גזע ישי רמז

שטוע' בדין וסוב' דלדידיה בהאי עובד' לאו עביר' היא ידע שליח שהוא ד"ע חשי' דפושע הוה. ניחא דבהאי איסורא דשפיכות דמים יודע יואב דאיסורא היא אלא שסבור דשפיכו' דם אוריה הותר אצלו מפני שצוה. לו המלך דוד להרגו וחייב הוא לשמוע דבר המלך ולאו לא ידע שהוא ד"ע ושוגג מיקרי לענין זה דאין שלד"ע אלא פושע ומזיד חשיב כיון שגוף המעשה דבר איסו' הוא ולא היה לו לעשותו ע"פ דמיונו שדמה דחייב לשמוע דבר המלך אפילו שהוא דבר שעובר על דברי תורה אלא היה לו לדרוש ולחקור ולשמוע בלמודים הדק היטב להעמיד הדבר על בוריו אם כך הוא כאשר הוא סבור דגם לעבו' ע"ד תורה חייב לשמוע מצות המלך ולעשו'צוויו. דאף דלענין שיתחייב יואב מיתת ב"ד על הריגתו את אוריה לא מיחייב מפני כן הגם דפושע הוא משום דמ"מ הורג במזיד ממש להתחייב עליו לא הוה אלא שוגג חשיב כיון דהיה סבו' שכדין עשה דלא דריש אכין ורקין. מ"מ לענין הא דאין שלד"ע דכי לא ידע השליח שהוא ד"ע הוי שליח ושולחו מיחייב. לא חשבינן ליה שוגג דלא ידע שהוא ד"ע בכה"ג אלא פושע ומזיד חשיב להאי מילתא ולא מיחייב שולחו. דגם בכה"ג איכא למימר דברי הרב וכו' כלומר דהמשלח יכול לומ' סבו' הייתי שהשליח לא ימהר לעשותו הגם שהוא סבור דשרי ליה איסור זה דכיון שהוא יודע מיהא שגוף מעשה זו דבר עבירה הוא עליו לחקור ולדרוש הדק היטב אם כן הוא כמו שהוא סבור דאפי' לעבור ע"ד תורה חייב לשמוע מצות המלך וסברתי שכה יעשה ויודע לו טעותו ולא יעשה וקרען ביה נמי מפני כך אי בעי עביד אי בעי לא עביד ולאו בע"כ עביד הוה כן נראה לפום ריהטא

איברא דראיתי להרב שער המלך זל פ"ז דה' מעי' דנ"ד סע"ב וע"ג דמייתי לדברי הרב הגדו' מהרימ"ט ול במ"ש ליישב קושיית הנ"י מהסוגיא דפ"ב דקידושין. והוקשה לו קושיא זו דאקשינן מהא דאמרינן דיואב לא דריש אכין ורקין כדאקשינן וכתב שכן הקשה הרב זרע אברהם ז"ל ח' י"ד סי' ב'. וכתב איהו זל דאחר העיון נראה דל"ק דע"כ לא כתבו התוס' ז"ל דכל דהשלי' אינו יודע שיש איסור בדבר אמרי' יש שלד"ע אלא דוקא כשהמשל' יודע שהשלי' אינו יודע שיש איסור בדבר כגון ההיא דנתנו לבכורת בנו וכמו שדקדקו התוספות בלשון שכתבו אבל כאן יודע הוא שיקח מאחר שהוא סבור שהוא שלו ומשו"ה אמרי' דבהא יש שלד"ע כיון דכל עיקר טעמא דאמרי' אין שלד"ע הוא משום דסבור המשל' שלא יעשה כיון שיש איסור בדבר ודברי הרב שומעין. משא"כ הכא גבי דוד אע"ג דלפי האמת דיואב שוגג היה וסבור שמחוייב לשמוע דברו אפי לעבור ע"ד תורה מ"מ דוד הע"ה לא היה יודע שיואב אינו דורש אכין ורקין וסבור היה שדורש אכין ורקין ולא ישמע לדבריו וא"כ ה"נ שייך טעמא דאין שלד"ע ומשו"ה פריך בגמ' שפיר ואידך והוצרך לשנויי ויי מה חרב בני עמון וכו' והיינו דמייתי שמאי הזקן ראיה מקרא דואותו הרגת א"ד ז"ל יע"ש. והוא לפום ריהטא ישוב נכון. והנה כי כן תו ליכא לאוכוחי מהכא דבכה"ג דיואב ידע מהעבירה ופושע חשיב ואין שלד"ע כדכתי' לעי' להוכיח כן

האמנם לדידי קשה לי דא"כ דדוד לא היה יודע דיואב ל"ד אכין ורקין מיעוטין מאי סבור דוד בשליחות הזה ששירטט וכתב לו ליואב שיהרוג את אוריה. הא כיון דיואב דריש אכין ורקין ויודע דלעבור ע"ד תורה אין לשמוע למצות המלך ודאי שיואב לא ישמע לו לדוד בצוויו הזה שמצוה לו להרוג את אוריה שלא כדין תורה. ועל מה סמך דוד שיעשה יואב מצותו בזה ששלח לו לעשותו והא ודאי ליכא למימ' דחשב דוד שאף שיואב דורש אכין ורקין ישמע לצוויו ויעשה מצותו הגם שהיא לעבור ע"ד תורה. דמי. חשיד יואב בעיני דהע"ה כ"כ שיעבור ע"ד תורה בשביל מצות המלך אף שיודע שאין לעבור ע"ד תורה בשביל מצות המלך זה ודאי לא ניתן ליאמר כלל וא"כ מאי סבר דוד בשליחותו זה ליואב כיון דודאי יואב לא ישמע לו בזה להרוג את אוריה שלא כדין. וע"כ לומר דדוד סבור שיואב לא ידרוש אכין ורקין ועל זה סמך לשולחו להרוג את אוריה שלא ידרוש אכין ורקק ויחיש מהר לעשות צוויו בזה הגם שיראה לו ליואב דאין אוריה חייב מיתה משום דחייב הוא יואב לעשות גזרת המלך אף שהיא לעבור ע"ד תורה כי לא ידרוש אכין ורקין. וא"כ לא אתי שפיר האי תירוצ' דתריץ מר הר' שע"המ דדוד לא היה יודע שיואב לא דריש אכין ורקין כנז'. דהא ע"כ דכך היה סבור הוד שיואב לא ידרוש אכין ורקין דע"ז סמך שיואב יעש' גזרתו וכאמור

והנה כי כן צריכין אנו לומר בישוב הקושיא הנז' לעיל ע"ד התוס' כדכתיבנא אנן בעניו' דבכל כה"ג דעובדא דיואב בהריגת אוריה אף דהיה משום דל"ד אכין ורקין. לא חשיב שוגג דלא ידע שהוא ד"ע לענין הא דאין שלד"ע אלא פושע וכמזיד הוי יואב וכידע שהוא ד"ע ועשהו חשיב כיון שיודע דההריגה עבירה אלא שהוא טועה בדמיונו דחייב לשמוע למצות המלך אף שהיא לעבור ע"ד תורה והיה לו לחקור ולדרוש בלמודים לברר הדבר אם כן הוא כאשר הוא סובר ולא למהר מעשיו בדבר זה וכדכתיבנא לעיל. ולכן הגם שדוד עיקר סמיכתו