גזע ישי רצד

מתרומה אלא דומיא דתרומה. דהא בכל התורה כולה אין שלד"ע אלא דבמעילה רביה קרא מג"ש דתרומה דיש שלד"ע אין לנו לרבויי אלא דומיא דתרומ' וכמו שכתב הרא"ש ז"ל. לא לשמאי דס"ל דבכל התור' כולה יש שלד"ע דסבר ב' כתובין הבאים כא' מלמדין. הוה אפשר לומר דכיון דגילה קרא דיש שלד"ע בכל התורה כולה דבכל גוונא יש שלד"ע ואף בנהנה שליח להכי אתא רבא ללמדנו דאף לשמאי דסבר יש שלד"ע בכל התורה ז"נ וז"מ לא אמרי'. ועוד די"ל דאשמועי' רבא להאי חידושא אליבא דשמאי דמינה נפקא לן לדידן בהני מילי דקי"ל בהו דיש שלד"ע כגון במעילה דז"נ וז"מ לא אמרי' דאפי' לשמאי דסבר שבכל התורה יש שלד"ע היכא דשליח נהנה אין שלד"ע דז"נ וז"מ לא אמרי'. ומינה נמי לדידן במכ"ש דבכל התורה אין שלד"ע אלא במעילה וטביחה ושליחות יד דהוה דוקא בשלא נהנה שליח אבל בששליח נהנה כגון במעי' כשעשאו שליח מן ההנאה כהני גווני דהתוס' בשם ר"י שליח מתחייב דז"נ וז"מ לא אמרי'. סוף דבר דמאי דכתב הגאון ז"ל על ספיקו של התוס' בשם ר"י ז"ל דנרא' לו פשוט דבמעילה אמרינן זה נהנה וזה מתחייב ולעולם משלח מעל. אחר המחילה רבה דלא צדק כלל בזה. ובעיקר ספיקו של ר"י ז"ל כבר כתבתי דברי הרא"ש ז"ל בתוס' שכתב בפשיטו' דגם במעיל' לא אמרי' ז"נ ח"מ וכ"כ התוס' ז"ל במעילה די"ח ע"א ד"ה אכילתו ואכילת חבירו ובדכ"א ד"ה נתנו על הקוף כתבתי דבריהם לעיל. וכ"כ בפסקי תוס' בפ' האיש מקדש יע"ש

כלל היוצא מן האמור דזה נהנה וזה מתחייב לא אמרינן בשום איסור איסור ואפי' במעיל' ולא מצינו בכל התור' כולה זה נהנה וזה מתחייב. ודלא כהגאון מהרי"ח לנדא ז"ל דפשיטא ליה דבמעילה גם בנהנה שליח מעל המשלח דאמרינן ז"נ וז"מ במעילה. דליתא אלא דגם במעיל' ז"נ וזה מתחייב לא אמרינן. כנלע"ד ותו לא מידי

קב"ה אין שליח לדבר עבירה. אפילו במעילה דקי"ל דיש שלד"ע. היינו דוקא היכא דא"ל משלח בפירו' להשלי' שישתמש בההקדש. אבל אי לא אמר לו משלח בפירוש רק דניחא ליה לבעה"ב בהא דעביד השליח. לא מעל אלא השלי' שהוציאו לההקדש לחולין ולא הבעה"ב. דכיון שחידוש הוא שחידשה תורה במעילה אין לך בו אלא חידושו דוקא בשעשאו שליח בפי' וא"ל להוציאן אבל שיעשה שליח מאיליו לחייבו אין לנו. כ"כ הרב כ"מ בשם מהר"י קורקוס ז"ל פ"ז דה' מעילה הלכה גו' על מ"ש הרמב"ם ז"ל המפקיד מעות אצל בעה"ב ונשתמש בהן והוצי' בעה"ב מעל שהרי אין לו רשות להשתמש בהן ובעל הפקדון לא הרשוהו. הפקידן אצל שולחני או חנוני ולא היו חתומין ולא קשורין קשר משונה. הואיל ויש לו רשות מן הדין להשתמש בהן אם הוציאו שניהן פטורין בעל הפקדון פטור שהרי לא אמר לו להשתמש בהן והחנוני פטור מפני שאינן קשורין קשר משונה ולא חתומין וכאילו השתמש ברשות ע"כ. והקשה מהר"י קורקוס ז"ל על מ"ש הרמב"ם בהפקידן אצל חנוני שניהן פטורין מהא דתניא בפ' המפקיד מעות אצל שולחני אם צרורים לא ישתמש בהן לפיכך אם הוציא לא מעל הגזבר. מותרים ישתמש בהן לפיכך אם הוציא מעל הגזבר ויש לתמוה על רבינו שכתב שניהם פטורים הפך ברייתא זו וליכא מאן דפליג עלה. ותירץ שרבינו דחה ברייתא זו מהדין שכתב בפ"ו שאם קנה חפץ ונתן מעות הקדש ולא משך לא מעל והא התם עדיף ממפקיד ומותר הוא להוציאם ואע"פ כן לא מעל עד שימשוך כי אז נהנה בהם או בדבר שא"צ משיכה וכ"ש בזה שכיון שאין אנו מחייבי' אותו עד שיוציא והוציא דוקא לר"ן דהלכתא כוותיה שאינו חייב באונסין א"כ אתה בא לחייבו מטעם שלי' לא מטעם נתינתו לו בידו וכיון שחידו' הוא שחידש' תור' במעילה אין לך בו אלא חידושו ולכך דוקא בשעשאו שלי' בפי' וא"ל להוציאן אבל שיעשה שליח מאליו לחייבו אין לנו א"ד ז"ל יע"ש. ועיין ברש"י פ"ו דמעילה דכ"א ע"ב עלה דתנן התם ואם הפקידן אצלו מותרין ישתמש בהן לפיכך אם הוציא לא מעל שפי' לא מעל השולחני אלא המפקי' והיינו כהא דתניא התם כפי' המפקיד

קכ"ו אין שליח לדבר עבירה. נסתפקתי למאי דקי"ל דבמעילה יש שלד"ע מג"ש דחטא חטא מתרומה. אם גם בקונמות דקי"ל דיש מעילה בקונמות דינא הכי הוה דיש שלד"ע במעיל' דקונמות כבמעיל' דהקדש. דמאחר דילפי' מעי' דהקדש בג"ש דחטא חטא מתרומ' דיש שליח לד"ע ה"ה נמי למעי' דקונמות דהוה בכלל מעילה דהקדש דילפה מתרומה או"ד כיון דבכל התו' כולה קי"ל דאין שלד"ע רק במעי' וטביחה דגלי בהו קרא אפשר דאית לן למימר דכיון דחידוש הוא שחידשה תורה במעי' אין בו אלא חידושו דוקא מעי' דהקדש ממש הוא דילפא מג"ש זו דחטא חטא מתרומה לענין זה דיש שלד"ע אבל מעי' דקונמו' לאו בכלל ילפותא זו ודינה ככל שאר איסורין שבתורה דאין שליח לדבר עבירה

ולפום ריהטא נראה דכיון דקי"ל דיש מעילה בקונמות והוא משום דכי אוסר על