גזע ישי רפז

קכ"ב אין שליח לדבר עבירה. בכל התו' כולה אין שלד"ע חוץ משליחות יד ומעילה וטביחה ומכירה דיש שלד"ע דבהני ג' גילה קרא בכל חד מנייהו דיש שלד"ע והמשל' חייב. בשליחו' יד כתיב על כל דבר פשע לרבות אם אמר לעבדו או לשלוחו שישלח יד דהוא מיחיי' ולא השלי'. ומעילה ילפינן חטא חטא מתרומה. וטביח' ומכיר' מדכתיב וטבחו או מכרו מה מכירה ע"י אחר אף טביחה ע"י אחר א"נ דכתיב או לרבות השליח ולתנ' דבי חזקיה מתחת לרבות השליח. וכדאי' בפ' האיש מקדש דמ"ב ע"ב ודמ"ג ע"א. והרמב"ם ז"ל כפי' המשנה רפ"ו דמעילה כתב השלי' שעשה שליחותו בעה"ב מעל וכו' אע"פ שעיקר בידינו אין שלד"ע אבל במעילה אם שגג בעה"ב וצוה להשלי' להטפל בנכסי ההקד' ונטפל השלי' כמו שצוה והוא לא ידע ג"כ ולא שינה שום דבר מכל מה שנצטוו' הרי בעל הבית מעל הואיל והוא צוהו סמך זה למה שנאמר ואשמה הנפש ההיא רומז אל מי ששגג תחל' ודמה שזה חולין וצוה להטפל בו עכ"ל ז"ל וכ"כ הרע"ב ז"ל שם דבמעילה יש שלד"ע ילפי' לה מהאי קרא דכתי' ואשמה הנפש ההיא מי ששגג תחילה יע"ש. והוא תימא דבש"ס פ' הא"מ וכן בחגיגה ד"י אמרי' דהא דבמעילה יש שלד"ע נפקא לן מג"ש דחטא חטא מתרומה וכבר עמד מתמיה בזה על הר"מ והרע"ב ז"ל הר"ב תוי"ט זל במס' מעי' שם יע"ש

ותו איכא לאקשויי על הרמב"ם והרע"ב ז"ל דבספרי פ' נשא דרשי' להאי קרא דואשמה הנפש ההיא מניין לגוזל את הגר ונשבע לו והלך להבי' את הכסף ואת האשם ולא הספיק להביא עד שמת שהיורשים פטורים ת"ל ואשמה הנפש ההיא ע"כ יע"ש. הנה דדרשי' לה להאי דיוקא דההיא דהאי קרא למילתא אחריתא. כי ע"כ נ"ל דהרמב"ם ז"ל דכתב סמך זה וכו' לאו למימרא דעיקר הילפותא דבמעי' יש שלד"ע הוה מהאי קרא דזו לא נעל' מעיני קדשו דמג"ש דחטא חטא מתרומה הוא דילפי' לה א דכוונתו לומר דעל דרך אסמכתא יש סמך מהאי קרא ברמז מדיוקא דההיא והיינו דכת' סמך זה למה שנאמר ואשמה הנפש ההיא רומז ל מי ששגג תחי' וכו' דהיינו סמך בעלמא ע"ד אסמכתא לא ילפות' גמור' וכבר ידוע דרכו של הרמב"ם ז"ל אפי' בחיבו' הגדו' שמביא לפעמים ילפות' מקרא ובש"ס ילפינן לה מקרא אחרינא. וה"נ הכא נראה לו להביא סמך להאי מילתא מהכתוב דגבי מעי' גופה מהא דכתי' הנפש ההיא. וידוע ג"כ שהרע"ב ז"ל דרכו ברוב המקומות לפרש המשנה ע"ד פי' הרמב"ם ולכן כתב גם הוא פה כדברי הרמב"ם ז"ל בפירו' המש' דמהאי קרא דואשמה הנפש ההיא יש שלד"ע במעילה. והיינו ע"ד אסמכתא בעלמא לא ילפותא גמורה דעיקר הילפותא היא מהג"ש דחטא חטא מתרומה וכדאי' בש"ס בפ' האיש מקדש ובחגי' ועיין שם במ' מעי' די"ח ע"ב. ועיין לקמן בסי' שאח"ז

קכ"ג אין שליח לדבר עבירה. אפי' במעי' דיש שלד"ע ואם אמר לשלי' תן לאורחין חתיכת של בשר קדש ואמר השלי' לאורחין טלו שתים שתים מדעתי שניהם מעלו נטלו האורחי' שלש שלש אף האורחין מעלו מפני שכל א' מהם עשה שליחות חבירו והוסיף מדעתו נמצא חבירו חייב לפי שנעשו דבריו ולא נעקרה השליחות והוא חייב על זה שהוסיף מדעתו וכדאי' במעי' דף ך' כתב הרמ' זל פ"ז מה' מעי' הלכה ב' בד"א כשהיו החתיכות מקדשי בדק הבית אבל אם היו בשר עולה וכיוצא בו לא מעל אלא האוכל בלבד שהרי הוא חייב באיסור אחר יתר על המעילה ובכל התורה כולה אין שלד"ע אלא במעילה לבדה שלא יתערב עמה איסור אחר ע"כ יע"ש

והנה הרב עצמות יוסף זל בפ' הא"מ והרב הגדול מהרימ"ט זל בחי' על הרי"ף שם תמהו על הרמב"ם זל שהרי בטביחה ומכי' ושליחו' יד נמי קי"ל דיש שלד"ע וא"כ איך כתב דבכל התו' כולה אין שלד"ע לבד ממעי' יע"ש. והרב מהרימ"ט ז"ל כתב לתרץ דמשמע ליה להרמב"ם דשליחות יד לאו מדין שליחות הוא אלא מדין פשיע' שחייב הכתו' את השומר בין שפשע הוא בעצמו בפקדון בין שאמ' לאחרים לפי ששמירתו עליו והא דלא חשיב טביחה ע"י אחר משמע ליה דטביחה נמי לאו מדין שליחו' הוא דאפי' טבחו ע"י קטן דלאו בר שליחות הוא מיחייב דומיא דמכי' דלא קפיד קרא אלא אמה שנהנה ממנו בין מן הבשר בין מן הדמים והא דחשיב ליה בגמ' ב' כתובים היינו דלישתוק מיניה ונילף ממעי' דמיחייב מדין שליחו' בעלמא זהו תוכן דבריו זל יעויין שם

ולפום ריהטא דברי רבינו מהרימ"ט ז"ל תמוהי' טובא דהא מעילה נמי הוה הכי דאפי' שלח ביד חש"ו אם עשו שליחו' בעה"ב מעל וכדתנן להדיא פ"ו דמעילה ופרכינן עלה והא לאו בני שלי נינהו ומשני ר"א עשאום כמעטן של זתים יע"ש. וא"כ מאי פריך הש"ס התם בפ' הא"מ והרי מעי' כו' הא התם שאני דאפי' ע"י חש"ו דלאו בני שלי' נינהו נמי מיחייב. אלא ע"כ צ"ל דס"ל להש"ס דכיון דאין שלד ע מטעמא דדברי הרב וכו' חשיב כעושה מאליו בלא דעת בעה"ב משא"כ בחש"ו דאע"ג דלאו בני שליחו' נינהו כיון דלא שייך בהו טע'