גזע ישי רנד

ישנים במטה נמי פוטר הירוש' הראשון בנזק השני וכן בפרק אלו נערות דל"ד אמרינן הניח להן אביהן פרה שאולה וטבחוה משלמין דמי בשר בזול דהיינו לפי הנאתן אבל דמי בשר כולו לא. משום דאנוסי' הוו שלא היה להו לידע שאינה של אביהם וכו' יע"ש. הנה שהביאו ראיה דבאונס גדול אדם פטור מההיא דהניח להם אביהם פרה שאולה וטבחוה דלא משלמי דמי כולה משום דאנוסים הוו דלא הוה להו לידע שאינה של אביהם. וא"כ מינה נמי לאומר לשלוחו קח לו שור מבית פלוני שהוא שלו והלך השלי' ולקחו משם דסבו' שהוא שלו. אנוס גדו' הוי שלא היה לו לידע שאינו של משלחו כמו שאמ' לו דומיא דההיא דהניח להם אביהם פרה שאולה וטבחוה וכו'. והיינו דכתב הגאון רש"ל ז"ל דלפי פי' הנ"י להך מתניתין דנתנו לבכורות בנו וכו' הגביהו חייבין הכהן או הבע"ח או השומר וכו' דמיירי בידעו שהוא גנוב דאי בלא ידעו פטורין אפי' מנזק הבהמה דאונס הוא לגבייהו. כלומר דבכה"ג שהם לא ידעו שאינו שלו אונס גדול הוה לגבייהו דלא הו"ל לידע שאינו שלו והו"ל כההיא דהניח להם אביהן פרה שאולה וטבחוה וכו' ויפה כתב הר"ב ש"ך ז"ל דליחייב השליח אין לו טעם. וזה פשוט וברור בטעמייהו דהגאונים רש"ל והש"ך ז"ל דפטרי להשליח כשלא ידע אפי' מנזק הבהמה אף לדעת הנ"י ז"ל דגם בלא ידע אין שליח לדבר עבירה

ברם לדידי חזי לי לפענ"ד בהורמנותייהו דרבנן הגאונים רש"ל והש"ך דבכה"ג דהשור הוא בבית בעליו ואמר לו המשלח למשלחו שילך ויקחנו משם ולהוציאו מבית הבעלים באומרו שהוא שלו והלך השליח ועשה שליחותו וסבור שהוא של משלחו. לאו אונס גדול חשיב למיפטריה להשליח מנזקו דלא הוה דומיא דההיא דהניח להם אביהן פרה שאולה וטבחוה וכו' דשאני התם דהיתה הבהמה ברשות אביהם וחזקה שכל מה שברשותו שלאדם שהוא שלו ולהכי שפיר י"ל שם דאונס גדול הוה לגבי בניו דכיון דהניח להם אביהם בהמה זו בביתו וברשותו עם שאר נכסיו לא הוו להו לידע שאינה שלו אלא של אחרים היתה שאולה לו. אבל הבהיתה בהמה ברשותו של ראובן ואמר שמעון ללוי שילך ויקח הבהמה ויוציאנה מרשות ראובן כי היא שלו והלך לוי השליח ועשה שליחותו של שמעון ולקח הבהמה והוציאה מרשותו של ראובן כיון דהבהמה היתה ברשות ראובן הגם ששמעון משלחו אמר לו ללוי השליח שהיא שלו. לאו אונס גדול מיקרי אלא שוגג משום דסבור שכדברי משלחו כן הוא. אבל לא הוה ליה לידע ללוי השלי' שאינה שלו להיות חשיב אנוס אונס גדול ליכא למימר בהא דכיון שהבהמ' היתה ברשות ראובן היה לו לידע ללוי דשמ' של ראובן היא כיון שהיא ברשותו ושמ' שמעון משלחו לגונבה מבי' ראובן מתכוון. ותיתי לן למחשביה להשליח שוגג כיון שלא ידע שאינה של משלחו הגם שהבהמה הרי היא ברשות ראובן וקרוב הדבר שהיא של ראובן כיון שה שהיא ברשותו. מ"מ מאחר ששמעון המשלחו אמ"ל שהו' שלו והוא סמך על דבריו וסבור שכדבריו כן הוא שהיא שלו שוגג הוה. אבל למיחשביה נמי לאונס גדול מפני כך כההיא דהניח להם אביהם פרה שאולה וכו' ליכא למימר דההיא דהניח להם אביהם ברשותו שאני וכאמור

וראיתי להרב מחנה אפרים בה' נזקי ממון סי' ו' שהביא להא דכתבו התוס' בפ' המניח דבאונס גמור גם אדם חייב מההיא דהניח להם אביהם פרה שאולה וכו'. וכתב איברא דהיה נראה לכאורה דהרשב"א חולק על זה שכתב בת"ה דקל"ח גבי גוי דנסכיה לחמרא דישראל שרי למשקל מיניה דמי חמרא שכתבו המפרשים דוקא בדנסכיה בכונה הא אם היה סבור שהוא של עצמו ונסכיה אסו' דהא בישראל בכענין זה פטור וכדאמרי' המטמ' והמדמע והמנסך פטור עכ"ל אלמא דאפי' כסבור שהוא שלו ונסכו אינו פטור אלא משום דהוי היזק שאינו ניכר דהכי קי"ל וכו' ומה שהביאו התוס' ראיה מההיא דטבחוה איכא לאפלוגי ונרדף ששבר את הכלי' יוכיח דהוי אנוס ואין לך אונס גדול מזה ואפ"ה חייב לשלם א"ד ז"ל יע"ש

ולענ"ד אחר המחילה רבה דאי אפשר לומר דהרשב"א חולק על התוס' בזה דלהדיא כתב הרשב"א בחי' בריש פ' המניח כדברי התוס' דבאונס גמור חייב והביא ראיה מההיא דהניח להם אביהם פרה שאולה וטבחוה זכו' וככל מ"ש התוס' יע"ש. ומאי דכתב הרשב"א ז"ל בת"ה דגוי דנסכיה לחמרא דישראל כסבור שהוא שלו אסור משום דהוא פטור מטעמא דהיזק שאינו ניכר דבעי להוכיח מיניה דהרשב"א חולק על התוס' דהא אפי' כסבור שהוא שלו ונסכו אינו פוטרו הרשב"א אלא משום היזק שאינו ניכר. אחר המחילה רבה דלא שמיה מתיא כלל דדוקא בכה"ג דהניח להם אביהם פרה שאולה וטבחוה הוא דכתבו התוס' דחשיב אונס גמור משום דהתם איכא טעמא רבה דהא לא הו"ל למידע וכמ"ש הרא"ש ז"ל שם. והיינו דכיון דהפרה הניח להם אביהם ברשותו מסתמא שהיא שלו ולא הוה ליה למידע שאינה שלו ולהכי הוי שפיר אונס גדול לגבייהו. אמנם בכה"ג דגוי דנסכיה לחמרא דישראל כסבור שהוא שלו שייך למימר דהו"ל למידע שאינו שלו ולאו אונס הוא לא שוגג. ולהכי קאמר הרשב"א