גזע ישי רעה

ז"ל דפשיטא ליה דגם בדמטי ליה הנאה למשלח ואפי' של ממון דמשל' חייב ולא השליח מה"ט דאמר רבא בנהנה שלי' למ"ד יש שלד"ע דהשלי' חייב שלא מצינו בכל התורה כולה זה נהנה וזה מתחייב. דהא ליתא דההיא דרבא הוה דוקא בנהנה הנאת הגוף לא הנאת ממון ואף גם זאת דוקא בנהנ' שלי' למ"ד יש שלד"ע אבל למאי דקי"ל אין שלד"ע בכל גוונא השלי' חייב ומשלח פטור אפילו בדמטי ליה למשלח הנאת הגוף ממעשה השליח דזה חוטא וזה מתחייב לא אמרינן כן נראה לעניות דעתי. ותו לא מידי

קי"ז אין שליח לדבר עבירה. אע"ג דקי"ל דאין שלד"ע והמשל' פטור היינו בידי אדם אבל בידי שמים חייב המשל'. וכדאיתא בפ"ב דקידושין עלה ההיא דאיפליגי ת"ק ושמאי הזקן באומר לשלוחו צא והרוג את הנפש השליח חייב ושולחו פטור שמאי הזקן אומר משום חגי הנביא המשל' חייב ואמרי' לחד תירוצא דלכ"ע אין שלד"ע ופטור המשל' מידי אדם וחייב בידי שמים ודינא רבא ודינא זוטא איכא בינייהו דלת"ק חייב בי"ש בדינא זוטא דלא מיענש כוליה האי כהורג עצמו אלא כגורם. ולשמאי מיחייב בדינא רבא בעונש גדול יע"ש

והנה הרמב"ם ז"ל ריש פ"ב מה' רוצח כתב וזל אבל השוכר הורג להרוג את חבירו או ששלח עבדיו והרגוהו או שכפתו והניחו לפני הארי וכיוצא בו והרגתו חיה וכן ההורג את עצמו כל אחד מאלו שופך דמים הוא ועון הריגה בידו וחייב מיתה לשמים ואין בהן מיתת ב"ד. ומניין שכן הוא הדין שנאמר שופך דם האדם באדם דמו ישפך זה ההורג בעצמו שלא ע"י שלי' את דמכם לנפשותכם אדרוש זה ההורג עצמו מיד כל חיה אדרשנו זה המוסר חבירו לפני חיה לטורפו מיד האדם מיד איש אחיו אדרוש את נפש האדם זה השוכר אחרים להרוג את חבירו ובפירוש נאמר בשלשתן דרישה הרי דינם מסור לשמים עכ"ד זל. ונראה לפום ריהטא מדברי הרמב"ם ז"ל דהורג ע"י שלי' חייב מיתה לשמים בדינא רבא וכשמאי הזקן. שכתב כל א' מאלו שופך דמים הוא ועון הריגה בידו וחייב מיתה לשמים דמהא דכתב דשופך דמים הוא ועון הריגה בידו מוכח דחיובו בי"ש הוה כהורג בעצמו דבהכי שפיר הוה עון הריגה בידו משא"כ לת"ק דשמאי דלא הוה עון הריגה בידו אלא שנענש בי"ש בדינא זוטא כגורם. וכן מוכח ממ"ש אח"כ וכל אלו הרצחנים וכיוצא בהן שאינן מחוייבין מיתת ב"ד וכו' הנה שקורא כל אלו דכתב לעי' דחייבין מיתה לשמים רצחנים

והר"ב כ"מ זל כת' ע"ד הרמב"ם ז"ל ומ"ש אבל השוכר הורג להרוג את חבירו או ששלח עבדיו והרגוהו בפ' האיש מקדש האומר לשלוחו צא והרוג את הנפש הוא חייב ושולחו פטור ואע"פ דמסיים בה שמאי הזקן אומר שולחו חייב פסק כת"ק ועוד דבחד לישנא אמרינן דמאי חייב בדיני שמים ודינא רבה ודינא זוטא איכא בינייהו א"ד ז"ל יע"ש. וראיתי להר"ב עצמות יוסף ז"ל בפ' האיש מקדש עלה דהך פלוגתא דת"ק ושמאי הזקן שכתב וז"ל והרמב"ם בפ"ב דה' רוצח פסק דהמשלח חייב מיתה לשמים ולא חילק בין דינא רבה לדינא זוטא ואפשר דס"ל דהלכה כרבנן ואפי' לאיבעית אימא צ"ל כן וצ"ע בדברי הרב מהרי"ק במ"ש בפי' הרמב"ם וק"ל א"ד ז"ל יע"ש. ונראה שכונת הר"ב עצמות יוסף במ"ש שצ"ע בדברי הרב מהרי"ק וכו' דממ"ש הרב מהרי"ק ועוד דבחד לישנא אמרי' דמאי חייב בדיני שמים מוכח דכוונתו לומר דלפי האי לישנא דמאי חייב בדיני שמים י"ל דפסק כשמאי הזקן ולזה כתב הר"ב ע"י ז"ל דצ"ע בדברי מהרי"ק ז"ל אלו דהא גם לפי האי לישנא צ"ל דפסק כת"ק דחייב בדינא זוטא מדלא חילק בין דינא רבה לדינא זוטא וכמו שכ"כ הרב ע"י דמדלא חילק צ"ל דפסק כרבנן. וא"כ מאי הועיל הרב כ"מ ז"ל במ"ש ועוד כו' למימרא דלפי האי לישנא י"ל דפסק כשמאי כיון דגם להאי לישנא צ"ל דפסק כת"ק מדלא חילק זהו כוונת הרב ע"י ז"ל

ולפענ"ד אחהמ"ר מכבוד רבנותיה דמר הגם שיהא כוונת הרב כ"מ במאי דכתב ועוד וכו' כדסבו' מר הרב ע"י דרצ"ל דלפי האיבעית אימא פסק כשמאי. לא קשיא כלל מאי דקשיא למר על הרב כ"מ דהרמב"ם לא חילק בין דינא רבה לדינא זוטא. חדא דמדברי הרמב"ם ז"ל דכתב כל אחד מאלו שופך דמים הוא ועון הריג' בידו וכן ממאי דכתב אח"כ וכל אלו הרצחנים וכו' מוכח דחייב מיתה לשמים בדינא רבה קאמר. ועוד דאדרבה ממאי דלא חילק בין דינא רבה לדינא זוטא טפי איכא למשמע דחייב מיתה לשמים דקאמר היינו דינא רב' דאי הוה בדינא זוטא הו"ל לפרש. ועוד דלע"ד מאי דכתב מרן הכ"מ ז"ל ועוד וכו' אין כוונתו בדבריו אלו לומר דהרמב"ם לפי האי לישנא פסק כשמאי. אלא כוונתו לענ"ד לומר דלפי האי לישנא לכ"ע אין שלד"ע והשליח חייב מיתת ב"ד ולא המשלח ואם כן הו"ל פסקו של הרמב"ם בהא דהורג ע"י שליח דהשליח חייב מיתת בית דין ולא המשלח אליבא דכ"ע. ובמאי דאיפליגו ת"ק ושמאי בחיוב בי"ש אי הוה כדינא רבה או בדינא זוטא