גזע ישי רסא

שהרי אינו יודע שהישראל עושה איסור ולא שייך ביה דברי הרב וכו'. וא"כ בישראל שעושה שליח לגוי לד"ע שבן נח מוזהר עליו הרי הגוי יודע שדבר איסור הוא להישראל משלחו וגם לדידיה אסו' למיעבד לה להאי מילתא ושייך ביה נמי לה"ט דדברי הרב בין לרבינא דבעי ב"ח ה"נ הרי הגוי השלי' נמי ב"ח הוא ובין לר"ס דהוה משום אי בעי עביד אי בעי לא עביד ה"נ שייך להאי טעמא. ונפקא מינה לפ"ז דאם אומר ישראל לגוי צא והרוג את הנפש מישראל והלך הגוי ועשה שליחותו והרגו דלא מיחייב הישראל המשל' כהרגו איהו בידים דאין שלד"ע וכדאיתא בפ' האיש מקדש דמ"ג דהאומר לשלוחו צא והרוג את הנפש שולחו פטור והשליח חייב משום דאין שלד"ע ולשמאי הזקן שולחו חייב ואמרי' התם דפליגי בחיוב בידי אדם לת"ק שולחו פטור משום דאין שלד"ע ולשמאי הזקן ס"ל דיש שלד"ע. ולחד אי בעית אימא אמרי' דלכ"ע אין שלד"ע ודינא רבה ודינא זוטא איכא בינייהו דלת"ק לא חשיב כהרגו בידים אפי' לעונש בידי שמים דאינו אלא גורם וחייב עונש בי"ש בדינא זוטא. ולשמאי הזקן חייב עונש בי"ש בדינא רבה כהורגו בידים יע"ש. וכיון דבני נח מצווין הם על שפיכות דמים ואסור לבן נח להרוג את הנפש וחמיר איסורו מישראל דנהרג אפי' בלא התראה ואפי' בשוגג. הרי שייך ביה לה"ט דדברי הרב כו' ולת"ק דשמאי ישראל שולחו פטור מדיני אדם והגוי השליח חייב מטעמא דאין שלד"ע. ולשמאי הזקן ישראל שולחו חייב דס"ל דיש שלד"ע. ולפי האי אי בעית אימא דדינא רבה ודינא זוטא איכא בינייהו הכא נמי הכי הוה

כי ע"פי הבא'ר ניחא לי מאי דקשיא ליה להגאון רש"ל ז"ל ביש"ש דב"ק פ' הגוזל בתרא סי' ן' על מ"ש הרא"ש ז"ל בתשו' כלל י"ז סי' א' והביאו הטור בח"מ סי' שפ"ח וז"ל ילמדנו רבינו מה לעשות באיש שנתפרסם שהוא מלשין ביחידי מישראל ובקהל לא"ה וכו' עד וכ"ש אם צוו להורגו דיפה עשו ואע"פ שכתב ר"ח דאין הורגין אותו בידים וכו' זה שאומר לגוי להורגו היינו כמו הורדה לבור שאינו מעשה וכן ראיתי בתשו' דמוסר אף שלא בשעת מעשה מותר לשכור עליו נכרי להורג וכו' וכ"כ עוד הרא"ש ז"ל שם סי' ג' יע"ש. ותמה עליו הגאון רש"ל ז"ל דכיון דקי"ל שש"א כמותו הו"ל כאלו הוא עצמו הרגו בידים וגבי גוי אין שייך לומר אין שלד"ע ואף שאין שליחות לגוי היינו לקולא אבל לחומרא יש שליחות והוי כאילו הרגו ממש א"ד ז"ל יע"ש. גם הרב שער המלך ז"ל פ"ה מה' מלוה דל"ט ע"ב הביא לדברי מרן הב"י ודברי הד"מ והש"ך ודברי הרב מ"ל ז"ל הנז' וכתב ליישב גם דברי מרן הב"י ז"ל דס"ל דבגוי אין שייך לומר אין שלד"ע. וכתב שם ע"ג וז"ל ודע שזה שכתבנו דבגוי יש שלד"ע לכ"ע נראה דקשה לכאורה ממ"ש הרא"ש בתשו' כלל י"ז כי' א' והביאו הטור ח"מ סי' שפ"ח וז"ל ילמדנו רבינו כו' שאינו מעשה וכו' וכ"כ בסי' ג' יע"ש והשתא קשה דכיון דקי"ל שש"א כמותו הו"ל כאילו הוא עצמו הרגו בידים וגבי גוי אין שייך לומר אין שלד"ע וכתב שכן ראה למהרש"ל ז"ל ביש"ש שתמה עליו כן וכתב עוד שאף שאין שליחות לגוי היינו לקולא אבל לחומרא יש שליחו' יע"ש. האמנם הא ודאי ל"ק מידי דהרא"ש ז"ל לטעמיה אזיל דס"ל כדעת ר"ת דאין שליחו' לגוי אפי' לחומרא וכמ"ש הטור ז"ל סי' קס"ט וכך היא מסקנת הרא"ש ז"ל ומהתימא על רש"ל ז"ל איך אישתמיט מיניה דברי הטור אלו דבריו ז"ל יע"ש

ולפענ"ד מאי דאמר מר הרב שע"המ ז"ל דהא ודאי ל"ק מידי דהרא"ש ז"ל לטעמיה אזיל דס"ל כדעת ר"ת דאין שליחות אפי' לחומרא ותמה על הגאון רש"ל איך אישתמיט מיניה דברי הטור. אחר המחילה רבה מכבוד רבנותיה דמר דשפיר קשיא ליה להגאון רש"ל ז"ל על הרא"ש ז"ל שהרי הרא"ש ז"ל בתשובה זו כתב ואף על פי שכתב ר"ח דאין הורגין אותו בידים וכו' זה שאומר לגוי היינו כמו הורדה לבור כו' הנה דמיהדר הרא"ש ז"ל למימר לדינו הלזה דלהורגו ע"י גוי שרי דאפי' רבינו חננאל יסבור כן אף שהוא סובר דאין הורגין אותו בידים כו'. והשתא אכתי מאי הועיל בזה הרא"ש ז"ל לדעת ר"ח ז"ל סוף סוף לר"ח אסיר להורגו ע"י גוי משום דר"ח הא ס"ל דיש שליחות לגוי לחומרא וכמ"ש התוס' ז"ל בפ' א"נ דע"א ע"ב דר"ח ס"ל כרש"י דיש שליחו' לגוי לחומר יע"ש. והיינו דק"ל להגאון רש"ל ז"ל דאף דהרא"ש ז"ל איהו פליג בהא דאין שליחות לגוי על ר"ח וסובר דאפי לחומרא אין שליחות לגוי וכמ"ש הטור בי"ד סי' קס"ט דלא נעלם מעיני קדשו של מוהרש"ל ז"ל דברי הטור הנז'. מ"מ הכא דבעי הרא"ש למימר דגם לדעת ר"ח שרי להורגו ע"י גוי הוא תמוה דלר"ח הא ודאי דאסיר משום דשש"א כמותו ואין שלד"ע לא שייך גבי גוי שאף שאין שליחות לגוי הא לר"ח היינו דוקא לקולא אבל לחומרא יש שליחות והוי כאלו הרגו ממש. זהו כונת רש"ל ז"ל בתמיהתו על הרא"ש ז"ל ושפיר הוא מתמיה בזה על הרא"ש ז"ל

אמנם לפי מאי דמבואר יוצא מדברי הד"מ ז"ל דבד"ע דגם בני נח מוזהרין עליו