גזע ישי רפו

דשליח ב"ח הוא אבל כגון כהן דא"ל לישראל וכו' יע"ש ובק"ק סי' רצ"ג. ולכאורה דברי מהר"מ ז"ל אין להם מובן כלל בהני מילי דכת' ונהי דאין שלד"ע כו' דמאי שיאטיה דאין שלד"ע הכא בנדון דידיה כיון דראובן זה לא אסר על עצמו גוף השחוק בשום נדר או שבועה או איסר או קונם רק שחייב עצמו לתת זקוק להקדש כשישחוק וכיון שכן אי בעי לצחוק לא עביד שום עבירה רק שמחוייב ליתן הזקו' להקדש כששחק כמו שחייב עצמו וא"כ לא שייך כלל בזה להאי כללא דאין שלד"ע. אמנם כונת מהר"מ ז"ל הוא מבואר דהוא על איסור גוף השחוק גופי' דאסו' לשחוק בקוביא או משום דהו"ל אסמכתא ואסמכתא לא קניא או משום דאינו עסוק בישובו של עולם וכדאיתא בסנהדרין פ' זה בורר דכ"א על מתני' דאלו הפסולין לעדות המשחק בקוביא יע"ש וכמו שכבר כתבנו לעיל סימן צ"ו דצ"ח ע"ג לבאר דברי מהר"מ ב"ב ז"ל אלו יעש"ב. והנה האי איסורא דמשחק בקוביא לא הוה אלא מדרבנן דאפי' למ"ד דאיסורו משום גזל אינו אלא איסור גזל מדרבנן. וא"כ אכתי איכא לאקשויי על מהר"מ ב"כ ז"ל דמאי האי דכתב ונהי דאין שלד"ע הא מסיק בפ"ק דב"מ ה"מ היכא דשליח ב"ח וכו' הא הכא בנדון דידיה ליכא אלא האי איסורא דמשחק בקוביא דלא הוה אלא מדרבנן ובאיסור דרבנן לא אמרי' אין שלד"ע. אלא מוכרח דפשיטא ליה למהר"מ זל דגם באיסור דרבנן אמרי' אין שלד"ע

כלל היוצא מן האמור דגם באיסור דרבנן אמרי' אין שלד"ע והיינו משו' דגם באיסו' דרבנן כיון דכולהו מילי אסמכינהו רבנן אלאו דלא תסור שייך שפיר כהו לה"ט דדברי הרב כו' כבאיסור דאורייתא וכהצד השני שצדד הרב הגדו' מהרימ"ט. ומיהו היכא דלמשלח הוה איסורא דאוריית' ולהשליח אינו רק איסורא דרבנן כה"ג דאיש שאמר לאשה אקפי לי קטן לפי דעת הרמב"ם והראב"ד ז"ל דגם אשה אסירה מדרבנן להקיף את הקטן. למ"ד דבעי' שליח ב"ח למימר ביה אין שלד"ע לא מיקרי שליח ב"ח משום האי איסורא דרבנן דעליה דשליח משום דלמ"ד דבעי' שליח ב"ח בעי' שיהא שליח ב"ח מן אותו האיסור עצמו שהמשלח מוזהר עליו דבעינן דומיא דמעילה וטביח' ושחוטי חוץ דמינייהו ילפי להא דאין שלד"ע דהני הוי שליח ב"ח מן אותה העבירה עצמה דהמשלח ב"ח בה. אבל בכה"ג דהמשלח מוזהר בו דבר תורה והשליח אינו מוזהר בו אלא מדרבנן לאו ב"ח מן אותה העבירה שהמשל' מוזהר בו היה דמשל' הוא ב"ח בעיקר האי איסורא דכר תורה והשליח איסורו מדרבנן מאסמכתא דלא תסור ולא הוה דומיא דמעילה וטביח' ושחוטי חוץ. כנלע"ד. ותו לא מידי

קכ"א אין שליח לדבר עבירה. ברבית דרבנן כגון שהוא דרך מקח וממכר אסיר לעשותו ע"י שליח אפילו לדעת רש"י ז"ל דמתיר רבית ע"י שליח מטעמא דאין שלד"ע דאפשר דע"כ לא אמרינן אין שלד"ע אלא באיסור' דאורייתא אבל באיסורא דרבנן יש שליח ומהרי"ט נסתפק בזה ולא הכריח. כ"כ הרב מ"ל ז"ל פ"ה מה' מלוה דנ"ו ריש ע"ג. ולפי מאי דכתיבנא לעיל למפשט להאי ספיקא דמהרימ"ט ז"ל והוכחנו דגם באיסור דרבנן אין שלד"ע. דינא יתיב דגם ברבית דרבנן שרי על ידי שליח לפי סברת רש"י ז"ל

וראיתי להרב שער המלך ז"ל שם בה' מלות דל"ט ע"ד שכתב ע"ד הרב מ"ל ז"ל הנז' וז"ל ולענ"ד נראה דאפילו אם נאמ' דבאיסורא דרבנן יש שלד"ע נראה דלדעת רש"י ז"ל רבית דרבנן שרי לעשותו ע"י שליח דכיון דמאי דאסרו חכמים דרך מו"מ היינו משום גזירה שמא יבא לידי איסור דאורייתא כמ"ש רבינו פ"ו מה' אלו איכא למימר דדוקא ברבית הבאה מיד לוה למלוה גזרו דילמא אתי לידי איסורא דאורייתא אבל ברבית ע"י שליח דלא אתי לידי איסורא דאורייתא לא גזרו כנ"ל פשוט א"ד ז"ל יע"ש. ולעניות דעתי אין זה פשוט אי הוה אמרי' דבאיסור דרבנן יש שלד"ע משום דכיון דכ"ע ידעי דשש"א כמותו אי שרינן ליה רבית דרבנן ע"י שליח מאן דחזי סבור דמיד לוה למלוה נמי שרי דמה לי הוא מה לי שלוחו כיון דשש"א כמותו וכדאמרו מטעם זה דיש שליחות לגוי לחומרא וכדכתב הריב"ש ז"ל בתשו' סי' רע"ז. וה"ה נמי הכא אי שרינן רבית דרבנן ע"י שליח דאתי מפני כך לידי איסור דאורייתא דע"י כך אתו למישרי רבית דאורייתא נמי אפילו מיד לוה ליד מלוה כיון דזה ידוע דשש"א כמותו והוה בכלל גזירה זו דרבית דרבנן דרך מו"מ גם ע"י שליח כיון דבאיסור דרבנן לא אמרי' אין שלד"ע אלא שש"א כמותו ולאו גזירה לגזירה חשיב הכא. באופן דשפיר קאמר הרב מ"ל ז"ל דאי באיסור דרבנן יש שלד"ע אסיר רבית דרבנן ע"י שליח אסי' לדעת רש"י ז"ל. אלא דכבר אנן בעניותין כתבנו לעיל בסימן הקודם להכריח דגם באיסור דרבנן אין שלד"ע דלפ"ז דינא הוה דלפי דעת רש"י דשרי רבית ע"י שליח משום אין שלד"ע דה"ה נמי רבית דרבנן דשרי לדידיה ע"י שליח מה"ט דאין שלד"ע כן נראה לע"ד. ותו לא מידי