי הראב"ד והתוס' ז"ל הביא דבריהם הר"ן ז"ל פ' גיד הנשה והרשב"א ז"ל בחי' שם עלה דאמרינן התם דע"ח אמר ר"א אמר ריב"ל משום בר קפרא כל איסורין שבתורה בששים אמר לפניו ר' שמואל בר יצחק וכו' כל איסורין שבתורה במאה. ושניהם לא למדוה אלא מזרוע בשלה דכתיב ולקח הכהן את הזרוע בשלה מן האיל ותניא בשלה אין בשלה אלא שלימה וכו' ופרכינן ומי גמרינן מינה והתניא זהו היתר הבא מכלל איסור זהו למעוטי מאי לאו למעוטי כל איסורין שבתורה. ופריק אביי ל"צ אלא לר"י דאמר מין במינו לא בטיל הכא בטיל ופרכי' וליגמור מינה ופרקינן גלי רחמנא ולקח מדם הפר ומדם השעיר ופרכינן ומאי חזית דגמרת מהיאך ליגמור מהאי ופרקינן חידוש הוא ומחידוש לא גמרינן ע"כ ופרש"י ז"ל חידוש הוא דלכתחילה הותר לבטל האיסור ע"כ. והקשו הר"ן והרשב"א ז"ל דא"כ מעיקרא לישני הכי דלימא זהו היתר הבא מכלל האיסור שמבטלין אותו לכתחילה בידים ובעלמא אין מבטלין. ותירצו בשם התוס' דמדאורייתא מבטלין ודאמרינן אין מבטלין מדרבנן. והא דאמרי' הכא חידוש הוא הכי קאמר חידוש הוא שחידשה תורה לבטלו משא"כ בעלמא שאע"פי שמותר לבטלו גנאי הוא לבטלו וכ"ש שאין מצוה לבטלו וכאן אפי' מצוה יש בו. וא"ת אכתי לימא זהו שמצוה לבטלו למעוטי שאר איסורין שאין מצוה לבטלן. הא ליתא דאם איתא פשיטא דמהיכא תיתי שיהא מצוה לבטל שאר איסורין לכתחילה שהוצרך תנא לאשמועינן דאין מצוה. והראב"ד ז"ל כתב דאסור מדאוריית' לבטל איסור לכתחי' ומהכא