גזע ישי רצב

והנלע"ד בכוונת ר"י ז"ל בהאי ספיקא דיליה אם במעי' אפי' בנהנה שלי' מיחייב משלח דהנה במס' מעי' ריש פ' הנהנה מן ההקדש שו"פ וכו' די"ח אמרי' ת"ר נפש אחד היחיד ואחד הנשיא ואחד המשיח כי תמעול מעל אין מעל אלא שנוי וכן הוא אומר איש איש כי תשטה אשתו ומעל' בו מעל ואומר וימעלו באלהי אבותיהם ויזנו אחר הבעלים יכול פגם ולא נהנה או נהנה ולא פגם ובמחובר לקרקע ובשלי' שעשה שליחותו ת"ל וחטא' נאמר חטא בתרומה ונאמר חטא במעילה מה חטא האמור בתרומה פגם ונהנה ומי שפגם נהנ' ובדבר שפוגם בו נהנה ופגימתו והנאתו כאחד ובתלוש מן הקרקע ובשלי' שעשה שליחותו וכו' וכתבו שם התו' ז"ל ד"ה אין מעיל' אלא שינוי פי' מקדש לחול על מרשות לרשות מרשות קדש לרשות חול ומייתי ראיה מסוטה שהיא עושה שינוי שמנחת בעלה ועוסקת ומדבקת בדבר שהוא חולין וגנאי לה ע"כ. ובד"ה ואומר וימעלו בני ישראל וכו' באמצע הדבור כתבו וז"ל וא"ת כיון דמעי' דסוטה אינה קרויה שינוי רשות א"כ מאי קאמר בבריתא אין מעי' אלא שינוי וכן הוא אומר איש איש כי תשטה אשתו ומעלה וכו' וי"ל דעיקר סמוך אמעיל' דע"א דמייתי לבסוף וכו' א"נ ניהי דשינוי רשות ליכא בסוטה כדפרי' שאינה יוצאה מרשות הבעל בכך מ"מ איכא שינוי קצת והכי קאמר בברייתא אין מעילה אלא שינוי פי' דשני פנים האחד שינוי דהנאה כמו נהנה מן ההקדש אפי' בלא שינוי רשות כגון גיזבר ובלא פגימה דמ"מ הוי שינוי כיון שהקדש כל הנאותיו אסורות להדיוט וכן מצינו מעי' כיוצא בה גבי סוטה דכתיב כי תשטה אשתו וגו' כדפי' ועוד יש שינוי אחר בלא שום הנאה כגון שינוי מרשות לרשות שמוציא מרשות הקדש להכניס לרשות הדיוט כגון מכירה ונתינה וכו' עכ"ד ז"ל יע"ש. ונמצא אתה למד מהא דתניא בבריתא אין מעילה אלא שינוי וכן הוא אומר איש איש וכו' דטעם איסו' דמעי' הוא משום שינוי דמשנה ההקדש לחול ובין מעילה דע"י הנאה ובין מעילה דהוצאה משום שינוי הוא דמעל דגם במעי' דהנא' שינוי הוא דבמה שנהנ' מן ההקד' הוא משנהו מקדש להדיוט דכיון שהקד' כל הנאותיו אסורו' להדיוט שינוי מקדש להדיו' הוא כשנהנ' מן ההקדש וכדפי' התו' ז"ל

ולפי זה איכא למימר דהיינו דמספקא ליה לר"י ז"ל אי במעילה יש שליח אפי' בנהנ' שליח דאיברא דאמר רבא דמודה שמאי באומר לשלוחו צא ואכול חלב או בעול את הערוה דשליח חייב ולא המשל' שלא מצינו בכל התירה כולה ז"נ וז"מ היינו בכה"ג דאיסור אכילת חלב או בעילת הערוה דכל עיקר איסורייהו אינו אלא הנאתו מהם דאסרה תורה הנאת אכילתו מחלב או הנאתו מביאת הערוה דלא קפיד רחמנא על הפסד החלב כשיהנה ממנו אלא עיקר האיסור הוא בשביל הנאת אכילה מהחלב דקפיד רחמנא שלא יהנה גרונו מחלב ולא יהנה גופו מן הערוה. וכיון שעיקר איסורייהו אינו לא שלא יאכל ויהנה גרונו מן החלב או שלא יהנה גופו מן הערוה. להכי שפיר מיחייב השליח ולא המשל' בהני אפי' לשמאי דסבר דיש שלד"ע בכל התורה כולה מה"ט רבה דקאמר רבא דז"נ וז"מ לא אמרינן. והיינו משום דכיון דהאיסור אינו אלא בשביל הנאת אכילתו מהחלב או הנאת גופו מהערוה א"כ דינא הכי הוה דמי שגרונו נהנה מן החלב או גופו מן הערוה הוא יתחייב ולא המשל' אף שהוא שלחו כיון דסוף סוף הרי גרונו דנשל' לא נהנה מן החלב או גופו מן הערוה אלא השלי' הוא שנהנה גרונו וגופו ומי שנהנ' הוא דמתחיי' כיון דעיקר האיסו' הוא הנאת גרונו מהחלב או גופו מן הערוה דז"נ וז"מ לא אמרי' וכן בכל כיוצא בזה מהאיסורין דעיקרן משום הנאת גרונו או גופו. אמנם באיסור הנאה דמעילה דהקדש כיון שמה שקפיד רחמנא על איסור הנאה מן הקדש הוה משום שינוי ההקד' מקדש לחול וכדתני' בברייתא אין מעי' אלא שינוי כנז' לעיל. אפשר דיש שליח במעילה אפי' בלא עשאו שליח אלא מן ההנאה כגון שאמר לשלוחו הושיט ידך לכד של שמן וכו' מעל המשל' ולא השליח אע"ג דהשלי' נהנה משום דאין עיקר חיוב המעילה משום שנהנה גופו מן ההקדש אלא משום שע"י ההנאה שהוא נהנה שינה את הקדש דאפקיה מקדש להדיוט וכיון שחיובו משום שינוי הוא אף שנהנ' גופו מן ההקדש לא הוה ז"נ וז"מ אלא זה נהנה ושינה את הקדש בהנאתו וזה מתחייב על השנו'ת הקדש מקדש להדיוט ע"י שלוחו. או דילמא כיון דמ"מ עיקר השינוי דע"י הנאה בעבור ההנאה שנהנה גופו מן הקדש הוה ואי לאו ההנאה שנהנה גופו ממנו לא היה שם שינוי ולא היה שם מעילה כעיקר חיוב המעילה בשביל הנאת גופו מן הקדש הוה ולא משום שינוי גוף ההקדש דומיא דאיסור הנאת אכילה מהחלב או איסור הנאת גופו מן הערוה ואמרינן גם במעילה דז"נ וז"מ הוה וז"נ וז"מ לא אמרינן כנלע"ד בכוונת האי ספיקא דמספקא ליה לר"י בעל התוס' ז"ל. ולא קשיא תו מידי מאי דהוינן עליה דר"י ז"ל מדברי רבא דאמר דמודה שמאי וכו שלא מצינו בכל התו' כולה ז"נ וכו'

וראיתי להגאון מהרי"ח לנדא ז"ל בס' הנחמד נודע ביהודה מה"ק חא"ה סי' ע"ה שכתב על האי ספיקא דהתוס' בשם ר"י ז"ל הנז' וז"ל