גזע ישי רסח

של הקדש לא שייך להאי טענה דדברי הרב וכו' וכמ"ש התוס' עצמם שם לעיל בסמוך דמ"ב ע"ב ד"ה אמאי מעל וכו' יע"ש. ובכה"ג דלא שייך להאי טענה דדברי הרב וכו' לא אמר רבא זה נהנה וזה מתחייב לא אמרי'. לא מבואר דהאי דינא דרבא דזה נהנה וזה מתחייב לא אמרינן הוא דינא דגרמי'ה בלתי צרוף שום טענה דאית ליה להמשל' למיטען דאף בדלית ליה להמשל' להאי טענה דדברי הרב ולא שום טענה אחרת. מיפטר היכא דשלי' נהנה משום דלא מצינו בכל התו' כולה זה נהנה וזה מתחייב ולהכי קשיא להו להתוס' שפיר. באופן דהדב' פשוט וברור דהיכא דהשלי' נהנה לא מיחייב המשל' אלא השליח חייב אף בדלית ליה להמשלח לה"ט דדברי הרב וכו' והנה כי כן לא ניתן ליאמר כלל גם להאי תירוצ' בתרא דאמר מר הר"ב מ"ל ז"ל וכאמור. סוף דבר דהני תרי תירוצי דתריץ להו הר"ב מ"ל ז"ל לקושייתו אחר המחילה רבה דלאו תירוצי נינהו ולא ניתנו ליאמר כלל לפענ"ד

כי ע"פ הבא'ר לדידי ק"ל טובא בגופה דהך סוגיא דסנהדרין פ' זה בורר דכ"ט הנז' דילפי' דאין טוענין למסית מנחש הקדמוני וכו' מאי הו"ל למימר דברי הרב וכו'. והלא גם בלאו האי טענה דדברי הרב וכו' מדינא לא מיחייב הנחש משום דזה נהנה וזה מתחייב לא אמרינן וכדאמר רבא בפ' ב' דקידושין שלא מצינו בכל התורה כולה זה נהנה וזה מתחייב וא"כ אף שהנחש לא בא טעון טענה זו דדברי הרב וכו' ואנן לא טענינן ליה. אכתי איך חייבו הקב"ה להנחש כיון דמדינא לא מיחייב כלל מה"ט דזה נהנה וכו' וכדאמר רבא שלא מצינו בכל התורה כולה זה נהנה וזה מתחייב אשר מפני כן ליכא לחייובי למשל' אף שלא יהיה לו שום טענה כלל כדברירנא לעיל

תו ק"ל מהא דאמרינן בב"ק דע"א ע"א ובכתו' דל"ג ע"ב עלה דתנן התם גנב וטבח ביוה"ך וכו' חייב בד' וה' דהא מני ר"מ היא דאמר לוקה ומשלם אי ר"מ אפי' טבח בשבת נמי וכ"ת לוקה ומשלם אית ליה מת ומשלם לית ליה והתניא גנב וטבח בשבת וכו' משלם ד' וה' דר"מ וחכמים פוטרין אמרי בר מיניה דההיא דהא אתמר עלה אמר ר' יעקב אמר ר' יוחנן וכו' בטובח ע"י אחר וכי זה חוטא וזה מתחייב אמר רבא שאני הכא דאמר קרא וטבחו ומכרו מה מכירה ע"י אחר אף טביחה ע"י אחר דבי ר"י תנא או לרבות את השלי' דבי חזקיה תנא תחת לרבות השלי'. מתקיף לה מר זוטרא מי איכא מידי דאילו עביד איהו לא מיחייב ועביד שלי' ומיחייב. א"ל רב אשי התם לאו משום דלא מיחייב הוא אלא דקים ליה בדרבה מינה וכו' יע"ש. הנה לך מפורש יוצא מהך סוגיא דאף היכא דאמרי' דיש שלד"ע כגון בטביחה דגילה קרא דיש שלד"ע לא מיחייב הגנב המשל' במעשה השלי' אלא משום דהמשל' גופיה ב"ח הוא בהאי מילתא דאי עביד ליה איהו גופיה מיחייב הילכך כי עביד לה ע"י שלי' נמי מיחייב כיון דיש שלד"ע והו"ל שש"א כמותו וכעביד לה המשל' גופיה חשיב ולהכי מיחייב שולחו. אבל במילתא דהמשל' גופיה לאו ב"ח הוא ביה ואי עביד ליה איהו גופיה לא מיחייב. כי עביד לה ע"י שליח נמי אף דיש שלד"ע לא מיחייב המשל' משום דליכא מידי דאילו עביד איהו גופיה לא מיחייב ועביד שלי' ומיחייב וכדקאמר מר זוטרא מי איכא מידי וכו'. וא"כ הכא בהאי עובדא דהנחש הקדמוני שהסית אה חוה לאכול מעץ הדעת הא הנחש דהוא המשל' טעון הנחש להאי טענה דדברי הרב וכו' ואנן לא טענה דדברי הרב וכו' למיטען כלל ויש שלד"ע. מיחייב ועביד ליה על ידי שליח ומיחייב וכדאמר דאמרה הנחש השיאני ואוכל וז"ל השיאני הטעני טעותה אכלה. והקשה הראם זל שם על זה מהך גבי שלד"ע שיודע באיסורו של דבר ועובר בו באיסורו של דבר שהרי הנחש הטעה אותה כמו שהרי בפ"ב דקידושין גבי שליח שלא עשה שליחותו דשוגג הוא לא שייך ביה דברי הרב וכו'. ותירץ לא מיחייב אילו אכל איהו גופיה מעץ הדעת שהרי לא הוזהר הנחש בהאי איסורא וא"כ אף דלא בא טענינן ליה. אעיקרא איך שייך לחייבו להנחש כלל אף אם נאמר דחוה שלוח' היא דלא הוה התם להאי כיון דאי עביד ליה להאי מילתא הנחש גופיה לא מיחייב דמי איכא מידי דאילו עביד ליה איהו לא מר זוטרא

אשר על כן נלע"ד בישובה דהאי סוגיא דפ' זה בורר דהנה רש"י ז"ל בפי' החומש פ' בראשית פי' להפסוק דתשובתה של חוה להקב"ה כמו אל ישיא אתכם חזקיהו ע"כ. אשר מזה מבואר דע"י ההסתה שהסיתה הנחש הטעה לחוה ומפני סוגיא דפ' ז"ב דאמרי' מכאן שאין טוענין למסית דהו"ל למימר דברי הרב וכו' והא לא אמרו זה אלא כדמשמע מלישנא דדברי הרב וכו' וכדאיתא בקדושין פ' האיש מקדש. אבל הכא שהאשה לא ירעה שאמרו הנחש השיאני שפירושו הטעני והמוטעה כשוגג לכל דבריו לא שייך בזה דברי הרב וכו' תדע מעל פריך הגמ' נימא אין שלד"ע והקשו התוס' והא ע"כ בשוגג קא מיירי דאי במזיד ליכא מעילה וכיון שהנחש לא הטעה את האשה אלא לענין זה שאמר לה שהשם לא הזהיר אתכם אלא מחמת קנאתו שיודע הוא