גזע ישי רצח

דס"ל בעלמא בלא ידע יש שלד"ע דה"נ גבי שליחות יד היינו דגילה קרא דגם הכא בלא ידע יש שלד"ע כמו בעלמא ומשום דהוה אמינא דבשליחו' יד אפי' בלא ידע שלי' לא מיחייב משלח משום דלא עביד מעשה ואין מוציאין ממון מידו להכי אתי קרא דעל כל דבר פשע למימרא דאפ"ה חייב משל' בלא ידע שלי' כמו בעלמא וכמו שסיים הרב ז"ל ולעולם דוקא בדלא ידע שלי' וכמו בעלמא. ודלא כמ"ש הגאון אביו של הש"ך ז"ל בכוונת דבריו שבסמ"ע דכונתו דלהפוסקים דבעלמא בלא ידע שליח אין שלד"ע הכא גבי שליחו' יד גילה קרא דבלא ידע יש שלד"ע וכו' דלהדיא מפורש בדברי הסמ"ע בדוכתי' בדרישה דלהפוסקים דבעלמא בלא ידע שלי' יש שלד"ע גילה קרא גבי שליחו' יד נמי דהכי הוה דבלא ידע שלי' יש שלד"ע כמו בעלמא. באופן דדברי הסמ"ע ז"ל תמוהים טובא כאשר תמה עליו הרב תוי"ט ז"ל וכל מה שהאריך הגאון אביו של הש"ך ז"ל ליישב דבריו ולפר' כוונתו לא ניתנו ליאמר כי בדרישה בא מפורש בדבריו שלא כמו שכתב הגאון ז"ל בכוונת דבריו ז"ל וכאמור ומדובר. ותו לא מידי

קכ"ט אין איסור חל על איסור. היינו דוקא שאין האיסור השני חל עליו כל זמן שהאיסור הראשון עומד עליו אבל אי איסור ראשון פקע מניה חייל כמבואר פד"א איסור אחות אשה מתלא תלי וקאי אי פקע מניה איסור אשת אח אתי איסור אחות אשה וחייל ועיין מה שכתבו התוספות פרק גיד הנשה דף צ' ע"א ד"ה קדשים וכו'

ונסתפק הרב שער המלך ז"ל בה' איסו' ביאה פי"ז דין ח' דקכ"ד ע"ד בנשבע שלא יאכל פירות אלו וכיוצא והיו פירות אלו של הקדש או של נטע רבעי דקי"ל דאין שבועה חלה משום דמושבע ועומד מהר סיני הוא. לכשיפד' אותם מיד גזבר מי אמרי' דחלה שבוע' עליה דכיון דטעמא דאין שבועה חלה לקיים את המצו' הוא משום דאין איסו' חל על איסור א"כ כי פקע מניה איסור הקדש אתי איסור שבועה וחייל וכההיא דאחות אשה דפ' ד"א או"ד שאני התם דלכי פקע איסור אשת אח אתי איסור אחות אשה וחייל משום דשמה עליה שהרי אחות אשה מקרי אלא דאיסו' אשת אח היה מעכבתו שלא תחול והילכך כי פקע מניה חייל. אמנם גבי שבועה דחלות האיסור הוא על שהוציא שבוע' מפיו ובשעה שנשבע לא מצאה מנוח לחול משום איסור הקדש דקדים אפי' כי פקע מיניה לא חייל דבאותה שעה לא נשבע ובשע' שנשבע אין כאן חלות. וכתב דמצא להתוס' בפ' בתרא דנדרים דק"ו ע"ב שהקשו אמתני' דהתם דקתני נטולה אני מן היהודים מפר חלקו ותהא נטולה מן היהודים וז"ל ותהא נטולה מן היהודים לכשתתגרש ותנשא לאחר ואין לתמוה איך חל נדרה על תשמיש היהודים בעודה אשת איש הא אין איסור חל על איסור וי"ל דהוה איסור כולל דמגו דחל אתשמיש דבעל שהוא היתר חל נמי על האחרים יע"ש. הנה נתבאר מדברי התוס' ספיקא דידן דהאומר שבועה שלא אוכל פירות לו של הקדש וכו' אין שבועה חלה עליו אפי' לאחר שפדאן דאי לאו"ה ק"ט דמאי קושיא היא הא אע"ג דבעודה א"א אין הנדר חל משום דאין איסור חע"א אפ"ה לכשתתגרש ופקע מיניה איסור א"א אתי איסור נדר וחייל וכההיא דפ' ד"א. משמע ודאי דסבירא ליה דשנייא התם משום דשמה עליה משא"כ בנדרים את"ד הרב שער המלך ז"ל יע"ש

ולענ"ד מאי דפשיט ליה הרב לספיק' דיליה מדברי התוס' דסוף נדרים הנז' אחר המחי"ר דלא שמיה מתייא דהתו' ז"ל ס"ל דטעמא דמשנה א' דלא יפר הוא משום דכיון דלה מצי להפר מה שאסרה על נפשה תשמיש כל היהודים אף חלקו אין יכול להפר ולפ"ז עכ"ל דחל נדרה על תשמיש היהודים בעודה א"א דאי בעודה א"א אכתי לא חל אמאי למשנה א' לא מצי הבעל להפר לה אי משום איסור כל היהודים דלא מצי מפר הא לא חל עתה וא"צ הפרה אלא ע"כ דחל נדרה על תשמיש היהודים מיד בעודה א"א ולהכי מקשים שפיר דאיך חל נדרה על היהודי' בעודה א"א. וכן ראיתי להרב המאירי ז"ל בחידו' לנדרי' שכתב וז"ל נטולה אני מן היהודי' רצ"ל שהדירה עצמה מהנאת תשמיש כל היהודי' שבעו' ואף הבעל בכלל והיו סבורי' במשנה א' שלא יהא הבעל יכול להפר חלקו אחר שאינו יכול להפר את כולו שהרי הנאת תשמי' שאר היהו' אינו מדברי' שבינו לבינה ולא מנדרי עינוי ונמצאת אסורה אף בתשמיש שלו ומתוך כך יוציא ויתן כתובה ואע"פ שהיא נתנה אצבע בין שיניה פירשו גדולי הרבנים במס' יבמות שמאחר שמסרה עצמה בכל תשמיש היהודי' ודאי מתוך צער תשמי' הוא והרי היא כאנו' ושמא תאמר היאך חל הנדר על תשמיש האחרים בעודה א"א והרי כבר אסור' ועומד' בכך ואין איסור חל ע"א. מ"מ הרי הוא איסור כולל ומתוך שחל נדרה על תשמי 'הבעל אף הוא חל על תשמי' האחרי' זהו דין משנה א' עכ"ל ז"ל יע"ש. והיא היא כוונת התוס' ז"ל וכדכתי'. באופן דאין מקום לפשוט האי ספיקא מדברי התוס' ז"ל.