גזע ישי רפח

דאין שלד"ע כמ"ש התוס' פ"ק דב"מ ואדעתא דבע' הבית קעבדי דניחא ליה בהכי משו"ה חייב המשל' וא"כ הדרא הקושיא על הרמב"ם לדוכתה דאמאי לא חשיב טביחה בהדי מעי' ואי משום דטבי' איתי' אפי' ע"י קטן דלאו בר שליחו' הוא מעי' נמי דכוות' וחשיב לה. וכבר ראיתי להר"ב שער המלך ז"ל פ"ז מה' מעי' דנ"ה ע"ג שהק' על מהרימ"ט ז"ל כדבר האמור. והיא תמיהא רבתי על מהרימ"ט ז"ל איך לא זכר שר להאי משנה ערוכה דפ"ו דמעילה דתני להדיא שלח ביד חש"ו אם עשו שליחותו בעל הבית מעל

ועוד קשיא לי בעיק' מאי דכתב הרב מהרימ"ט ז"ל דבטביח' נמי לאו מטעם שליחו' הוא דאפי' טבחו ע"י קטן דלאו בר שליחות הוא מיחייב דומיא דמכירה דלא קפיד קרא אלא אמה שנהנה ממנו בין מן הבשר בין מן הדמים. וזה קשה טובא דהדבר ברור דלאו אמה שנהנה ממנו מן הבשר או מן הדמים קפיד קרא לחייבו בהאי חיוב קנסא דד' וה' לא על גוף מעשה הטביחה והמכי' הוא דקפיד קרא דהוא שונה בחטאו דע"י הטביח' או המכירה חוזר ושונה חטאו דמפסיד ממון חבירו וכדאי' בב"ק פ' מרובה דס"ח אמר ר' עקיבא מפני מה אמרה תורה טבח או מכר משלם ד' וה' מפני שנשתר' בחט' ואמר רבא מה נשתרש בחטא מפני ששנה בחטא יע"ש. והיינו שבטביחה זו חוזר ושונה חטאו דהפסד ממון חבירו דכל כמה דלא שחטו הבהמ' היכא דקיימ' ברשות בעלים קיימ' ובעי לאהדורי ליה בעינה וכי הדר שחט לה הרי הפסי' לבעלים דלא הדרא בעינא וכדאיתא שם בב"ק דס"ה אמר רבה האי מאן דגזיל חביתא דחמרא מחבריה מעיקרא שויא זוזא ולבסוף שויא ד' זוזא תברה או שתיא משלם ד' וה' ופרש"י תברה בידים או שתיא משלם ד' וה' ובהמפקי' מפר' טעמא דכל כמה דאיתא בעינא ברשותא דמרה קיימא דהא בעי לאהדורי הילכך ברשותא דמרה הוקרה וההיא שעתא דתברה או שתיא הוא דקא גזיל ליה אבל איתבר ממילא אמאי מיחייבת ליה אההיא שעתא דגזילה וההיא שעתא זוזא הוה שויא וגבי טביחה ומכירה הוי כי תברה או שתיא ע"כ יע"ש. הרי דבטביחה חשיב במה שטובח כי תברה והיינו משום דבמעשה הטביחה הוא מפסיד ממון חבירו ולהכי הוא דחשיב נשתרש בחטא דהוא ששנה בחטא. וכיון שכן כל שהוא טובח אף שאינו נהנה כלל מן הבשר ולא על דעת דליהנות ממנה מן הבשר או מן הדמי' הוא טובח אלא לזורקו לים וכיוצא מיחייב בד' וה' משום דעל גוף מעשה הטביחה הוא דקפיד קרא דהוא מפסיד מיד בטביחה זו ממון חבירו ולא על הנאתו שהוא נהנה מן הבשר הוא דחייבתו תורה בחיוב תשלומין זה דד' וה' דאף כשטובח שלא ע"ד דליהנות מן הבשר או מן הדמים והוא באופן שאינו בא ליהנות כלל ממנה מיחייב בד' וה' דעל גוף מעשה הטביחה הוא דקפיד רחמנא לחייבו עליה תשלומי קנס זה דד' וה' וזה ברור. וא"כ כי טובח ע"י אחר דגילה קרא דמיחייב הגנב בד' וה' אע"ג דהוא לא עשה מעשה זה של הטביחה אשר עליה בא חיוב זה דתשלומי ד' וה' ע"כ דהוה משום דבהא גילה רחמנא דיש שלד"ע ושלוחו של אדם כמותו והוה ליה כטבחו הגנב בעצמו ומינה דאם טובח ע"י חש"ו דלאו בני שליחות נינהו וליכא למימר בהו שלוחו של אדם כמותו י"ל דלא מיחייב הגנב בד' וה'. באופן דדברי הרב הגדול מהרימ"ט ז"ל תמוהים גם בזה לפענ"ד

והנה הרב שער המלך זל שם כתב ליישב דברי הרמב"ם זל והיה בהניח דס"ל להרמב"ם זל דבמעילה אמרינן זה נהנה וזה מתחייב והיינו דכתב ובכל התורה כולה אין שלד"ע לבד במעילה דאשלפניו קאי שכתב לא מעל אלא האוכל דמיירי במידי דהנאה ואהא כתב דבכל התורה אין שלד"ע במידי דהנאה משום דלא מצינו זה נהנה וזה מתחייב אלא דוקא במעילה א"ד ז"ל יע"ש שכתב דהוא נכון. ולדידי מלבד שהוא דחוק בסדר לשון דברי הרמב"ם זל עוד אני אומר דקשה הדבר לומר שיהא דעת הרמב"ם ז"ל דבמעילה אמרינן זה נהנה וזה מתחייב כיון דילפינן עיקר שליחות במעילה מג"ש דחטא חטא מתרומה ובתרומה השליח התורם אינו נהנה וכמו שאכתוב לקמן בסי' שאח"ז בשם תוספי הרא"ש ואע"ג דהרמב"ם זל כתב בפי' המשנה פ"ו דמעי' דסמך זה דבמעילה יש שלד"ע ממאמ' הכתו' וחטא' הנפש ההיא מי ששגג תחלה וא"כ י"ל דמהאי קרא ילפי' דאף בנהנה השליח דחייב השולח וכמ"ש הרב שער המלך ז"ל ליישב בהכי קושית הרב תוי"ט ז"ל פ"ו דמעי' על הא דכתב הרמב"ם בפירוש המשנה דמהאי קרא הוא דנפקא לן דבמעילה יש שלד"ע דהא בש"ס אמרי' דמג"ש דחטא חטא מתרומ' הוא דנפקא לן. ואמר מר הרב שער המלך ז"ל דתרתי קראי צריכי דאי מג"ש הו"א דוקא במעילה הבאה ע"י הוצאה אבל במעי' הבאה ע"י אכילה או הנאה לא כמ"ש התוס' להכי איצטריך אידך קרא. לדידי אין דבריו אלו מחוורין. דהא אי אתינן למילף מהאי קרא דהנפש ההיא ודייקינן מההיא דמי ששגג תחיל' הרי מהאי דיוקא נפקא לן גם כל דבר ואף מעילה הבאה ע"י הנאה או אכילה דהא הנפש ההיא רומז לחייב את מי ששגג תחילה דבהא תליא עיקר החיוב