גזע ישי רסד

בידים משום דע"י גוי בריא היזיקא דודאי יעשה. דלפ"ז כיון דמוסר אחר מעשה אוסר הר"מ להרגו בידים ה"ה נמי דע"י גוי אסיר משום דע"י גוי נמי הורג בידים חשיב. ואיך קאמר הר"מ דע"י גוי מותר להרגו למוסר דלא הוה כהרגו ישראל בידים וכעת דברי הר"מ ז"ל נראין סתרי אהדדי וצריך לי עיון

והנה במאי דמבואר יוצא מדברי מרן ז"ל בב"י יו"ד סי' ק"ס דגם בשלי' אמרי' אין שלד"ע. ראיתי להרב שער המלך ז"ל פ"ה מה' מלוה דל"ט ריש ע"ג שכתב ע"ד מרן ז"ל ומן התימא על הרב"י ז"ל דבח"מ סי' שפ"ח הביא תשו' הרשב"ץ ז"ל דלא אמרינן אין שלד"ע אלא בישראל ולא בגוי בלי חולק וא"כ מאי ק"ל הכא לדעת רש"י ז"ל. האמנם אחר העיון נראה שדברי מרן ז"ל נכונים בטעמם דאין כוונת קושיתו לומר דאמאי לא אמרינן התם דאין שלד"ע כמו שהבינו ז"ל דהא ודאי פשיטא דבגוי יש שלד"ע. אלא כוונתו להקשות ממאי דאמרינן התם דיש שליחות לגוי לחומרא ובודאי דה"ט דכיון דכ"ע ידעי דשש"א כמותו ולאו כ"ע ידעי דרשת מה אתם בני ברית אמור רבנן דלחומרא יש שליחות משום דמאן דחזי סבר דישראל מישראל שקיל רבית כיון דגוי נעשה שליח לישראל כמ"ש הריב"ש בתשו' סי' רע"ז ובשלמא אם נאמר דרבית ע"י שליח ישראל אסור ניחא שפיר דגזרו בשליח גוי גזירה דילמא אתי להלות ע"י שליח ישראל. אמנם אם רבית ע"י שליח ישראל מותר מטעמא דאין שלד"ע אמאי גזרו רבנן כיון דלא אתי לידי איסורא כלל ואם נאמר דהתם ה"ט דכיון לאו כ"ע ידעי דרשת דמה אתם ב"ב מאן דחזי סבר דרבית מיד לוה למלוה נמי שרי כיון דהגוי נעשה שלוחו של ישראל ושלוחו כמותו. א"כ מה"ט נמי נימא הכא דאסור דלאו כ"ע ידעי דינא דאין שלד"ע ואדרבה בהא איכא למגזר טפי כיון דלחד תירוצא אמרי' בגמ' דאיכא מ"ד דיש שלד"ע וגם במעילה וטביחה ומכירה יש שלד"ע ודאי דאתו למטעי טפי מההיא דשליחות לגוי דהלכתא פסיקתא היא בכל התורה כולה כן נראה לי נכון כוונת דבריו א"ד ז"ל יע"ש

ולפענ"ד אחרי המחילה רבה דאין זה נכון למימר בכונת דברי מרן ז"ל: דהא ודאי דטעמא דהאי גזירה דאמור רבנן דיש שליחות לגוי לחומרא הוה משום דכ"ע ידעי דשש"א כמותו ולאו כ"ע ידעי דרשת דמה אתם בני ברית ומאן דחזי סבר דרבית מיד לוה למלוה נמי שרי כיון דהגוי נעשה שלוחו של ישראל ושלוחו כמותו. ואין מקום בזה לאקשויי דא"כ מה"ט נמי נימא הכא דאסור דלאו כ"ע ידעי דינא דאין שלד"ע ואדרבה בהא איכא למיגזר טפי וכו' כדאמר מר הרב שער המלך ז"ל. דהא ליתא דהא דאין שלד"ע כ"ע ידעי ליה דסברא היא דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין. והאי דאיכא מ"ד לחד תירוצא דיש שלד"ע היינו משום דס"ל להאי מ"ד דטביחה ומכירה ומעילה הו"ל ב' כתובין הבאים כאחד ושני כתובין מלמדין דיש שלד"ע כדאיתא התם בגמ' בפ' האיש מקדש דאי לאו משום הני שני כתובין דמלמדין מסברא אמרי' דאין שלד"ע אלא דמשום דאיכא הני קראי הוא דסבר האי מ"ד דיש שלד"ע. וכיון שכן דמהאי סברא אלימתא דדברי הרב כו' אין שלד"ע והיא סברא דסברי לה כ"ע. ליכא למיגזר ולמימר דכ"ע ידעי דשש"א כמותו ולאו כ"ע ידעי דאין שלד"ע דמהיכא תיתי לן למימר דלאו כ"ע ידעי דאין שלד"ע מאחר דהסברא היא אלימתא דאין שלד"ע. ואי משום דאיכא מ"ד דיש שלד"ע כיון דהסברא היא דאין שלד"ע ליכא למיחש להא. וכן נמי משום הא דבמעילה וטביחה יש שלד"ע ליכא למיגזר דהא אדרבה מאן דידע דבהני יש שלד"ע מינה נמי ידעי דבכל התורה כולה אין שלד"ע דבהני דוקא הוא דגלי קרא דיש שלד"ע ולהכי לא ראו חז"ל למיחש בהא ולמיגזר משא"כ בהא דשליחות לגוי דליכא שום סברא למימר דאע"ג דשש"א כמותו בגוי אין שליחות אלא אדרבה הסברא נוטה טפי למימר כיון דשש"א כמותו מה לי ישראל ומה לי גוי כיון דשלוחו הוא ואיכא שפיר למיגזר בהא דמאן דחזי סבר דמיד לוה למלוה נמי שרי וזה ברור. באופן דאין זה מחוור כלל למימר בכוונת קושית מרן ז"ל כדאמר מר הרב שער המלך ז"ל. אלא קושטא הכי הוה דמרן משמע ליה דגם בגוי אמרי' אין שלד"ע וכמו שהבינו דבריו הד"מ והש"ך ז"ל

קט"ו אין שליח לדבר עבירה. היינו בישראל אבל בבני נח דינא הוה דגוי ששלח לגוי חבירו לד"ע דהוה שליח וחייב הגוי משלחו דבבני נח דינא הוה דיש שלד"ע. כ"כ הרב מהר"ש יפה ז"ל בב"ר פ' ל"ד סי' י"ט על מאי דאיתא התם במדרש מיד איש אחיו זה השוכר את אחרים להרוג את חבירו א"ר חנינא כולהון בה' בני נח בעד אחד בדיין א' וכו' ע"י שליח שנאמר שופך דם האדם באדם ע"כ וכתב עלה הרב מהר"ש יפה ז"ל ע"י שליח שהרג חבירו ע"י אחר דבדיני ישראל המשלח פטור דאין שלד"ע רק שדינו מסור לשמים אבל בב"נ יש שלד"ע והורגים אותו ב"ד עכ"ד ז"ל יע"ש. והרב מהר"י רוזאניס ז"ל בספרו הנחמד פרשת דרכים ד"ו הקשה על זה מהא דאמרינן בסנהדרין מניין שאין טוענין למסית מנחש הקדמוני מאי הו"ל למימר