גזע ישי רנט

ליה ממצה גזולה דהוייא מצוה הבאה בעבירה ואינו יוצא בה. ומשני תמן גופה עבירה ברם הכא איהו הוא דקעבר. כ"כ הרב מחנה אפרים ז"ל בהלכות שלוחין סס"י ט'

והנה הרב מהר"י אלגאזי ז"ל בס' קהלת יעקב אות האלף סס"י ה' הביא דברי הרב מח"א ז"ל הנז' וכתב דמהר"ם בתשו' ק"ג סי' תצ"ה הביא דבריו הר"ב מוצל מאש דת סי' ל"ה נראה דחולק על זה שכתב על מי שנדר או נשבע שלא לשחוק אינו יכול ליתן לחבירו לשחוק בעדו דמצינו בכל מקום שש"א כמותו. והשיב דשלוחו מיקרי וכאילו שחק הוא בעצמו הו"ל אף דקי"ל אין שליח לד"ע כבר מסקינן בפ"ק דב"מ דה"מ היכא דשליח בר חיובא וכו' ואף דרב סמא קאמר התם ה"מ היכא דאי בעי עביד נ"ל דהלכתא כרבינא. ואם כמ"ש הר"ב מח"א ז"ל הרי אף אם נאמר דהלכתא כר"ס אפ"ה זה אסור ליתן לאחרי לצחוק בעבורו והוי שלוחו דכיון דאין השחוק גופיה איסור אינו נכלל בכלל אי שלד"ע. מוכרח דלמהר"ם ז"ל דאין לחלק א"ד ז"ל יע"ש. וספר מוצל מאש דת אינו מצוי אתי לדעת איה מקום כבודה דהאי תשובה דמהר"ם שהביאה הרב ז"ל

אמנם אנכי הרוא' כי בכל תשובותיו של מהר"מ ז"ל לא ראיתי כל כי האי סימנא דמייתי בשמיה הרב מוצל מאש ז"ל דמיירי על מי שנשבע או נדר שלא לשחוק דבתשו' ק"ג סי' תצ"ג לא מיירי בנשבע או נדר שלא לצחוק. אלא מיירי בראובן שאמר אם אשחוק עבור שום דבר אתן זקוק להקדש ונתן לאחר לשחוק בעבורו יע"ש והבאתי דבריו לעיל סי' צ"ח ושם כתבנו לברר כוונתו של מהר"מ דעל כרחין דכוונתו בהני מילי דכתב ונהי דאין שלד"ע כו' היינו משום איסור גוף השחוק דאסור משום משחק בקוביא יע"ש באורך והם דברים מוכרחים וברורים. גם בתשו' ק"ק סי' רצ"ג כתוב להאי תשובה גופה בקיצור יע"ש באופן דמאי דכתב בס' מוצל מאש בשם תשו' מהר"מ ק"ג סי' תצ"ג ליתנהו להני מילי כלל בתשו' מהר"מ ז"ל לא בסי' הנז' ולא בכל תשובותיו בין בק"ג בין בק"ק אלא מיירי בראובן שאמ' אם אשחוק עבור שום דבר אתן זקוק להקדש וכוונת דבריו הם ברורים כדכתיבנא לעיל בסי' הנז'. והנה כי כן לא אשכחן למהר"מ שיחלוק על האי שברא דאמ' מר הר"ב מח"א לחלק בהאי כללא דאין שלד"ע בין היכא דגוף הדבר הוה איסורא להיכא שאין גוף הדבר אסור אלא דאיסור גברא הוא דאיסורא הוא דרביע עליה דהמשל' מפני שבועתו ושהוא אסר על עצמו הדבר ההוא בשבועה. והיינו דהר"ב מח"א ז"ל וגופיה שם בסי' הנז' לעיל מזה רמז להאי תשובה דמהר"מ ק"ק סי' רצ"ג דפסק כרבינא. הנה דעיני קדשו שפיר חזו לתשו' מהר"מ הנז' דהיא היא התשו' שבק"ג סי' תצ"ג ועם כל זה כתב בתר הכי לחלק להאי חילוקא דיליה שבין שאר איסורים לאיסור שבועה. והיינו משום דמהר"מ ז"ל שם מיירי מאיסור השחוק עצמו דאי לא"ה לא שייך בנדונו של מהר"מ ז"ל להאי מילתא דאין שלד"ע כלל וככל מאי דכתיבנא וברירנא לעיל סימן הנז' דברי מהר"מ ז"ל וזה ברור

וראיתי בתשו' נודע ביהודה להגאון מהרי"ח לנדא ז"ל במה"ק חאה"ע סס"י ע"ו והיא תשובה להגאון מהר"י הלוי איש הורוויץ שכתב דלא שייך אין שלד"ע בחרם רגמ"ה ודימה זה למ"ש התוס' ז"ל בתמורה ד"ו לענין כל מילי דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני וכתבו התוס' דאם נשבע שלא לגרש אינו בכלל זה לפי שאינו דומה לאונס כיון שאין האיסור כמו לא יוכל בעלה לשלחה אלא שהוא בדה האיסו' בכה"ג לא אמר רבא דלא מהני ע"כ. וה"ה לענין הא דאין שלד"ע אין זה לא בלאו גמור שבתור' ולא באיסו' חרם שבדה רגמ"ה ז"ל א"ד ז"ל. והשיב הגאון מהרי"ח לנדא ז"ל שם בתשובתו הרמת'ה סימן ע"ז ד"ה ומה שהביא מחותני הגאון מחמש נשים וכו' על הני מילי וז"ל אני אומר אין דמיונו עולה יפה בשלמא דמה דעביד לא מהני זה חידוש ואין לך בו אלא חידושו ואמרינן דוקא דומיא דאונס אבל אין שליח לד"ע אדרבה עיקר שליחות חידוש הוא ואי לאו דילפינן מתרומה וגירושין מהי תיתי לומר שלוחו ש"א כמותו וא"כ בעינן דומיא דתרומה וגירושין שאין שם ד"ע כלל. ואף שדבר זה סברא טובה מצד עצמותה ועל הסות' להביא ראיה. מ"מ ליתר שאת אביא ראיה מפורשת שהרי שם בקידושין בסוגיא דאין שלד"ע מקשה עשה שליחותו בעה"ב מעל ואמאי נימא אין שלד"ע. ומאי קושיא והלא מהד"ע יש כאן שמעל בהקדש והרי הוא בדה האיסו' במה שהקדישו ואם לא הקדישו מות' להנו' ומה בין הקדיש דב' ובין נשבע שלא ליהנות מדבר. אלא ודאי שגם בזה שייך אין שלד"ע עכ"ד מהרי"ח לנדא ז"ל יע"ש

ולפענ"ד בהורמנותיה דמר ניהו רבה הגאון מהרי"ח לנדא אמינא דאין ראייתו הלזו ראיה מפורשת לאוסר על עצמו דבר בשבועה דאכתי מצינן למימר שפיר דבנשבע על דבר אחד שלא ליהנות ממנו. לא שייך ביה הא דאין שליח לד"ע דכי אמרינן אין שליח לד"ע היינו דוקא שיש בדבר ההוא איסור הגוף כגרושה לכהן דגוף הקידו' אסורין לכהן דגוף האשה חתיכה דאיסור' הוא להכהן.