גזע ישי רנו

מבואר יוצא נמי מדברי הריטב"א ז"ל בחי' פ"ק דב"מ שם עלה דאמר רבינא דהיכא דשלי' לאו ב"ח הוא דשולחו מיחייב וכתב הריטב"א ז"ל לתרץ מאי דקשה ע"ז מהא דתנן השולח את הבערה ביד חש"ו פטור ואמאי פטור הא חש"ו לאו ב"ח נינהו ולזה כתב הריטב"א ז"ל דהתם שאני שלא אמר להזיק אלא שנתן בעירה ברשותם ובענין דלא מצו מזקי אלא בצבתא דחרש שאין השולח עושה לא גרמא בעלמ' א"ד ז"ל יע"ש. אשר מבואר יוצא מדברי הריטב"א ז"ל אלו דגדול שאמר לו לחש"ו להזיק ודאי לאו גרמא היא אלא בריא היזיקא הוה וחייב הגדול לשלם להניזק אבל התוס' זל שם כתבו דההיא דשולח את הבערה ביד חרש שוטה וקטן דפטור משום דלאו בני שליחות נינהו יע"ש

והנה בהא דכתב הנ"י זל דבקטן שאין בו דעת כלל הו"ל כחצר וחייב הגדול משלחו. איכא למימר דגם התוספות יודו בזה. ומאי דתירצו דההיא דהשולח את הבערה ביד חש"ו פטור הוה משום דלאו בני שליחות נינהו. היינו משום דמשמ' להו דב יד חש"ו שיש בהן דעת קצת מיירי וכיון דיש בהם הבחנה לאו בריא היזיקא הוה דאפשר שיבחינו ולא יעשו

האמנם ראיתי להרב ש"ך ז"ל בח"מ סי' קפ"ב ססק"א שהביא לדברי הנ"י זל הנז' וכתב ע"ד וז"ל לא נהירא לי כלל דנהי דאינו בר דעת מ"מ הא קי"ל דאין שליחות לקטן ולא דמי לחצר דהוא רשותו והוי שלוחו משא"כ קטן. ותדע דהא פשיטא דקטן שאין לו יד כלל לא גרע משוטה ותנן השולח את הבערה ביד חש"ו פטור שלח ביד פקח הפקח חייב ומפרש בש"ס דקידושין פ"ב הטע' דהפק' חייב משום דאין שלד"ע וא"כ אמאי ברישא גבי שוטה פטור. אי משום דלית ליה שליחות א"כ הוא הדין בקטן שאין לו יד כלל. וכ"כ התוס' והאגודה בפ"ק דב"מ להדיא חש"ו פטור משום דלאו בני שליחות נינהו ולא אשכחן דר"ס פליג עליה דרבינא בהא. ועוד דקטן דתני במתני' משמע כל קטן בין יש לו יד בין אין לו יד ואפ"ה פטור וכן עיקר א"ד ז"ל יע"ש. והנה מאי דהקשה דנהי דאינו בר דעת מ"מ הא קי"ל דאין שליחו' לקטן. כבר כתבנו כוונת הנ"י ז"ל דהוה משום דבקטן שאינו בר דעת בריא היזיקא הוה. ומאי דכתב דלא גרע משוטה. הא נמי י"ל דשוטה דמתני' מיירי שיש בו דעת להבחין בין צרור לאגוז ולא בשוטה לגמרי וכן נמי מ"ש דכ"כ התוס' והאגודה דחש"ו פטור משום דלאו בני שליחו' נינהו י"ל דמשום דמשמע להו דמיירי מתני' בבני דעת אבל בקטן גמור יודו להנ"י משום דהו"ל בריא היזיק' וכבר כתבנו דברי הריטב"א ז"ל שכתב דטעמ' דחש"ו דפטור משום שלא אמר לו להזיק כו'. גם מ"ש הרב ש"ך ז"ל דקטן דתני במתני' משמע כל קטן בין יש לו יד בין אין לו יד כו'. נראה דאין זה מוכרח כל כך. די"ל שפיר דמתני' מיירי דוקא בחש"ו דבני דעת במקצת נינהו ומשום דלאו בני שליחות נינהו אבל בקטן דלאו בר דעת כלל הוא חייב מטעמ' אחרינא משום דינא דג דגרמי דברי היזקא ובהא לא מיירי מתני'. באופן די"ל דגם התוס' והאגודה לא פליגי על הנ"י ז"ל בזה. וכן מוכח נמי מדברי מהר"מ ב"ב ז"ל בתשו' ק"ק סי' רי"ד דכל דבריא היזקא אפי' שאמר לעשותו למי שהוא לאו בר שליחות כלל כגון גוי דקי"ל דאין שליחות לגוי חייב לשלם מה שהזיק הגוי שלוחו בשליחותו מדינא דגרמי. שכתב שם וז"ל קרובני בעיני שיש להחמיר עליו יותר משל ישראל האומר לשלוחו ישראל צא והרוג את הנפש דאע"ג דדברי הרב וכו' מיחייב מיהת בדיני שמים בדינא רבה למר ובדינא זוטא למר וה"מ התם דקרוב לודאי שלא יעשה דדברי הרב וכו' אבל ע"י עכ"ום נ"ל דבריא היזקא והו"ל כשולח את הבערה ביד חש"ו ומסר להו גווזא וסילתא דחייב אפי' בידי אדם כאילו עבד איהו גופיה בידים כו' יע"ש. הרי דאפי' בשולח לגוי שיזיק דלאו בר שליחות הוא ואפי' לחומרא ס"ל להר"מ דאין שליחות לגוי וכמ"ש בשמו לעיל סי' פ' יע"ש כיון דבריא היזיקא דהשליח ודאי יעש' כעשאו ישראל משלחו בידים דמי וחייב המשלח לשלם מדינא דגרמי ז"ל ומינה נמי לאומר לקטן שאינו בר דעת כלל ובודאי שיזיק לחבירו כאשר אמר לו ובריא היזקא הוה וחייב הגדול משלחו וכן ראיתי אחרי כן להרב מח"א ז"ל ה' נזקי ממון סי' ז' שהעלה דמי שאמר לקטן שאינו בר דעת שישבר כליו של חבירו דהוי בריא היזקא דכיון שאין לו דעת ודאי ישבור והוי בריא היזקא חייב המשלח וסיים שכן נראה מדברי הנ"י בסוגיין דמציעא יעש"ב

קי"א אין שליח לדבר עבירה. נסתפק הרב מ"ל ז"ל פ"ד מה' מלוה ולוה ה' י"ד ד"ן ע"ד באומר לשלוחו שילוה מעותיו ברבית והשליח עשה שליחותו. אם חייב המשל' להחזי' הרבי' להלוה. דאפשר דגבי גזל בכל כי האי גוונא מוציאין ממנו. ואפי' אם תמצא לומר דגבי גזל אפי' אם אמר לו לגזול והלך וגזל ונתן למשל' ואכל שאינו חייב לשלם מ"מ גבי רבית שאמר לו שילוה מעותיו ברבית ובממוניה עבד שלי' איסורא הו"ל כאלו המשל' הלוה ופשיטא שחייב להחזיר ולא דמי כלל לגוזל ומניח לפניהם שפטורים לשלם א"ד ז"ל יע"ש. אשר מפו' יוצא מדבריו דגבי אומר לשלוחו לגזול לו והלך השלי'