גזע ישי רסו

חבירו שיהרוג לחבירו חייב משלחו מיתת ב"ד כהרגו המשל' בעצמו בידים דכי היכא דגילה האי קרא דב"נ מיחייב אפי' בעד אחד ובדיין א' וכו' ה"נ גילה קרא דגם בגורם לחבירו שיהרג כגון שאמר לחבירו שיהרגנו והרגו דחייב המשל' מיתת ב"ד. ולאו משום דיש שלד"ע ושלוחו כמותו הוה בדיני ב"נ דגם בב"נ אין שלד"ע אלא דב"נ חייבתו רחמנ' מיתת ב"ד אפי' בהורג ע"י שלי' משום גורם וכאלו יש שלד"ע ושש"א כמותו. וכיון שכן דאין עיקר חיובו דב"נ ההורג ע"י שלי' לא משום גורם דהיינו. הא דגילה קרא דשופך דם האדם באדם דב"נ נהרג בש"ד אפי' בלא הרגו בידים לא שגרם שחבירו יהרג ולכן גם באומר ב"נ לחבירו צא והרוג את הנפש חייב משלחו. ליכא לחייבו אפי' בשפי' דמים אלא בגורם שחבירו יהרג ע"י חבירו בידים. אבל באו' לחבירו שיגרום מיתה לפ' ע"י דבור פיו בקללה שיקללנו וכעובדא דבלק דאמר לבלעם שיקלל לישראל וימותו. אין לחייב להמשל' דהא כקללם בלק עצמו לא חשיב משום דאין שלד"ע ואי משום גורם בכה"ג לאו גורם הוה אלא גורם דגורם דבלעם השלי' גופיה כיון דלא עביד מעשה בידים רק בדבר שפתיו ימית ע"י קללתו גורם הוה בלעם שע"י קללתו גורם שימותו. ובכה"ג דהוה המשל' גורם דגורם גם בדיני ב"נ לא מיחייב המשל' דקרא דשופך דם האדם באדם גילה לחייב המשל' בש"ד כשהוא גורם שיהרג חבירו ע"י שלוחו בידים ולא כשהוא אומר לשלוחו שיגרום מיתה לחבירו. ולהכי שפיר קאמר מר רבינו מהרימ"ט ז"ל דקרי ליה פרצת גדר אע"ג דלא עביד מעש' ולא אהנו מעשיו ועוד אהנו מעשיו שהיה בלעם מקלל איהו לא עביד כלום ואין שלד"ע. כלו' דאפי' אי הוה בלע' מקלל ליכ' לחייבו לבלק ולמיחשבי' דאיהו פרץ גדר כין דאיהו לא עביד כלום רק בלע' ובלעם גופיה בקללתו לא עביד מעשה אלא גורם הוה ולא חשיב בלק אפי' גורם במה שהוא שלחו לבלעם לקלל דליכא למי' דבלעם שלוחו הוא ושש"א כמותו והו"ל כמקללם בלק בעצמו והוא הגורם דאין שלד"ע ולא חשיב בלעם שלוחו להיות כמותו וא"כ אפי' גורם לא הוה בלק אלא גורם דגורם ולא עביד כלום חשיב

באופן דלדעת הרב מהרימ"ט ז"ל גם בב"נ איתיה להאי כללא דאין שלד"ע וב"נ ששולח את חבירו למיעבד דבר איסור דנהיגי בב"נ השלי' חייב ומשלחו פטור מטעמא דדברי הרב וכו' ואין שלד"ע. מלבד האי איסורא דש"ד דגילה ביה קרא דשופך דם האדם באדם דבב"נ חייב שולחו. ולאו משום דש שלד"ע ומדין שש"א כמותו הוא דמיחייב שולחו דהו"ל כהרגו המשל' גופיה בידים דקושטא קאי דאיכא גם בש"ד לה"ט דדברי הרב וכו' וכסבור משלחו שלא ישמע לו ומטעם זה לאו שלוחו הוה אלא השלי' הוה כעושה מעצמו כיון דהיה לו לשמוע דברי הרב ולא דברי התלמיד אלא דגילה קרא גבי שפיכות דמים בב"נ דגם בהורג ע"י אחר אע"ג דאין שלד"ע ולגבי שאר איסורין. לא מיחייב המשל' משו' דלד"ע לאו שלוחו הוא ולא חשי' כעשאו המשל' בעצמו רק שהוא גרם שיעשה השלי' חבירו האיסור. בהאי איסורא דש"ד מיחייב משלחו משום גורם דהוא גרם הריגת חבירו דאע"ג דלאו שלוחו חש ב להיות שלוחו כמותו מ"מ כיון דגורם מיהא הוה חייבתו רחמנא בשפיכות דמים משום גורם כאילו יש שלד"ע דחשיב כהרגו בידים דהחמיר רחמ' בהאי איסורא דש"ד בב"נ לחייב שולחו משום גורם כמו בהורג בידים

איברא דאיכא לאקשויי על הר' הג' מהרימ"ט זל דזו מנ"ל למימר הכי בפשיטות גמור דגם בב"נ אין שלד"ע עד שבא להוכי' מכחו דגם במחשב' מיקרי פריצת גדר. אחר דאית' במד' על האי קרא דשופך דם האדם באדם דב"נ אפי' בהרג ע"י שלי' חייב אשר מזה מוכח דבדיני ב"נ ליתיה להאי כללא דאין שלד"ע. ואע"ג דאיכא למידחי ולמי' דשאני ש"ד דגילה ביה קרא ככל האמו' לעיל. מ"מ מנ"ל למי' הכי דדוקא בש"ד הוא דאפי' ע"י שלי' דגילה ביה קרא. ואי משום הא דאיתא בש"ס דילן מנ"ל דאין טוענין למסית מנחש הקדמו' וכו' מאי הו"ל למי' דברי הרב וכו' והכי איתא נמי במדרש פ' בראשית פ' כ' סי' ג' אשר מזה מבואר דגם ב"נ מיפטר בטענה זו דדברי הרב וכו' וכדהק' הר"ב מ"ל זל בס' פרשת דרכים. הא איכא למימ' דהתם הוה משום טעמא דזה נהנה וזה מתחייב לא אמרינן כדאמר רבא בפ"ב דקידושין לשמאי דס"ל דבכל התו' כולה יש שלד"ע וכמו שתי' הר"ב מ"ל זל בתירוצו השני. וכיון דקושטא הכי הוא דההיא דנחש הוה זה נהנה דחוה נהנה לית לן למי' דהא דדריש במד' במקרא דשופך דם האדם וכו' אפילו ע"י שלי' הוה דוקא בש"ד דביה גילה קרא מכח ההי' דאמרינן התם גבי טענת הנחש דהו"ל למימר דברי הרב וכו' דהתם הרי איכא לה"ט דזה נהנה וכו'. וא"כ מנ"ל להרב הגדול מהרימ"ט זל דגם בב"נ אין שלד"ע

ותו דלפע"ד עיקר האי תירוצא דתריץ הרב מ"ל ז"ל בראשונה דשאני שפיכות דמים דגילה ביה קרא אחר המחילה רבה דלא ניתן ליאמר כלל. דהא התם במדרש איתא הכי אמר ר"ח כולהו