גזע ישי רעו

איך פסק הרמב"ם ז"ל להא לא נחית מרן הכ"מ ז"ל משום דמשמע ליה דכיון דחיוב דדין שמים הוא לא נפקא מינה לדידן מידי אם יהא עונש שמים בדינא רבה או בדינא זוטא ואין לדקדק בזה בענין פסק הלכה אי כת"ק או כשמאי

ומ"מ לדידי חזי לי דהרמב"ם ז"ל דקאמ' דחייב מיתה לשמים היינו דינא רבה וכדמוכח מדברי הרמב"ם ז"ל כדכתיבנא לעיל. וכן נלע"ד עוד ממאי דסיים הרמב"ם ז"ל וחייב מיתה לשמים ואין בהן מיתת ב"ד. דלכאורה האי סיומא דואין בהן מיתת ב"ד הוא שפת יתר דאחר שכתב כל ההורג חבירו בידו כו' ה"ז נהרג בב"ד אבל השוכר הורג להרוג את חבירו וכו' כל א' מאלו שופך דמים הוא ועון הריג' בידו וחייב מיתה לשמים. מזה הנה הוא מפורש דאין בהן מיתת ב"ד ולמאי איכפל תנא הרמב"ם לסיים בה ואין בהן מיתת ב"ד. אלא נלע"ד דבהאי סיומא אתא למימר לן דכל א' מאלו רוצח גמור הוה בדיני שמים וחייב מיתה לשמים כהורג בעצמו. ואין בין רוצח זה לרוצח בידו ממש אלא זה שאין בו מיתת ב"ד אבל חייב מית לשמים דבי"ש דינו כרוצח גמור בידו. באופן דלע"ד נר"ל מדברי הרמב"ם ז"ל דפסק שחייב בידי שמים בדינא רבה

איברא דאיכא לאקשויי על הרמב"ם דשבק לת"ק ופסק כשמאי הזקן לפי האי לישנא דדינא רבה ודינא זוטא איכא בינייהו. ולעולם קי"ל הלכה כת"ק דהו"ל רבים. ואמאי פסק כאן הרמב"ם ז"ל כשמאי דלא כת"ק. וליכא למימר דמשום דשמאי הזקן אמר לה משום חגי הנביא להכי פסק כשמאי הזקן דמטי ליה משום חגי הנביא כי נביא הוא. דאי משום הא לית ליה למישבק לכללין דהלכה כת"ק דכל שהוא סותר את הכלל אין משגיחין בנביא. וכיון דהכא ת"ק פליג וקי"ל דהלכה כת"ק לית לן למישבק להאי כללא ולמיפסק כשמאי מפני שאמרו משום חגי הנביא

וראיתי בתשו' הרב זרע אברהם ז"ל ח"ב חח"מ סי' י"ב והיא תשובה להרב ידידיה הכהן ז"ל שהביא שם בדקט"ו ע"ד דברי הרמב"ם דפ"ב דה' רוצח ודברי הרב כ"מ ז"ל הנז' והקשה על מ"ש הכ"מ ועוד דבחד לישנא כו' דמה תיקן בזה והלא לפי דבריו אלה קשה אמאי לא חילק רבינו בין דינא רבה לדינא זוטא דאי פסק כת"ק הול"ל דחייב בדינ' זוטא. וכתב שכבר ראה להרב ע"י שכוון להקשות בדברי מרן ז"ל כמ"ש איהו. וכתב הוא ליישב דברי הרב כ"מ וז"ל ואפשר לי לומר כוונת מרן ז"ל שכיון לומר דה"ט דפסק כת"ק דאמר משלח פטור והיינו בדיני אדם אבל בד"ש חייב משום דלאיבעית אימא דאמרי דינא רבה וד"ז א"ב הרי לשמאי הזקן ס"ל דבד"ש חייב בדינא רבה והיינו כסברת הת"ק לאוקמתא קמייתא ומש"ה פסק רבינו ז"ל דחייב מיתה לשמים והיינו לדעתו ז"ל דינא רבה. אמנם מ"ש הרב ע"י ז"ל דפסק כרבנן אפי' לאיבעית אימא לא הבינותי מכמה טעמי חדא דאי פסק כרבנן דס"ל דחייב ד"ז אמאי לא פירש כן הרמב"ם ותו דמ"ט פסק כא"א ולא פסק כאוקמתא קמייתא. ולקושיא ראשונה אפש' לומר דס"ל דחייב מיתה הוי דינא זוטא וצ"ע א"ד יע"ש. והרב מהר"א יצחקי ז"ל בעל המחבר דהאי ספרא טבא זרע אברהם השיב שם בסי' י"ג על כל דברי הרב מהר"י הכהן ז"ל הנז' וכתב שם בדקכ"כ ע"א ע"ד הרב מהר"י הכהן הנז' וז"ל עוד כתבת וצריכין אנו למודעי במ"ש מרן בכ"מ דפסק כת"ק ועוד דבחד לישנא אמרי' דמאי חייב בד"ש וכו' וקשה וכו' עד דאי פסק כת"ק הו"ל למימר דחייב בדינא זוטא עכ"ל ובאמת לק"מ דכיון דלהך לישנא מעולם לא חייב שמאי הזקן אלא בד"ש פסק כשמאי הזקן שאמר משום חגי הנביא דבשלמא לאוקמת' קמייתא נדחין דברי שמאי משום. שהוא היפך כלל המסור בידינו דשני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין והלכה רווחת היא בכמה דוכתי בש"ס כנודע. אבל להך לישנא דלא חייב אלא בד"ש כוותיה מסתבר' ובפרט דמטי בה משום חגי הנביא כיון שאינו סותר שום הלכה פסוקה בידינו דקי"ל הלכה כבתראי וכיון שכן הכי נקטינן. ומ"ש ואפשר לי לומר כוונת מרן ז"ל וכו' יע"ש דודאי דברי שמאי נדחין כיון שהם הפך הכלל המסור בידינו דאין מלמדין וכדכתיבית. וכבר עלה בדעתי לומר דלא חייב רבינו אלא בדינא זוטא מדקדוק לשונו שכתב ועון הריגה בידו שודאי לישנא יתירא הוא דמאחר ששופך דמים הוא מאי ועון הריג' ונראה דגרע טפי משופך דמים שכתב אלא דמילי מילי קתני שופך דמים זה ההורג עצמו ועון הריגה בידו קאי לאומר לעבדו וחייב מיתה לשמים זה המפתה את חבירו ודרשא בעלמא היא תדרש א"ד ז"ל יע"ש

ולפענ"ד מאי דאמר הרב מהר"א יצחקי ז"ל לבסוף דלא חייב רבינו אלא בדינא זוטא ואמר לה מר מדקדוק לשונו שכתב ועון הריג' בידו שודאי לישנא יתיר' היא כו'. לדידי אחר המחיל' רבה אדרבה מהאי לישנא יתירא ועון הריגה בידו מוכח דאתא למימר דגדול עונו בשמים כהורג בידו והיינו מאי דקאמר ועון הריגה בידו ולא קאמר ועון שפיכת דמים בידו כמ"ש קודם ושופך ד מים הוא דממאמרו דהוא שופך דמים אכתי ליכא למישמ'