גזע ישי רנג

וכתב ע"ז ה"ה וז"ל הגביהו או שהוציאו מרשות הבעלים וכו' נראה שדברי רבינו ז"ל ודאי הם כשידעו השומר או הבע"ח שהוא גנבו ואע"ג שגונב מאחר הגנב פטור מכפל וכו' כיון שגנב לא קנהו עדיין הרי אלו כגונבין מרשות הבעלים כו' א"ד ז"ל יע"ש. הנה שכתב דנראה דהרמב"ם ודאי מיירי כשידעו השומר או הבע"ח וכו'. ונראה שכוונתו לומ' דלהכי היא דהשומר מיחייב לשלם משום שהוא יודע שהוא אינו שלו אלא שגנבו. אבל אי השומר אינו יודע שגנבו אלא כסבור דשלו הוא אין לחייב השומר נמי לשלם. גם הריטב"א ז"ל בחידושיו לפרק קמא דבבא מציעא לד"י הביאו הר"ב בספר אסיפת קנים שם כתב להדיא דהשליח נמי פטור כשלא ידע וז"ל מצינו שליח לד"ע וקי"ל אין שלד"ע פי' ומהא שמעינן דכי אמרי' התם וטבחו או מכרו לרבות השליח דה"ד לענין תשלומי ד' וה' דטביחה ומכירה אבל לא לענין תשלומי כפל דגניבה והכי משמע בב"ק ומכאן דקדק ר"י דכי אמרי' אין שלד"ע לחייב השולח משום דברי הרב וכו' שלא חלק הכתוב בין שהשליח שוגג או מזיד שאל"כ מה שייך למיפרך מחצר כלל וכבר כתבתיה במס' קידושין בס"ד הילכך אם השליח מזיד השלי' חייב והשולח פטור ואם השלי' שוגג שניהם פטורין א"ד ז"ל יע"ש. הנה שכתב הריטב"א ז"ל כדברי הנ"י דגם בלא ידע אין שלד"ע ושניהם פטורין המשלח והשליח כשלא ידע השליח מהאיסור והיינו כמו שכתבו הגאון רש"ל והש"ך

איברא דנראה לפום ריהט' דשפיר כתבו הד"מ והסמ"ע ז"ל דאם אמר לשלוחו קח לי שור מבי פלוני שהוא שלי ונמצא אח"כ שלא היה של אלא לגנבו נתכוון שכתב הנ"י בפ' מרובה דהשליח חייב באחריות השור במשיכתו דאין שלד"ע אפי' במקום שאין השליח יודע אם עשה איסור. דע"כ דהכי הוה לפי מ"ש הנ"י דגם בלא ידע השליח שהוא איסור דאין שלד"ע דמיחייב השליח באחריו' הבהמ' מיהא להבעלים מדין מזיק דלענין נזיקין הלכה רווחת דאדם שמזיק ממון חבירו אפילו בשוגג או באונס דחייב לשלם דאדם מועד לעולם בין ער בין ישן בין שוגג בין מזיד בין באונס בין ברצון וכדתנן בב"ק ס"פ כיצד הרגל ובכמה דוכתי וא"כ אף שלא ידע השליח שלגנבו מתכוון ושוגג הוא וכאנוס נמי הוה וכמ"ש הגאון רש"ל ז"ל. ניהי דלענין לחייבו להשליח מדין גנב לשלם את הכפל נמי אין לחייבו מה"ט דהוא לא ידע ולא נתכוון לאיסור גניבה אלא להתירא דסבור שהשור הוא של משלחו ולאו גנב הוה השליח. מ"מ לענין שיתחייב השליח במשיכתו להשו' מבית הבעלים באחריות השור ולשלם נזקו אם הוזק השור נראה דמיחייב מדין מזיק אף שהוא שוגג במשיכתו דסבור שה שהוא של משלחו דלענין חיוב בנזק השור אדם מועד לעולם וכו'. וגם ה"ה ז"ל דכתב דהרמב"ם ז"ל מיירי ודאי שידעו השומר והבע"ח היינו משום דהרמב"ם מחייב להשומר מדין גנב ולשלם את הכפל נמי דלענין דלחייבו מדין גנב לשלם את הכפל נמי ודאי דאין לחייבו כשלא ידע כיון דהוא שוגג אבל לענין שיתחייב השומר או הבע"ח במשיכתו באחריות השור לשלם נזק השור לבעליו כשהוזק השור ע"י פשיעתו של השומר או הבע"ח גם ה"ה מודה דגם בלא ידע חייב השומר או הבע"ח. וכן נמי מ"ש הריטב"א דאם השליח שוגג שניה' פטורין היינו מדין גנב ואינו חייב לשל' את הכפל דבהכי מיירי התם הריטב"א ז"ל לעיל מיניה אבל לענין חיוב באחריות השור ולשל' להניזק דמי נזקו אם הוזק בפשיעתו דהשלי' יש לחייבו להשליח אף שהיה שוגג במשיכתו מבית הבעלים דסבור שהוא של משלחו כמו שאמר לו. דמדין מזיק מיהא חייב אף השוגג. והיינו דכתבו הדרכי משה והסמ"ע דהנמוקי יוסף ז"ל כתב דחייב השליח באחריות השור משום דגם בלא ידע אין שליח לדבר עבירה וכוונתו דכיון דכתב הנמוקי יוסף ז"ל דגם בלא ידע אין שליח לגבר עבירה. א"כ ממילא אתה למד דלהנמוקי יוסף ז"ל חייב השליח באחריות השור מיהא לשלם נזק השור לבעליו. דמשום מה שהוא שוגג במשיכתו דסבור שהוא שלו לא מיפטר מאחריות השור מיהא. ולכן יש לתמוה על הר"ב ש"ך ז"ל דכתב ע"ד הד"מ והסמ"ע דליתא דלא כתב הנ"י רק דמ"מ המשלח פטור אבל שיהא השליח חייב אין לזה טעם כלל. והא לענין לחייבו להשליח באחריות השור דבו מיירו הד"מ והסמ"ע ז"ל טעמא רבה איכא לחייבו אף שהוא שוגג במשיכתו דסבור שהוא של המשלח וכאמור. וכן נמי קשה על הגאון רש"ל ז"ל דכתב דבלא ידע פטור השליח אפי' מנזק הבהמה דהוי אונס לגביה. דהא בנזק השור ליכא למיפטריה להשליח מהאי טעמא דהוי אונס לגביה וכאמור

האמנם כד דייקינן פורתא נרא' דשפיר קאמרי הגאונים רש"ל והש"ך ז"ל דגם מנזק הבהמה פטור השליח כשלא ידע דלגנבו נתכוון משלחו דהו"ל אנוס. דאע"ג דקי"ל בענין נזקין דאדם מועד לעולם ואפי' כשהוא אנוס. היינו דוקא באונס שאינו גדול כ"כ אבל באונס גדול פטור וכמ"ש התוס' והרא"ש ז"ל בריש פרק המניח וז"ל הרא"ש שם ואע"ג דאדם מועד באונס גדול כזה פטור אדם ושנים