גזע ישי רסב

גם בגוי שייך אין שלד"ע. והכי נמי מוכח מדברי הרב מ"ל ז"ל לפי מאי דאמר מר טעמו ונימוקו דבגוי לא שייך לה"ט כו'. דלפ"ז נפקא מינה דישראל שאמר לגוי צא והרוג את הנפש מישראל דישראל משלחו פטור דלא הוה כהרגו ישראל בעצמו בידים דאין שלד"ע כיון דבשפיכות דמים גם בן נח מו הד עליו ושייך להני טעמי דרבינא ורב סמא כאמור לעיל. ניחא מאי דכתב הרא"ש ז"ל דאפי' לרבינו חננאל דכתב דאין הורגין אותו בידים מותר לה דגו ע"י גוי. ולא קשיא מאי דהקשה עליו הגאון רש"ל ז"ל דבגוי לא שייך אין שלד"ע. דכיון דבאיסור זה דשפיכות דמים גם בן נח אסיר ביה שייך גם בגוי באיסור זה אין שלד"ע דשייך גם בגוי בזה לה"ט דדברי הרב שומעין ושייכי לטעמייהו דרבינא ודרב סמא

ולפי זה אזיל ליה נמי מאי דכתב עוד שם הרב שער המלך ז"ל וז"ל וע"פ האסור אפשר ליישב מה שתמה מרן הב"י ז"ל על הטור וז"ל ולא ידעתי מנ"ל לרבי' דסוב' הרא"ש הכי שהרי בפסקים כתב ב' הסברות ולא הכריע ובתשו' כלל כ"א סי' י"א כתב דמי יעלה להכריע לקולא כר"ת אף כי דאין משם ראיה דס"ל כדעת רש"י ז"ל דהתם לגדור מילתא נתכוון מ"מ מנ"ל שהרא"ש הכריח כר"ת ע"יש. אמנם כפי מ"ש נראה דמה שהכריחו להטור ז"ל לומר שדעת הרא"ש כדעת ר"ת הוא מכח תשו' שהביא הוא בעצמו בח"מ הי' שפ"ח שנראה בהדיא דס"ל דאמרינן אין שליחו' לגוי אפי' לקולא ומש"ה לא חשיב ליה כאלו הרגו בידים כדכתיבנא וע"כ צ"ל דמ"ש בכלל ק"ח הוא לגדור מילתא בעלמא כמ"ש מרן ז"ל כנ"ל א"ד ז"ל יע"ש. ולמאי דכתיבנא אין ישובו זה נכון דלענין האי איסורא דשפיכות דמים כיון דגם ב"נ אסיר ביה שייך ביה בגוי נמי אין שלד"ע ולהכי אף אי יש שליחות לגוי לחומרא כתב הרא"ש ז"ל דע"י גוי לא חשיב כאילו הרגו בידים. והיינו דכתב הרא"ש ז"ל דאע"פ שכתב ר"ח דאין הורגין אותו בידים וכו' זה שאומר לגוי להורגו היינו כמו הורדה לבור שאינו מעש' כו'. אע"ג דר"ח ז"ל איהו דסובר דיש שליחות לגוי לחומרא וכאמור. וא"כ ליכא שום רמז ראיה כלל מדברי הרא"ש ז"ל אלו דס"ל דאפי' לחומרא אין שליחות לגוי

איברא דהרשב"ץ בח"א סי' קנ"ו והביאה מרן ז"ל בב"י ח"מ סס"י שפ"ח כתב דלא מיפטר משלח מטעמא דאין שלד"ע אלא בישראל אבל אם הוחזק במסור ובאנס לאו ישראל הוא וכמ"ש הרמב"ם בה' עדות המוסרים הם פחותים מהנכרים וכיון שכן אין למשל' טענ' לפטור משום דדברי הרב וכו' שזה מפורס' הוא שאינו שומע דברי הרב יע"ש. הנה דגם בישראל כל שהוא מוחזק בד"ע כגון מוסר לא שייך ביה אין שלד"ע כיון שהוא מוחזק שאינו שומע דברי הרב יכו'. ולפ"ז בגוי נמי כיון דהוא מוחזק דאינו שומע דברי הרב בהריגת נפש ישראל דאין הגוים מרחמין על ישראל כשנופל בידו אע"ג דהוא מוזהר על שפיכות דמים לא שייך למימר ביה אין שלד"ע גם בהאי איסורא דשפיכות דמים אף שגם בני נח מוזהרין על האי איסורא. וא"כ שפיר תמה הגאון רש"ל ז"ל על הרא"ש ז"ל דכתב דלהרוג למוסר ע"י גוי שרי דלא הוה כהרגו בידים דהא לא שייך גבי גוי אין שלד"ע כלומר דגם בשפיכות דמים שגם בני נח מוזהרין עליו הרי הגוים מוחזקים דלא שמעי דברי הרב בהריגת נפש אדם מישראל. וכן מוכח מדברי הגאון רש"ל ז"ל בתמיהתו על הרא"ש ז"ל שכתב וז"ל ולא נ"ל דבריו בזה כי האומר לגוי להרגו הוי כאילו בעצמו הרג וגבי גוי אין שייך אין שלד"ע ואף שאין שליחות לגוי לקולא אבל לחומרא הוי כאילו הורגו ממש ולא מצינו היתר בתלמוד אלא להורידו לבור שימות ומ"מ אינה הריגה ממש שאולי בתוך הבור יחזור בתשובה ויקבל עליו ברברי' נכוחים וראיות גמירות שלא יעשה עוד לעולם ובודאי כה"ג מעלין אותו וכל השומעין יושיענו. אבל למוסרו בידי גוים להורגו אין מרחמין עליו והוי כאילו הרגו בודאי א"ד יע"ש. הנה שכתב אבל למוסרו בידי גוים להורגו ודאי אין מרחמין עליו. והיינו משום דגוי מוחזק הוא שאינו מרחם על בר ישראל ואינו שומע דברי הרב בהריגת נפש ישראל

האמנם כד דייקינן שפיר אי משום הא דסתם גוי אינו שומע דברי הרב בהריגת נפש מישראל והו"ל דומיא למ"ש הרשב"ץ במוחזק ומפורסם למוסר. ליכא לאקשויי על הרא"ש ז"ל. דהא בעיקר האי סברא דחדית לן מר הרשב"ץ ז"ל דבמי שהוא מוחזק ומפורסם דאינו שומע דברי הרב באיסור זה לא שייך ביה אין שלד"ע. הרי מוכח להדיא מדברי הרא"ש ז"ל פ"ק דב"מ דלא שמיע ליה כלומר לא ס"ל כל כי האי סברא דאמר מר הרשב"ץ זל. שהרי כתב הרא"ש ז"ל שם דהלכתא כר"ס והילכך לא משכחת לה שלד"ע אלא חצר יע"ש. ואם איתא דגם מי שמוחזק ומפורסם שאינו שומע דברי הרב בהאי איסורא כגון מוסר לא אמרי' ביה אין שלד"ע וכמ"ש הרשב"ץ ז"ל. איך כתב הרא"ש דלר"ס לא משכחת לה שלד"ע אלא חצר הא משכחת לה בגברי נמי וכגון שהוא מוחזק שאינו שומע דברי הרב כהאי איסורא דלא מיפטר המשל' מטעמא דאין שלד"ע משום דלא שייך ביה לה"ט דדברי הרב