גזע ישי רצט

האמנם לדידי חזי לי דאין כאן מקום ספק והרי הוא כמבואר בהדיא בדברי הר"ן ז"ל בפ"ב דנדרים די"ז ע"א על מתני' דיש נדר בתוך נדר וז"ל וכי אמר הריני נזיר הריני נזיר דחייב שתי נזירות ומונה לו יום וכו' וחוזר ומונה לו יום וכו' וקרי ליה להאי גוונא נדר בתוך נדר לפי שהנזירות שנייה היא חלה בתוך זמן הראשונה אלא שאי אפשר לו שימנה אותה עד שימנה את הראשונה דאם איתא דלא חיילא בשעת נדרו היאך תחול לאחר מכן והרי אינו נודר באותו זמן וכיון דלא חיילא השת' לא חיילא נמי בתר זמנא. אלא ודאי מהשת' הוא דחיילא ומש"ה קתני יש נדר בתוך נדר עכ"ד ז"ל יע"ש. הנה שכתב הר"ן ז"ל בהדיא דכל דלא מצי חייל בשעת נדרו לא חייל נמי בתר זמנא משום דאינו נודד באותו זמן. ומינה נמי למאי דנסתפק הרב שער המלך ז"ל לא חלה השבועה אחר שיפדה את ההקדש כיון דלא מצי חייל בשעת שבועתו. ומן התימא על הרב ז"ל איך אשתמי' מיני' דברי הר"ן ז"ל הללו. וכן מוכח מדברי רש"י ז"ל פ"ג דשבועות דכ"ז ע"ב דפרכי' עלה דתנן התם שבועה שלא אוכל ככר זה שבועה שלא אוכל ככר זה שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכלנה ואכלה אינו חייב לא אחת ופרכינן הא תו למה לי שבועה שלישית ל"ל וכו' הא קמ"ל וכו' דלהכי נקט למניינא דאשמועי' חיובא הוא דליכא אשבועות אחרונות הא שבועות הם ולא יצאו לבטל' ואם ימצאו מקום יחולו והיכי דמי כדרבא שאם נשאל לחכם על הראשונה עלתה שניה תחתיה וכו' לפי שהחכם עוקר הנדר מעיקרו שהרי פותח לו בחרטה והוי כמי שלא נדר וחלה השניה למפרע וכו' יע"ש. הרי בהדיא דדוקא משום דחכם עוקר הנדר מעיקרו דהוה כמי שלא נדר וחלה השניה למפרע הא לא"ה הו"ל לבטל' דלא חלה אח"ך. ומהתימה על הרב שער המלך ז"ל דכתב שם בצדדי הספק הנז' וכן נמי לא דמי להא דאמרי' בפ"א דשבועות שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל וכו' דשאני התם דכיון דחכם עוקר הנדר מעיקרו נמצא למפרע משעה שהוציא השבו' מפיו מצאה מקו' לנוח משא"כ בנדון דידן א"ד ז"ל. ומאח' דקעסיק מר בהאי סוגיא דשבועות הנז' תו מאי מספקא ליה עד שהוצרך להביא לנו עצות מרחוק מה שמצא להתוס' בפ' בתרא דנדרים הא מדברי רש"י ז"ל בשבועות שם כנז' ממ"ש טעמא דחלות שבועה השניה מפני שהחכם עוקר הנדר מעיקרו ע"י חרטה והוי כמי שלא נדר וחלה השניה למפרע מבואר יוצא דאי לא חלה למפרע הו"ל שבועה שניה לבטל' ואי חיילה לאחר זמן אמאי הויא לבטלה. ואף שמדברי רש"י ז"ל אלו יש לדחות קצת אמנם מדברי הר"ן ז"ל דפ"ב דנדרים הנז' דכתיבנא אנן בעניותין מבואר יוצא בהדיא דלא חלה השבועה כלל אפי אחר שפדאן וכדכתיבנא. ועיין עוד בנדרים דפ"ה ע"ב בהר"ן שם דמבואר עוד שם בדבריו דכל דלא חל בעת שבועתו לא חל אח"ך יע"ש בסוגיא ובהר"ן שם ובדפ"ו ע"ב ד"ה ועוד שמא יגרשנה קאמר ועיין עוד שם ד"ל ע"א בהר"ן סד"ה ואשה נמי וכו' ועיין עוד שם דכ"ט ע"ב בהר"ן ותו לא מידי

ק ל אין איסור חל על איסור. כי אמרינן דאין איסור חל על איסור היינו דוקא לחייבו שתים כגון אחותו אלמנה לחייבו משום אלמנה ומשום אחותו. אבל אם התרו בו משום אלמנה ולא משום אחותו או שהיה שוגג באחותו ומזיד באלמנ' פשיטא דחייב דמשום שהיא אחותו לא גרעה מאלמנ' דעלמא. כ"כ הרב הגדול מהרימ"ט ז"ל בחי' לקידושין פ' עשרה יוחסין עלה דאמרינן התם אלמנה ונעשית גרושה וכו'. ודבריו תמוהים מאוד דהא פי' רש"י בחולין דקי"ד ע"א ד"ה ומר וז"ל ומ"ד אינו לוקה אאכילה דאם לא התרו בו משום חלב אלא משום בשר בחלב אינו לוקה דלא אתי איסור בשר בחלב וחייל אחלב ע"כ יע"ש. אשר מפורש יוצא מדברי רש"י ז"ל שלא כדברי הרימ"ט ז"ל. ואחר כן ראיתי להרב שער המלך פי"ז מה' איסורי ביאה הלכה ח' דקכ"ה שדחה דברי מהרימ"ט ז"ל מדברי רש"י אלו וגם מדברי התוס'. ד' אחין ד"ה חמותו כו' ומדברי הריטב"א בחי' ליבמות יע"ש. ועיין עוד שם להרב שער המלך שהאריך הרחיב בהאי כללא דאין איסור חל על איסור

קל"א אין איסור חל על איסור. היינו דוקא לענין חיוב דלא מיחייב תרי מלקיות או תרי חטאות על התרי איסורי אבל לענין איסורא גרידא תרי איסורא מיהא איכא. כן בא מפורש בסוגיא דיבמות פ' ד' אחין דל"ב דגרסינן התם ת"ר בא עליה חייב עליה משום אשת אח ומשום אחות אשה דברי ר' יוסי ר"ש אומר אינו חייב אלא משום אשת אח בלבד וכו' ופרכי' וסבר ר' יוסי איסור חל על איסור והא תניא עבר עבירה שיש בה שתי מיתות נדון בחמורה רבי יוסי אומר נדון בזיקה הראשונה הבא על חמותו ונעשית א"א נדון בחמותו א"א ונעשית חמותו נידון בא"א וכו' אלא אמר רבא מעלה אני עליו כאילו עשה שתים ואינו חייב אלא אחת וכן כי אתא רבין אמר ר"י מעלה אני עליו כאילו עשה שתים ואינו חייב אלא אחת מאי נפקא מינה לקוברו בין רשעים גמורים וכו' ופירש"י ז"ל אלא אמר רבא לעולם לית ליה