גזע ישי רסז

בהלכות ב"נ בעד אחד בדיין אחד בלא עדים ובלא התראה ע"י שליח ע"י עוברים. בעד אחד שופך דם האדם באדם אחד דמו ישפך בלא עדים ובלא התראה שופך דם האדם דמו ישפך. ע"י שליח שופך דם האדם ע"י אדם דמו ישפך. ע"י עוברים שופך דם האדם ע"כ יע"ש. הנה דקאמר ר"ח כולה בהלכות ב"נ כלומר כל המקרא הזה דשופך דם האדם אתא ללמדנו בהלכות ב"נ כלומר לההלכות דנהיגי בב"נ דהיינו שבע מצות דידהו דמיחייבו בהו אפי' בעד אחד ובדיין אחד ובלא עדים ובלא התראה וע"י שליח וע"י עוברים. וא"כ מבואר יוצא מדברי האי מדרשא דכל הני מילי דדריש מהאי קרא דשופך דם האדם וגו' הוה לכל הלכות בני נח לא להאי דינא דשפיכות דמים בלחוד דבכל השבע מצות דמוזהרין בהו ב"נ מיחייבו עליהן אפילו בעד אחד ובדיין א וכו' ואפי' ע"י שליח. ועוד דומיא דכל הני מילי דדריש מהאי קרא בעד אחד ובדיין א' בלא עדים ובלא התראה דהני מילי הוו לכל השבע מצות ולא בש"ד בלחוד וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל ס"פ ט' מה' מלכים. וא"כ הכי נמי הא דע"י שליח דהוה בכל השבע מצות דאי הא"י דע"י שליח הוה דוקא בש"ד דביה גילה קרא. א"כ גם הא דבעד אחד ובדיין אחד וכו' נימא הכי דדוקא בש"ד הוא דהכי הוה דביה גילה קרא דהא כל הני מילי דריש להו מהאי קרא דשופך דם האדם וגו' דמשתעי בשפיכות דמים ואלו הני מילי הוו בכל שאר המצות נמי. והיינו משום דאע"ג דהאי קרא מיירי באיסורא דש"ד ילפינן מיניה דה"ה לכל שאר השבע מצות דנהיגי בב"נ ולא אמרי' דשאני שפיכות דמים דגלי בית קרא. וא"כ מבואר להדיא דכולהו הני מילי דדריש ר"ח במדרשא מהאי קרא דשופך דם האדם וע"י שליח בכללן דבכל האיסורין דנהיגי בב"נ דינא הכי הוה דמתחייב ב"נ כשעובר על איזו איסור מהאיסורין דנהיגי ביה אפי' בעד אחד ובדיין אחד כו' ואפי' ע"י שליח. ודלא כהאי תירוצא קמא דאמר מר הר"ב מ"ל ז"ל דש"ד שאני דגילה ביה קרא. ואני תמה על הרב מ"ל ז"ל איך אעיקרא ניחא קמיה דמר למימר בישובא דהאי מדרשא רבה דדוקא בשפיכות דמים דגלי ביה קרא. אחר דמפורש יוצא מהמדרש ההוא דלכל האיסורין דנהיגי בבן נח קאמר הכי וכאמור

והנה כי כן הרי אתה למד למוד מפורש מהאי מדרשא רבה הנז' דבדיני בני נח ליתיה להאי כללא דאין שליח לד"ע כלל דלא כהרב הגדול מהרימ"ט ז"ל דפשיטא ליה דגם בב"נ אין שלד"ע. ולמאי דקשיא לפי האי מדרשא מההיא דאין טוענין למסית מנחש הקדמוני וכו' ע"כ לומר כהאי תירוצא בתרא דתריץ לה הר"ב מ"ל ז"ל במאי דאמר רבא בפ"ב דקידושין דהיכא דנהנה השליח אפי' לשמאי לא מיחייב שולחו אלא השליח חייב דזה נהנה וזה מתחייב לא אמרי'. וכבר כתבנו סמך להאי תירוצא ממאי דאמר רבא להאי מילתא אליבא דשמאי דלית הלכתא כוותיה כאמור לעיל

האמנם כד דייקינן שפיר נלע"ד בהורמנותיה דמר הר"ב מ"ל ז"ל דגם האי תירוצא דתריץ מר דמשום דזה נהנה וזה מתחייב לא אמרי' אינו מחוור כלל דהא קאמר רבא דהיכא דהשליח נהנה לא מיחייב שולחו אלא השליח חייב משום דלא מצינו בכל התורה כולה זה נהנה וזה מתחייב. ומדקאמר להאי מילתא משום דלא מצינו בכל התורה כולה זה נהנה וזה מתחייב מבואר דלאו משום דאיכא להאי טענה דדברי הרב וכו' הוא דמיפטר המשלח ומיחייב השלי' משום ה"ט דזה נהנה וזה מתחייב לא אמרי'. דהאי טענה דדברי הרב וכו' אינה מעלה ולא מוריד כלל לשמאי אלא דגם אי לא הוה שייך להאי טענ' דדברי הרב כו' דלא הו"ל להמשלח לטענה זו אפ"ה מיפטר המשלח מדינא משום דהשליח נהנה דדינא הכי הוה דמי שנהנה הוא מתחייב דלא מצינו בכל התורה כולה זה נהנה וזה מתחייב. ואילו הש"ס קאמר דהנחש הוה מצי מיפטר נפשיה מחמת טענה דאי הוה טעין דברי הרב וכו' היה יוצא זכאי בדינו מפני טענתו הלזו. וא"כ מבואר מזה דמחמת טענה זו דדברי הרב וכו' הוא דהוה מיפטר ולא מדינא דזה נהנה כו' דה"ט דזה נהנה וכו' דינא דגרמי'ה הוא ולא מפני שום טענה דאית ליה למשלח למיטען

והנה הגם דדברי רבא הכי מוכחין להדיא דה"ט דזה נהנה וזה מתחייב לא אמרינן דינא דגרמי'ה הוא ולאו משום צרוף דהאי טענה דדברי הרב וכו' וכדכתיבנא ואין צורך לראיה אחרת מבחוץ לוה. מ"מ אמינא להביא ראיה נמי מדברי התוס' ז"ל שם ד"ה שלא מצינו בכל התורה כולה זה נהנה וזה מתחייב וז"ל וא"ת והא איכא מעילה שאם אמר הגזבר לשליח אכול ככר זה של הקדש והשליח לא ידע שהוא של הקדש דחייב המשלח ואמאי זה נהנה וזה מתחייב הוא יע"ש. והשתא אם איתא דמאי דקאמר רבא דזה נהנה וזה מתחייב לא אמרי' היינו משום דאיכא נמי להאי טענה דדברי הרב כו' להמשלח אבל היכא דלא מצי המשלח למיטען להאי טענה דדברי הרב מיחייב שולחו אפי' בשהשליח נהנה. מאי מקשו התוס' לרבא דהא איכא מעילה שאם הגזבר אמר לשליח אכול ככר זה של הקדש והשליח לא ידע שהוא