גזע ישי רצג

נ"ל פשוט מאי דמספקא ליה לר"י שם בתוס' בד"ה שלא מצינו וכו' באומר לחבירו הושט ידך לכד שמן וכו' אם יתחייב המשל' כדאמרי' גבי מעילה או"ד ז"נ ח"מ לא אמרינן. על כרחין שבזה חייב המשלח דאל"כ למה נדחק רבא בחידוש זה אליבא דשמאי והו"ל למימר חידוש זה אליבא דהלכתא במעילה. זה טע' נלע"ד מתרי טעמי חדא דבמעי' ליכא למיפט' מטעם שלא מצינו בכל התו' כולה ז"נ וז"מ שהרי גם זה חוטא וזה מתחייב לא מצינו בכל התו' ואפ"ה במעי' רחמנא רביה מג"ש דתרומה וכל ענייני מעילה מהני ע"י שליח אפי' מעי' שע"י הנאה. ועוד שע"כ לא מצינו ז"נ וכו' אלא מתורת שליחות שכיון שהוא נהנה להנאת עצמו עושה ולא הוי שליח אבל במעי' לא מטעם שמחשב שלוחו מתחייב שהרי אפי' ע"י חש"ו מתחייב כיון שאיתעביד שליחותיה והעיקר רק שיתעביד שליחותי' ואפי' ממילא דומיא דמעיין ודומיא דקוף שמביא שם במסכת מעילה דכ"א עכ"ד ז"ל יע"ש

ולענ"ד אחרי המחילה רבה מכבוד רבנותיה דמר דהאי מילת' דפשיט' ליה דבמעי' אמרי' ז"נ וז"מ ומשל' מעל ממאי דנדחק רבא בחי' זה אליבא דשמאי ולא אמרו להאי חידושא אליבא דהלכתא במעילה. לאו מילתא היא ולא שמיה מתיא וכן נמי הני תרי טעמי דאמר מר להאי סברא דיליה לאו טעמי נינהו כלל דמאי דאמר מר בטעמו הא' דמעיל' ליכא למיפטרי' מטעם שלא מצינו בכל התו' כולה ז"נ וז"מ שהרי גם זה חוטא וזה מתחיי' לא מצינו בכל התורה ואפ"ה במעילה רחמנא רביה מג"ש דתרומה וכל עינייני מעילה מהנייא ע"י שליח אף מעילה שע"י הנאה. אחר המחילה רבה דאין זה בנותן טעם כלל דזה חוטא וזה מתחייב מצינו בתור' דהא גם בטביחה גילה קרא דיש שלד"ע וכן נמי מצינו בשליחות יד דרביה קרא דיש שלד"ע. משא"כ ז"נ וזה מתחייב דלא מצינו בשום מקום בתורה. ועוד דכיון דרביה קרא במעילה מג"ש דתרומה לית לן למימר דכל ענייני מעילה מהניא ע"י שליח אף דע"י הנאה אלא אדרבה אית לן למימר דכי רביה קרא מג"ש דתרומה היינו דומיא דתרומה דאין להתורם שום הנאה וכמו שכ"כ הרא"ש ז"ל כנז'. גם מ"ש הגאון ז"ל שע"כ לא מצינו ז"נ כו' אלא מתורת שליחות שכיון שהוא נהנה להנאת עצמו הוא עושה ולא הוי שליח אבל במעילה לא מטע' שמחשב שלוחו מתחייב שהרי אפי' ע"י חש"ו כו'. הא נמי ליתא דהדבר ברור דטעמא דז"נ וזה מתחייב לא אמרי' לא הוה כדאמר מר שכיון שהוא נהנה להנאת עצמו הוא עושה ולא הוי שליח. אלא הטעם הוא דכיון דעיקר איסור זה דאכילת חלב הוא ההנאה שנהנה האוכל ממנו וה"נ הוה איסור בעילת הערוה. להכי אף אי יש שלד"ע ושליחותיה דהמשלח הוא עושה באכילתו מהחלב ליכא לחייב להמשל' מטעמא דשש"א כמותו כיון דעיקר חיוב איסור זה הוה משום הנאת גרונו מהחלב והרי המשלח לא נהנה גרונו אלא השליח הוא שנהנה גרונו ולא שייך בכה"ג למימר דכנהנה גרונו דהמשלח מהאיסור הוה מטעמא דשש"א כמותו כיון דקושטא הוה דלא נהנה גרונו דמשלח אלא השליח הוא שנהנה וא"כ שליח שנהנה גרונו מהאיסור הוא מתחייב לא המשלח דז"נ וז"מ לא אמרינן. וא"כ מה"ט גם במעילה יש למימר הכי דכיון דהשליח נהנה מן הקדש ולא המשלח שלי' מתחייב ולא המשלח דזה נהנה וזה מתחייב לא אמרינן

והנה התוס' בפ"ו דמעילה דכ"א ד"ה נתנו ע"ג הקוף כו' הקשו וא"ת אדרבה נילף שליחות דמעילה משליחות דתרומה דגבי תרומה בעינן שליחו' בר דעת דהא כל עיקר שליחו' דמעיל' מתרומה הוא דיליף וי"ל כיון דמעילה בהוצא' ושינוי רשות הוא דהוי והכא הוי שינוי רשות ע"י שליחות בר דעת לכך מסתבר ליה לדמויי להנך דמייתי דאין קפידא בבר דעת וגבי מידי דהנאה לא מהני שליחות במקום שהמעילה באה ע"י הנאה כדאמר בפ"ב דקידושין שלא מצינו בכל התורה כולה ז"נ "וזמ ומ"מ איצטריך למילף שליחו' מתרו' דלא תימא דאין שלד"ע ע"כ יע"ש. ולכאורה צריך לדעת מאי הוקשה. להם במאי דכתבו וגבי מידי דהנא' לא מהני שליחו' כו'. אמנם כונתם מבוארת דלפי מה שכתבו דלהכי א"צ שליח בר דעת במעילה משום דמעילה בהוצא' ושינוי רשות הוא דהוי כו'. אכתי קשה תינח מעיל' דע"י הוצאה דמהני שליח דלאו בר דעת מה"ט אבל מעיל' דע"י הנאה אמאי מהני ע"י שליח דלאו בר דעת לזה כתבו דמעילה דע"י הנאה אעיקרא לא מהני בה שליחות כלל דזה נהנה כו' ונקוט מיהא מדברי התוס' ז"ל מילתא בטעמא דאין קפידא בשליחות בר דעת גבי מעילה. כי לפי דבריהם אין מקום כלל להאי טעמא דאמר הגאון מהרי"ח ז"ל למימר גבי מעילה ז"נ וז"מ כמובן. באופן דהני תרי טעמי דאמ' מר לאו טעמי נינהו כלל

ומאי דמייתי מהא דאמר רבא להאי חידושא אליבא דשמאי ולא אמרו אליבא דהלכתא ובמעילה. הא לא שמיה מתיא כלל די"ל דבמעילה הוא פשוט ואין צריך הדבר לאומרו דכיון דמעילה יליף חטא חטא מתרומ' ובתרומה אין להשלי' התורם שום הנאה פשיטא דליכא לרבויי שליחות במעילה