גזע ישי רס

וכן נמי הקפ' הראש גוף ההקפ' אסור וכן נמי מעיל' בהקדש גוף ההקדש אסור דאיסור חפצא ולא איסור גברא. אבל באוסר על עצמו דבר בשבוע' דלא חל שום איסור בגוף הדבר ההוא אלא איסור גברא הוא דעליו רביע איסורא שלא לעשותו מפני שבועתו דכי עושה הדבר ההוא איהו דעביד עבירה דעבר על לא יחל דברו. שפיר איכא למימר דלא שייך ביה אין שלד"ע כיון דבגוף מעשה דבר ההוא דעושה השליח ליכא איסורא בגופיה אלא דאיסור גברא דלא יחל דברו דרביע על המשלח הוא דאיכא. באופן דראייתו זו ממעילה אינה ראיה מוכרחת ושפיר יש לחלק בין איסור שבועה דלאו איסור חפצא לא איסור גברא לאיסור מעילה דהקדש דאיסור חפצא הוא. אך מאי דכתב בתחילה דהסברא נותנת שלא לחלק באיסורין בהא דאין שלד"ע משום דכיון דעיקר הא דשש"א כמותו חידוש הוא ואי לאו דילפינן שליחות מתרומה וגירושין לא הוה אמרינן שש"א כמותו וא"כ בעינן דומיא דתרומה וגירושין שאין שם ד"ע כלל. נראה לפום ריהטא סברא חזקה. ולהכי ליכא לאתויי כמי ראיה מהא דאמרינן בירוש' גבי דין הקורע בשבת דמייתי הרב מח"א ז"ל. דהכא לענין הא דאין שלד"ע ליכא לחלק כהאי חילוקא דחלק בש"ס ירוש' לענין מצוה הבא בעביר' כיון דעכ"פ לא הוה דומיא דתרומ' וגירושין דמינייהו ילפינן עיקר השליחות וכדאסבר לן הגאון מהרי"ח לנדא כנז'. ועוד יש לחלק בין הא דמצוה הבאה בעביר' להא דאין שלד"ע כשנדקדק בין הא דאמרו גבי אין שלד"ע ולא אמרו אין שליחות בעביר' להא דמצוה הבאה בעבירה ולא אמרו מצוה הבאה בדבר עבירה כי בזה הנה החילוק מבואר כמובן

כללא דמילתא דגם באיסור שבועה שייך האי כללא דאין שלד"ע אע"ג דלאו איסור חפצא הוא אלא איסור גברא מהאי סברא דאמר מר הגאון מהרי"ח לנדא ז"ל. ודלא כהרב מח"א ז"ל. ותו לא מידי

קי"ד אין שליח לדבר עבירה. בשליח גוי לד"ע אי אמרי' ביה אין שלד"ע. נראה מדברי מרן ז"ל בב"י יו"ד סי' ק"ס דגם בשליח גוי אין שלד"ע למ"ד יש שליחות לגוי לחומרא שכתב וז"ל כתב המרדכי בשם רש"י דשרי לישראל למימר לישראל חבריה לך ולוה לי מעות מפלוני ישראל וגם מביא לו הרבית דלא אסרה תורה אלא רבית הבאה מיד לוה למלוה כו' ואי משום שש"א כמותו הא קי"ל דאין שלד"ע להתחייב שולחו כו' וכתב עלה מרן שאין דעת שום אחד מהפוסקים כן כדמשמע מדין ישראל הלוה ברבית ע"י נכרי ונכרי הלוה ע"י ישראל המפורשים בסי' קס"ט א"ד ז"ל יע"ש. אשר מדבריו אלו מבואר יוצא דפשיטא ליה למרן ז"ל דכי היכי דבשליח ישראל אין שלד"ע ה"נ בשליח גוי להני פוסקים דפסקו בסי' קס"ט דיש שליחות לגוי לחומרא דלד"ע אין שליחות לגוי כלל. ולהכי כתב ע"ד המרדכי שאין דעת שום אחד מהפוסקים כן כדמשמע מדין ישראל הלוה ברבית ע"י נכרי ונכרי הלוה ע"י ישראל המפורשים בסימן קס"ט כלומר דפסקו דאסור משום דיש שליחות לגוי לחומרא ואע"ג דהוה שליחות לד"ע ואין שלד"ע. ומור"ם ז"ל בד"מ החזיק בהאי סברא דהמרדכי ודחה דברי מרן הב"י הנז' דמההיא דישראל הלוה ברבית על ידי גוי שכתב רש"י ז"ל דיש שליחות לחומרא לק"מ דהתם לא שייך לומר אין שלד"ע הואיל ואין הגוי עובר בשליחותו כי אין איסור לבני נח ברבית אבל אם ישראל שלח לישראל חבירו שרי הואיל ואין שלד"ע א"ד מור"ם ז"ל בד"מ יע"ש וכן העלה הש"ך ז"ל שם ס"ק כ"ב כדברי הד"מ ז"ל כוותיה וכטעמיה דמההיא דסי' קס"ט אין ראיה דהרי אמרי' בפ"ק דב"מ דכל שאין השליח ב"ח יש שלד"ע וכן פסק המרדכי שם יע"ש. והנה הגם שהד"מ ז"ל דחה דברי מרן ז"ל מ"מ מבואר יוצא מדבריו ז"ל דבד"ע שגם בני נח מוזהרין עליו אין הגוי שליח לאותו איסור משום דאין שלד"ע אלא דמשום דברבית אין בן נח מוזהר עליו הוא דהוה שליח

והרב מ"ל ז"ל פ"ה מהל' מלוה ולוה דנ"ו ע"ב כת' דבגוי שייך לומר אין שלד"ע אליבא דכ"ע ואפי' לרב סמא דע"כ לא קאמר ר"ס אלא גבי כהן דאמר לישראל צא וקדש לי אשה גרושה דאע"ג דשליח לאו ב"ח הוא הרי הם יודעים שמשלחם הוזהר בזה וסבור המשלח שלא יעשה משום דדברי הרב שומעים אבל גבי גוי לא שייך ה"ט שהרי אינו יודע שהישראל עוש' איסור ולא שייך ביה דברי הרב כו'. וגדולה מזו כתבו התוס' בפ' מרוב' דע"ט דהיכא דשליח הוא שוגג יש שלד"ע אליבא דכ"ע ואף לסברת החולקים על התוס' וס"ל דאפי' היכא שהשליח הוא שוגג אמרי' אין שלד"ע מודו הכא גבי גוי דשאני שוגג דשייך ביה דברי הרב כו' אבל גבי גוי לא שייך ביה דברי הרב וה"ז דומה לחצר דבע"כ מותיב ביה ולא אמרינן אין שלד"ע ומש"ה אי אמרי' דיש שליחות לגוי לחומר' אסור לומ' לגוי צא ולוה לי מעות ברבי' מישראל דלא שייך בזה אין שלד"ע א"ד ז"ל יע"ש. וגם מדברי הרב מ"ל ז"ל מוכח דבדבר איסור שגם בני נח מוזהרין עליו גם בגוי אין שלד"ע שהרי הרב זל כתב הטעם דבגוי לכ"ע לא שייך לומר אין שלד"ע ואפי' לר"ס משום דגבי גוי לא שייך ה"ט