גזע ישי רסג

וכו' אלא מוכח להדיא דפשיטא ליה להרא"ש זל דגם במוחזק ומפורס' שלא לשמוע דברי הרב בהאי איסו' כגון מי שהוא מוחזק ומפורסם למסור שייך גביה אין שלד"ע. וכ"כ הר"ב ש"ך ז"ל בח"מ סי' שפ"ח ס"ק ס"ז לדחות דברי הרשב"ץ זל מדברי הרא"ש י"ל דפ"ק דב"מ הנז' וכתב דלא מיבעיא לר"ס דהיכא דאי בעי לא עביד אין שלד"ע דגם במוחזק אין שלד"ע כין דאי בעי לא עביד אלא גם לרבינא דאמר דהיכא דשלי' ב"ח הוא אין שלד"ע ה"נ במוחזק דמה בכך שהוא מוחזק במוסר ס"ס ב"ח הוא יע"ש. וא"כ מינה נמי לגוי באיסור זה דשפיכות דמים דהוא נמי ב"ח בהאי איסורא ואי בעי לא עביד מה בכך שסת' גוי מוחזק שלא לרחם על נפש ישראל. ס"ס כיון דהוא שלי' ב"ח בהאי איסורא ואי בעי לא עביד גם בגוי איתיה להא דאין שלד"ע בהאי איסורא דש"ד ושפיר כתב הרא"ש ז"ל בהאי תשו' דיפה עושה ההורג למוס' ע"י גוי דלא חשיב כהורגו בעצמו בידים והיינו משום דבהאי איסורא גם בשלי' גוי אין שלד"ע כיון דהוא נמי בר חיובא באיסור זה דשפיכות דמים ואי בעי לא עביד

אך את זה ראיתי להר"מ ב"ב זל בתשו' ק"ק סי' רי"ד ואיתא נמי להאי תשובה בתשובות מיימוניות דשייכי לה' נזיקין סי' י"ד שכתב על א' שרצה לתפוס חבירו ולהכריחו למשפט ומתוך שלא רצ ה להניח לתפוס עצמו הכהו והרגו השופט. והשיב ע"ז מהר"ם ז"ל קרובני בעיני שיש להחמיר עליו יותר משל ישראל האומר לשלוחו ישראל צא והרוג את הנפש דאע"ג דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין מיחייב מיהא בדיני שמים בדינא רבה למר ובדינא זוטא למר והני מילי התם דקרוב לודאי שלא יעשה דדברי הרב וכו' אבל ע"י גוים נראה לי דבריא היזיקא והו"ל כשול' את הבער' ביד חש"ו ומסר להו גווזא וסילתא דחייב אפי' בידי אדם כאלו עבד איהו גופיה בידים כי הערלים שמחים לאיד כאשר יגילו בחלקם שלל כשיש להם לילך על יהודי ומי הרשהו לתפוס את בעלי ריביו בידי גוים אפילו לפי דבריו שלא רצה אלא להכריחם למשפט והא אפי' למשכנו אינו רשאי וכו' עד והשתא בנדון זה נראה בעיני שטעון כפרה כמו רוצח גמור שהרג בידו דמי לכבש עליו לתוך המים או לתוך האור וכאלו דכפתי' לחבריה ואשקיל עליה בידקא דמיא וקטליה בכח ראשון דגיריה דיליה הוא וכו' א"ד מהר"מ ב"ב זל יע"ש. הנה שכתב להדיא מהר"מ ז"ל דאפי' למאי דאמרי' בפ' האיש מקדש דהאומר לשלוחו צא והרוג את הנפש דאע"ג דדברי הרב ובו' מיחייב מיהא בדיני שמים בדינא רבה למר ובדינא זוטא למר וה"מ התם דהוה השלי' ישראל דקרוב לודאי שלא יעשה דדברי הרב וכו' אבל ע"י גוי בריא היזיקא הוא וחייב אפי' בידי אדם כאילו עבד איהו גופיה בידים משום דהגוים שמחים לאיד כאשר יגילו בחלקם שלל כשיש להם לילך על יהודי וכהרג בידו דמי דהו"ל ככבש עליו לתוך המים או לתוך האור וכו'. אשר מדבריו אתה למד למוד מפורש דבגוי אף באיסור דגם בני נח מוזהרין עלין כש"ד דנדון דידיה דשייך גם בהורג ע"י גוי לה"ט דדברי הרב וכו' כיון דגם הגוי ב"ח הוא בהאי איסו' ואי בעי עביד ואי בעי לא עביד אפ"ה דן מהר"מ דהו"ל כהרג והישראל משלחו גופי' בידים ואמר דשאני ההיא דישראל שאמר לשלוחו ישראל צא והרוג את הנפש דקרוב לודאי שלא יעשה דדברי הרב וכו' אבל ע"י גויים בריא היזיקא הוא כי הגוים שמחים לאיד וכו'. והיינו משום דמאחר דגויים מוחזקים הב שאין שומעין דברי הרב בהריגת נפש מישראל כי אדרבה הם שמחים לאיד כאשר יש להם לילך על יהודי ודאי שהגוי יעשה ויהרוג את היהודי ולהכי לא מיפטר ישראל משלחו מה"ט דדברי הרב וכו' כיון שזה הגוי מוחזק ומפורס' שאינו שומע דברי הרב בזה ובודאי שיע' ולהכי הו"ל כהרגו ויש' משל' בידי'. ומינה נמי לשליח ישראל מוחזק ומפורס' דאינו שומע דברי הרב כגון מוסר דלא שייך ביה אין שלד"ע וכדברי הרשב"ץ ז"ל דאין נראה לחלק בזה בין ישראל מוחזק למסור וכיוצא בו לגוי באיסורא דאיהו נמי ב"ח בו כגון שפיכות דמים דגם בני נח מוזהרין בו כיון דבאיסור זה גם בני נח בני חיובא נינהו ביה כישראל ושייך בגוי נמי לה"ט דדברי הרב וכו' כבישראל

האמנם בעיקר דברי הר"מ ב"ב ז"ל הנז' קשיא לי טובא דהנה הוא נסת'ר מחמת'ו שהרי כתב הרא"ש ז"ל בתשו' כלל י"ז סי' ג' וששאלתם אדם שמוחזק במסירות אם הוא מותר להעיד עליו ויביא עדותו למשפט בדיניהם או אם מותר להשכיר גוי להרגו דע כיון שהוא מוחזק במסירות מותר כי כך שמעתי מרבינו מאיר ז"ל אחר שעשה המוסר מסירה אין להרגו בידים אבל ע"י גוי כיון שהוא מוחזק במסירות מותר עכ"ד ז"ל יע"ש. הנה שכתב הרא"ש בשם ר"מ ז"ל דמוסר אחר שעשה המסירה אין להרגו בידים אבל ע"י גוי מותר. אשר מפורש יוצא מזה דר"מ ז"ל נמי ס"ל דלהרוג ישראל ע"י גוי לא הוה כהרגו הישראל משלחו בידים שהרי אסר להרוג את המוסר אחר מעשה בידים והתיר הריגתו ע"י גוי דע"י גוי לא הוה הריגה בידים. וזה סותר למ"ש הר"מ ז"ל גופיה בתשובה הנז"ל דישראל השולח את הגוי להרוג ישראל הו"ל כהרגו ישראל משלחו