גזע ישי רפב

בשכהן עצמו היה יכול לקדשה דבכי הא ליכא משום לפני עור כדאיתא בפ"ק דע"ז. הא מאי דאיתא בפ"ק דע"ז דבכה"ג ליכא משום לפני עור. היינו דליכא איסורא דלפני עור דאורייתא אבל איסורא דרבנן מיהא איכא אף בדלא קאי בתרי עברי דנהרא. וא"כ אכתי ב"ח הוה מה"ט דדברי הרב וכו' משום איסורא דרבנן דעביד ישראל השליח כשמקדשה לו. אלא ע"כ דפשיטא ליה להריטב"א ז"ל דבאיסו' דרבנן לא אמרי' דברי הרב וכו'. ומיהו לפי מ"ש הרב מ"ל ז"ל לדחות מאי דמייתי מהא דאומר לאשה אקפי לי קטן דהיכא דשולח מוזהר מן התורה והשליח אין עליו לא איסור דרבנן שאני. מדחי נמי הא דמייתינן מדברי הריטב"א ז"ל

וראיתי להגאון מהרי"ח לנדא בספרו הבהיר נודע ביהודה מה"ק חא"ה סימן ע"ה שכתב וז"ל הדין פשוט בעיני שגם באיסור דרבנן שייך אין שלד"ע וככל ההוכחות הברורות שהוכיח המשנה למלך בפ"ב מה' רוצח ומה דהוה ק"ל לבעל מ"ל מאיש שאמר לאשה אקפי לי קטן והרי אשה אסירה להקיף הקטן מדרבנן ודחיקא ליה מילתא להבעל מ"ל לומר דסוגיא זו אתיא כר"ה כיון דלית הלכתא כר"ה רק נקטינן דאשה אסורה להקיף קטן מדרבנן. אני אומ' פה קדוש יאמר דבר זה ומתחלה אוכיח ראיה ברורה מדברי התוס' ז"ל שגם באיסור דרבנן אמרינן אין שלד"ע שהרי התוס' ז"ל כתבו שם בב"מ ד"י ע"ב בד"ה דאמר לישראל וכו' שכתבו אבל ישראל אף שעובר משום לפני עור מ"מ כיון דאי מקדש' לעצמו לא מיחייב לא מיקרי בר חיובא. והנה לפני עור לכ"ע היכא דלא קאי בתרי עברי דנהרא לית ביה איסור דאורייתא רק מדרבנן וא"כ מה קשיא להו מלפני עור. אלא ודאי דגם באיסור דרבנן מיקרי ד"ע רק עיקר הסברא כאן שלעצמו אם מקדשה ליכא חיוב לא מיקרי ב"ח. והנה באשה המקפת לקטן רוב הפוסקים ס"ל דמותרת להקיפו לכתחילה והם הרי"ף והרא"ש כמו שהביא הב"י בשמם בסי' קפ"א וכן ס' המצות וא"כ שפיר לדידהו מאי דאמרי' איש שאמר לאשה וכו' ואפי' להרמב"ם שסובר שאסורה מדרבנן והסכים לדבריו הראב"ד מ"מ אין זה דוחק אם נוקי הך אוקמתא אליב' דר"ה. אלא שאין אנו צריכין לזה אפי' לדידהו דהא דלדידהו אשה אסורה להקיף קטן נלע"ד הטעם שאף הניקף עובר אלא שקטן אוכל נבילות וכו' אף שאין מצווין להפרישו מ"מ זה הוא כמאכילו בידים ולכך קברתינהו חובה לבנים. וא"כ עיקר האיסור מדרבנן שבאשה לדעת הרמב"ם הוא משום מכשול הקטן והוי לפני עור וא"כ כיון שהאשה עצמה לאו בר חיובא היא אם מקפת לעצמה רק שכאן היא ב"ח משום לפני עור לא מיקרי ב"ח דומיא דכהן שאמר לישראל קדש לי אשה גרוש' דאף שעובר משו' לפני עור לא מיקרי ב"ח. ועוד אני תמה על המ"ל בזה דהרי ע"כ לא מספקא ליה למהרימ"ט ז"ל אלא אי באיסור דרבנן אמרי' אין שלד"ע כיון דמן התורה חשיב שליח אבל אי אסור מן התורה אין כאן ספיקא וא"כ איך הקשו שם בגמ' אלא מעתה האומר לאשה ועבד צאו וגנבו לי והדבר תמוה וכי הוה ס"ד שאשה ועבד מותרי' לגנוב וא"כ למה לא נאמר אין שלד"ע אלא ודאי דלהאי מ"ד בר חיובא לא אמרי' אין שלד"ע כי אם כשהשליח ב"ח לאותו דבר כמו המשלח כגון כהן שאמר לכהן שהשליח ב"ח לאותו דבר כמוהו אב כשאינו ב"ח לאותו דבר עצמו שהיה המשלח חייב לא משגחינן בשום איסור שיש שם כו' וכיון שאין עליה אותו חיוב שיש על המשלח דהיינו חיוב תשלומין לא מיקרי ב"ח וכו' א"ד ז"ל יע"ש

והנה מאי דתמ' הגאון על הר"ב מ"ל בתמיהתו הב' דהרי ע"כ לא מספקא ליה למהרימ"ט אלא אי באיסור דרבנן אמרי' אין שלד"ע כיון דמן התורה חשיב שליח אבל אי אסור מן התורה אין כאן ספיקא. אחר המחיל' רבה דאין בתמיהתו זו כלום דהא טעמא דאין שלד"ע אפי' באיסור דאורייתא אינו אלא משום דאיכא לה"ט דדברי הרב כו' וא"כ היכא דהשלי' לא עביד רק איסור' דרבנן אף שלהמשלח איסורא דאורייתא הוא אי משום איסורא דרבנן דעביד השליח ליכא למימר ליה להשליח דברי הרב וכו' שפיר הוה שליח דבר תורה אף שלהמשלח איסור דאורייתא הוא וכל עיקר ספיקו של מהרימ"ט ז"ל אי באיסור דרבנן אמרינן אין שלד"ע הוה משום דאפשר דכיון דהשלי' לא עביד רק איסור דרבנן ליתיה גביה לה"ט דדברי הרב וכו' כיון דמדאורייתא לא עביד שלא כדברי הרב או דילמא כיון דגם באיסור דרבנן איכא משום לאו דלא תסור דכולהו מילי אסמכינהו אלאו דלא תסור שייך שפיר גם באיסור דרבנן לה"ט דדברי הרב זהו עיקר צדדי דהאי ספיק' דמהרימ"ט ז"ל וכאשר בא מפורש בדבריו ז"ל. וא"כ ה"ה נמי כשלהמשלח הוה איסור דאורייתא ולשליח ליכא אלא איסורא דרבנן כה"ג דאיש שאמר לאשה אקפי לי קטן איתיה להאי ספיקא דמהרימ"ט ז"ל דאפש' דליכא למימר בכה"ג להשליח דברי הרב כו' כיון דלא עבר שליח אדאורייתא דמשום איסור דרבנן לא אמרי' דברי הרב כו'. ולכן שפיר מייתי הרב מ"ל ז"ל מהא דאמרי' בש"ס כגון איש דאמר לאשה אקפי לי קטן. ומאי דמייתי הגאון ז"ל מהא דאמרינן בפ"ק דב"מ אלא מעתה האומר לאשה