גזע ישי רמב

חרד המקשה שם בפ"ק דב"מ על ר"ל דאמר חצר משום שליחות אתרבאי ותמוה קא מתמיה עליה דמי איכא מ"ד חצר משום שליחות אתרבאי והתניא וכו' כיון דיש לחלק בפשיטות בין ידע שלי' ללא ידע והוא שוגג וחצר כלא ידע מהדבר הוא. ואי משום דלא אשכחן שום תנא לא בשום משנה ולא בשום ברייתא דחילק כל האי חילוקא בהאי כללא דאין שלד"ע בין ידע השלי' ללא ידע ומנ"ל לחלק מדעתינו חילוק זה. והיינו דק"ל על ר"ל דמנ"ל לחלק כן מדעתו ולמי' דחצר משום שליחות אתרבאי. הא י"ל שפיר דר"ל ס"ל דתיקנו משיכה בשומרים ומכח הך מתני' דפ' מרובה הנז' דמפרש לה כפשטה דאשומר קאי דלא שמיע ליה כלומר לא ס"ל לאפקועי מתני' מפשטה לגמרי ולפרשה כדפירשה אמימר דאגנב קאי ולסבול את כל הדחק הזה דדחי' ומוקי לה אמימר דתנא גנב שגנב מבית בעלי' ותנא גנב שגנב מבית שומר וכדדחי' נפשיה נמי ר"ה. דזה הוא ודאי דוחק גדול דמה לי גנב מבית שומר מה לי גנב מבית בעלים וכדקאמ' רב אשי לאמימר לא תדחייה וכו'. ולהכי סובר ר"ל דפירושא דמתני' ע"כ דקאי אשומר. ואי משום דקי"ל אין שלד"ע ס"ל לתנא דמתני' דבדלא ידע השלי' יש שלד"ע. והנה כי כן הרי למד ר"ל להאי חילוקא מהך מתני' דלדידיה הוא למוד מפורש מהך מתני' דיש חילוק זה בהאי כללא דאין שלד"ע. ולהכי אתיא שפיר לדידיה הך ברייתא דהמצא תמצא אף דחצר משום שליחות אתרבאי. ומה לו כי יזעק המקשה על ר"ל והכי אמר ומי איכא מ"ד וכו' מאחר דפשטה דהך מתני' דפ' מרובה ודאי הכי מוכחה להדיא דאשומר קאי. ומינה דע"כ דהאי משנה ס"ל דיש חילוק בהא דאין שלד"ע בין ידע השלי' ללא ידע וכי לא ראה או לא ידע המקשה לתרוצי לנפשיה דר"ל הכי ס"ל בפי' דהך מתני' דפ' מרובה כיון דודאי פשטא דמתני' הכי מוכחא וככל האמור. לא מדפריך המקשה לר"ל בכל כי האי לישנא דתמיהא ומי איכא למ"ד וכו' מוכח דגם אם נאמר דמתני' כפשטה דאשומר קאי וכדמסיק התם רב אשי. אין פי' המשנה כדפי' רש"י ז"ל בפי' שני דחייב הגנב במשיכת השומר. אלא כדפירשו לה שאר המפרשים הרמב"ם ודעימיה דחייב השומר או כדפי' הנ"י בשם הרא"ה ז"ל שם. וליכא תו שום רמז ראיה מהך מתני' דיש לחלק בהאי כללא דאין שלד"ע בין ידע השלי' מהעבירה או לא ידע ולא עוד אלא דאם הפי' הוא דחייב השומר וכדעת הרמב"ם יש ראיה מהך מתני' דאין לחלק חילוק הנז'. והיינו דק"ל על ר"ל ומי איכא מ"ד דחצר משום שלי' אתרבאי והתניא וכו' והא קי"ל דאין שלד"ע כלומר בכל גווני ואף בלא ידע השלי' דמנ"ל לר"ל לחלק בין ידע ללא ידע כיון דלא אשכחן בשום משנה וברייתא להאי חילוקא. זהו קושייתו של המקשה וא"כ הרי מוכח מהאי דמקשה תלמודא לר"ל הכי דאין פירוש המשנה דפ' מרובה דחייב הגנב במשיכת השומר כדפי' רש"י ז"ל דאי הוה פי' דמתני' הכי לא היה כח להמקשה לאקשויי על ר"ל ולמימר ומי איכא למ"ד חצר וכו' וכאמור. זהו כוונת הנ"י זל בדחייתו פי' רש"י זל ושפיר דחי

ותו דכיון דפשטה דהך מתני' דפ' מרובה מוכחה להדיא דלאו אגנב קאי דלא כאמימר ור"ה אלא אשומר קאי וכדמסיק רב אשי התם. ועל הראשו' אנו מצטערים דהוא רב הונא דאשכחן ליה בפירוש דס"ל דלא תיקנו משיכה בשומרים וצריך הוא ע"כ לידחק את כל הדחק הזה בפי' דמתני'. ניקום אנן ונאמר דגם תלמודא דפ"ק דב"מ דפריך אר"ל הכי ס"ל כר"ה הגם דלא אשכחן לתלמודא בפי' דס"ל הכי דלא תיקנו משיכה בשומרים אנן נימא דהכי ס"ל הא ודאי לא מסתבר כלל דפשיטא דאית לן למימר טפי דס"ל לתלמודא דתיקנו משיכה בשומרים ואתיא מתני' שפיר כפשטה דקאי אשומר אלא דלא הוה פירו' כדפי' רש"י זל דפטור וחייב אגנב קאי ולהכי לא ק"ל אהך מתני' אלא אר"ל. ותו דאם מאי דלא הקשו התו' התם בב"מ קושייתם על המקשה כדקשיא להו ללישנ' דר"ס דאי בעי עביד כו'. הוה משום דלהמקשה י"ל דס"ל כאמימר וכר"ה דקאי אגנב. א"כ גם אר"ס ליכא לאקשויי מידי די"ל דאיהו נמי ס"ל כר"ה. ואי משום דהכא הלכתא כר"ס בהא דחילק בהאי כללא דאין שלד"ע בין אי בעי עביד וכו' לחצר דבע"כ מותיב דהכי קי"ל כרב סמא בזה וכמ"ש הרב שער המלך ז"ל. הא ליתא דמה בכך אי הכא קי"ל כר"ס אפ"ה י"ל דבהא דמשיכה אי תיקנו בשומרים ר"ס כר"ה ס"ל דאטו הא בהא תליא. ועוד דמדברי התו' זל בב"ק דס"ה ע"א ד"ה אין לי מוכח דס"ל דהלכה כרבינא דבעי שלי' ב"ח יע"ש וכדכתיבנא לעיל בסס"י צ"ה באופן דאין ישובו של הרב שער המלך זל נכון ומחוור כלל לפענ"ד

ואשר אני אחזה לי בישוב הני תיובתי דעל רש"י והתוס' זל הוא. דהנה יש להוסיף עוד לאקשויי טובא לכאורה על האי סברא דהתוס' ז"ל הנז' ורש"י ז"ל דקאי כוותייהו בזה דאיהו ז"ל התם בפ' מרובה כתב על האי פי' בהא דנתנו לבכורות בנו וכו' דהוא הפירוש העיקר וא"כ ע"כ דגם איהו זל הכי ס"ל בתירוץ קושיא זו דהקשו התוס' על האי פירושא כמו שתירצו התוס' זל לחלק בין ידע השלי' ללא ידע. וקשה טובא דהרי רש"י ז"ל בפ"ק דב"מ שם די"א ע"א ד"ה ומר סבר לא ילפינן וכו' כתב