גזע ישי רעב

דלא טעין מיחייב. וקשיא לי דהא בכמה דוכאתא דקא מקשי אמאי והא אין שלד"ע ולא קא משני הכא במאי עסקינן דלא טעין דאלמא דלא שנא הכי ולא שנא הכי לא מיחייב משל' וצ"ע עכ"ד הרמ"ה ז"ל יעוין שם

הנה שכתב הרמ"ה זל דהא דילפינן מנחש הקדמוני שאין טוענין למסית היינו למסי' דשאר כל האיסורים שבתורה דלאו דע"ז דומיא דהאי איסורא דהנחש דבשאר כל האיסורין אי לא טען המסית להאי טענה דדברי הרב לא טעני' ליה אבל אם טען מיפטר בטענה זו דאילו במסי' דע"ז אפי' אי טעין המסית לטענה זו לא מיפט' דע"ז חמיר ורחמנא אמר לא תחמול ולא תכסה עליו. ולפ"ז כתב דמהא דילפינן מנחש הקדמו' דאין טוענין למסית דשאר עבירות שבתורה ואם טען הוא מיפטר. ש"מ דהא דקי"ל בעלמא דאין שלד"ע היינו דוקא היכא דטען משלח להאי טענ' דדברי הרב וכו' אבל היכא דלא טעין מיחייב אלא דקשיא ליה לפ"ז דבכמה דוכתי פריך הש"ס אמאי והא אין שלד"ע ולא קא משני הב"ע דלא טעין דאלמא דל"ש הכי ול"ש הכי לא מיחייב משל' והעלה לקושיא זו בצ"ע

והנה מדברי רבינו הגדול הרמ"ה ז"ל אלו אתה למד למוד מפורש דהנחש אי הוה טעין להאי טענה דדברי הרב דהוה מיפטר היינו מטע דאין שלד"ע. אלא דאיהו לא טען והקב"ה לא טען ליה וילפינן מינה לכל מסית דשאר עבירות שבתור' דהיינו לכל משל' ששולח חבירו לד"ע דקי"ל דאין שלד"ע ופטור המשל' בהאי טענה דדברי הרב וכו' דהיינו דוקא אי טען המשל' לטענה זו דדברי הרב וכו' הוא דאין שלד"ע ומיפטר המשל'. אבל אי המשל' לא בא טעון טענה זו אנן לא טענינן ליה ויש שלד"ע ומיחייב המשל' דומיא דנחש. דהאי דקאמר הש"ס מנין שאין טוענין למסית מנחש. הקדמוני היינו למשל' דבעלמא דקי"ל דאין שלד"ע משום דדברי הרבו כו' קרי ליה הש"ס מסית. והכריחו להרמ"ה ז"ל למימר הכי בכוונת הש"ס משום האי קושיא דהוקשה לו טעמא דלא טעין הכי הא אי טעין הכי טענתיה טענה והרי מסית דקרא אע"ג דלא ציית ליה ניסת כו'. ולתשו' שאלה זו כתב לפרש דכי אמרי' הכא מניין שאין טוענין למסי' היינו למסית דאלמא דומיא דנחש דמיירי' ביה דהוא בשא' עבירו' שבתורה ולא במסית דע"ז. והיכא אשכחן מסית דשאר איסורי תורה לחייבו כי היכא שישראל הש"ס עליה מניין שאין טוענין למסית מנחש הקדמוני. אין מסית זה אלא משל' דקי"ל בכל התורה כולה דפטור המשל' מה"ט דדברי הרב וכו' ואין שלד"ע דלמשל' קרי ליה הש"ס מסית וקאמר דמניין דהאי טענה דמיפטר בה המשל' דדברי הרב וכו' ואין שלד"ע דלא אמרינן הכי דאין שלד"ע דדברי הרב וכו' לא כי טעין המשל' הכי אבל אי לא טעין הכי אנן לא טענינן ליה ואמרינן דיש שלד"ע ומיחייב המשל'. מנחש הקדמוני דלא טען ליה הקב"ה וחייבו זהו כוונת דברי הרמ"ה ז"ל כמבואר בדברי קדשו. וא"כ הרי לך מפורש יוצא מדבריו זל דהנחש אי הוה טעין הכי הוה מיפטר משום הא דקי"ל בכל התו' כולה דאין שלד"ע

ואנכי עפר תחת כפות רגלי קדשו של גדול אדונינו רבינו הרמ"ה זל תמיה לי על דברי קדשו דאיך אעיקר' איפשר למי' הכי בכוונת הש"ס בהא דאמר מניין שאין טוענין למסי' מנח' הקדמוני וכו' כדפתר לה איהו ז"ל דהיינו למסית דשאר עבירו' שבכל התו' כולה דקי"ל דאין שלד"ע משום האי טענה דאית ליה להמשל' דדברי הרב וכו' וע"ז הוא דשאיל תלמודא מניין דאין טוענין להמשלח להאי טענה דדברי הרב כו' ולמיפטריה משום אין שלד"ע אלא דוקא אי טעין המשל' ה"ט הוא דקי"ל אין שלד"ע אבל אי איהו לא טעין הכי דאנן לא טענינן ליה ויש שלד"ע ומיחייב המשלח ומשיב דילפינן לה מנחש הקדמוני וכו'. והא בההי' דנחש ע"כ דלא אמרינן ביה אין שלד"ע ד דבדיני ב"נ ליתיה להאי כללא דאין שלד"ע. דאי גם בב"נ איתיה להאי דאין שלד"ע ומיפטר המשל' מה"ט דדברי הרב וכו'. א"כ בעובדא דהנחש עם חוה דהוה במידי דאיסור אכילה. אף דהנחש לא בא טעון לה"ט דדברי הרב וכו' ואנן לא טענינן ליה ליכא למיחייביה להנחש משום דלא טען הוא. דהא אפי' אם יש שלד"ע ומיחייב המשל' היכא דהשלי' נהנה לא מיחייב המשל' דמדינא פטור המשל' אף בלאו ה"ט דדברי הרב וכו' משום דהשלי' נהנה מהאיסור וזה נהנה וזה מתחייב לא אמרינן וכדאמר רבא בפ' האיש מקדש דמ"ג דאפי' לשמאי הזקן דסב' דבכל התו' כולה יש שלד"ע ולא משגחי' בה"ט דדברי הרב למיפטר המשל'. מודה שמאי באומר לחבירו צא ואכול חלב או בעול אח הערוה דהשלי' חייב והמשל' פטור שלא מצינו בכל התורה כולה זה נהנה וזה מתחייב יע"ש. וא"כ כ"ש למאי דקי"ל דאין שלד"ע כי לא טען הנחש הכי ואנן לא טענינן ליה אמאי חייבו הקב"ה מדין יש שלד"ע כיון שהוא לא טען דברי הרב הא מדינא לא מיחייב הנח אף שלא יהיה לו כלל לה"ט דדברי הרב וכו' משום דהשלי' דהיא האשה נהנה וזה נהנה וזה מתחייב לא