גזע ישי רעד

דהשליח חייב שלא מצינו בכל התורה כולה זה נהנה וזה מתחייב. דכמו כן אם נהנה המשלח ממעש' השליח הוא מתחייב. לפענ"ד אין נראה דמיון זה שדמה הרב. דכי אמר רבא שלא מצינו בכל התורה כולה ז"נ וזה מתחייב היינו דוקא כשהשלי' שהוא עושה מעשה האיסור וגם נהנ' ממנו דאיכא גבי דשליח תרתי דהוא חוטא והוא נהנ' מהחטא וזה חוטא וזה מתחייב נמי לא אמרינן אלא דלשמאי אמרינן זה חוטא וזה מתחייב משום דהוא סבור שני כתובין הבאין כאחד מלמדין ויש שלד"ע וקאמר רבא דהיכא דשליח נהנה מעשייתו האיסור דאיכא תרתי דהשלי' הוא שחוטא וגם דהוא נהנה מהחטא מודה שמאי דחייב השלי' שלא מצינו בכל התור' כולה שז"נ נמי מעשייתו האיסור וזה מתחייב. אבל היכא דהשלי' עוש' האיסור והמשלח נהנה ממעש' השלי' כיון דהשלי' מיהא איהו הוא דעביד מעש' בידים להאיסו' והמשל' לא עשה מעש' בידים בהאיסור אף שמגיע לו הנאה ממעש' השלי' כיון דלדידן אמרינן דברי הרב כו' ועיקר מעש' האיסור עביד ליה השליח. לא מיחייב המשל' אף שהגיע לו הנא' ממעש' השלי'. באופן דעיק' האי מילתא דפשיט' ליה למר הרב המבי"ט ז"ל דכי היכא דלשמאי דסבר דיש שלד"ע והמשל' חייב כי נהנה השליח לא מיחייב שולחו אלא השלי' חייב משו' דז"נ וזה מתחייב לא אמרי'. הכי נמי לדידן דקי"ל דאין שלד"ע והשלי' חייב ושולחו פטור היכא דנהנ' משל' ממעש' השלי' דחייב משל' ולא שלי'. לפענ"ד אין דבר זה פשוט כל כך. אלא נר' יותר דאף בשנהנ' משלח ממעש' השלי' לא מיחייב משל' למאי דקי"ל אין שלד"ע והיכא דהשלי' נהנ' ואליב' דשמאי דקאמר רבא דהשלי' חייב שלא מצינו ז"נ כו' שאני וכאמור

ועוד אני אומר דיש להכרי' דבר זה דדוקא בנהנה השלי' ואליבא דשמאי הוא דקאמ' רבא דז"נ וזה ומתחיי' לא אמרינן אבל בנהנ' משלח ממעש' השלי' לדידן דקי"ל דאין שלד"ע ומשלח פטו'. פטור המשלח אף שהוא נהנה ואמינא לה ממאי דחדית לן רבא להאי חידושא דז"נ כו' אליבא דשמאי ואף גם זאת הוצרך למימר את"ל סבר שמאי כו'. והלא דרך מרווח לפניו לאשמועי' להאי מילתא אליבא דהלכתא דקי"ל דאין שלד"ע דאי נהנה משל' ממעש' שלי' דמשל' חייב שלא מצינו בכל התור' כולה ז"נ וכו' דבהכי הוה אשמועינן רבותא טפי דאף שהמשלח לא עשה האיסור בידים אלא השליח עשה מעשה האיסור וזה חוטא וזה מתחייב לא אמרינן אפ"ה כיון שההנאה ממעש' השלי' להאיסור מגיע למשלח והוא נהנה מהאיסור הוא מתחייב ולא השלי'. וכ"ש בנהנ' השלי' ממעשיו דהאיסור אליבא דשמאי דאיכא גבי שלי' תרתי דהוא חטא וה והוא נהנה דמיחייב הוא ולא משלחו. ואמאי הוצרך רבא לידחק בכמ' דוחקי' את"ל סבר שמאי ב"כ מלמדין ואם יסבור הוא ההוא לא דריש כדי לאשמועי' להאי חידושא דז"נ כו' אליבא דשמאי. אלא מוכח דהאי חידושא דז"נ כו' לא אמרינן לא נתן ליאמר אלא גבי השלי' דהוא עוש' האיסור דאם הוא איסור שנהנה השלי' ממנו כשעושאו דיש' לחייבו להשלי' ולא למשל' מה"ט דז"נ כו' אבל בנהנה משלח ממעשה השליח ליכא למיפט' לשלי' ולחייבו למשל' מה"ט דמשל' נהנה ח"נ וזה מתחייב לא אמרינן. כיון שהשליח איהו דעביד האיסור בידים והמשל' לאו מידי עביד ומי שעשה מעשה בעשיית האיסו' הוא דמיחייב אף שהוא לא נהנה ולא למשל' דלא עשה מעשה אף שלו הגיע ההנאה מהאיסור. ולא שייך למימר להאי חידוש' דז"נ וזה מתחייב וכו' אלא אי אמרינן דיש שלד"ע והשליח פטור ושולחו מיחייב דהיכא דהשלי' נהנה חייב השלי' ולא משלח. ולהכי איצטריך רבא לאשמועי' להאי חידוש' אליבא דשמאי את"ל שיסבו' שמאי יש שלד"ע וכ וכו'. סוף דבר דלפענ"ד בהורמנותי' דמר הרב המבי"ט אמינא דלא צדק מר בהאי סברא דסבר מר למימר דגם למאי דקי"ל דאין שלד"ע ושליח חייב ומשלח פטור דהיכא דנהנה משלח ממעש' השליח דחייב משלח ולא השליח שלא מצינו בכל התורה כולה ז"נ וכו' וכדאמ' רבא בפ' האיש מקדש וכו'. אלא לדידי חזי לי דדוק' בנהנ' השלי' ואליבא דשמאי דסבר דיש שלד"ע הוא דאתמ' להאי חידושא דרבא דזה נהנה וכו' וחייב שליח ולא משלח. ומינה נמי לדידן במילי דקי"ל בהו דיש שלד"ע ושליח פטור ומשלח חייב דאי משכחת לה בחד מהני מילי שהשליח נהנה מהאיסור הנאת הגוף דחייב השלי' ולא משלח מה"ט רבה דאמר רבא שלא מצינו בכל התורה כולה ז"נ וכו'. אמנם בכל התורה כול' לדידן דקי"ל דאין שלד"ע ושליח חייב ומשלח פטור. דינא הכי הוה אף שההנאה ממעשה האיסור דעבי' שליח מגיע למשלח דהוא נהנה ממעשה השליח ואפי' הנאת הגוף מיחייב השליח ולא המשל' משום דהשליח איהו מיהא דעביד מעשה האיסור והוא החוטא וזה חוטא וזה מתחייב לא אמרי'

כלל היוצא מן האמור דהאי כללא דאין שלד"ע ושליח חייב ומשלח פטור הוה אפי' שיהא שלד"ע שמשלח איהו דנהנה ממעשה השליח ולא השליח ואפי' שתהא האי הנאה דמטי ליה למשלח ממעשה השליח הנאת הגוף לעולם השלי' חייב ומשל' פטור דזה חוטא וזה מתחייב לא אמרינן וכ"ש אם לא הוה הנאת הגוף אלא הנאת ממון דמרוי' משל או ניצול מהפסד ממון ממעשה השלי' דלא מיחיי' משל' אלא השלי' חייב. ודלא כהרב הגדול המבי"ט