גזע ישי רמא

בדבר ויש שליח. ובפ"ב דקידושין נמי אמרינן דדוד לא נענש על שהרגו לאוריה לפי שיואב הרגו ואין. שלד"ע ואע"פ שיואב לא היה יודע בדבר והיה סבור שהיה חייב מיתה אלו דברי הנמוקי יוסף ז"ל בשם האחרונים ז"ל יע"ש

והנה הרב הגדול מהרימ"ט ז"ל בח"א סי' קי"ו תמה על הנמוק"י בשם האחרונים ז"ל הנז' וז"ל לא ידענא מאי קשיא להו דהא רבינא מתרץ לטעמיה דבעינן שלי' ב"ח ור"ס מתרץ לטעמיה משום דאי בעי עביד אי בעי לא עביד לאפוקי חצר דבע"כ מותיב ביה. ומהני טעמי למדו התוס' דכל היכא דאין השלי' יודע לדבר דמיא לחצר ומעיקרא דלא ידע תלמודא הנך טעמי הוא דפריך מחצר אבל לפי המסקנא חצר וכל דדמי ליה מיקרי שפיר שליחות. א"ד ז"ל יע"ש. וכן תמה הגאון רש"ל זל בס' יש"ש לב"ק פ' מרובה סי' ל"ג יע"ש

האמנם הגאון ש"ך זל בח"מ סי' שמ"ח סק"ו חזק בריחי הנמוק"י ז"ל בדחייתו לס' התוס' והרחיב הביאור והכי אמר דקושיית הנמוק"י בשם האחרונים ז"ל מהא דפריך תלמודא בפ"ק דב"מ מחצר היא באופן זה דע"כ דמאי שהוציאו כן מהמשנ' דפ' מרובה כפי פי' רש"י אין פי' המשנה כן דא"כ ל"ל לתלמודא להקשות בפ"ק דב"מ אר"ל דאמר חצר משום שליחות אתרבאי משמע דלר"י לק"מ והא בלא"ה תיקשי כן אמתניתין דמרובה אפי' בלא ברייתא דהמצא תמצא תיקשי בפשיטות הא אין שלד"ע. וא"כ כמו שמוכרח לתרץ המשנה יתורץ דברי ר"ל. אלא ודאי אין פי' המשנה דמרובה דהמשל' חייב במשיכת השלי' אלא כמו שפירשו שאר רוב המפרשים ז"ל או כמ"ש הנ"י. וא"כ כיון שלא נזכר דין זה במשנה ובשום מקום בש"ס מנ"ל לחייב המשל' א"ד הר"ב ש"ך זל יע"ש. והיא לפום ריהטא קושיא חזקה על דברי התוס' ז"ל. וכמו כן קשה על התוס' דפ"ק דב"מ ד"ה אי בעי עביד שהקשו לפי' רש"י מהאי מתניתין דפ' מרובה הנז' מלישנא דר"ס דאי בעי עביד וכו' ותירצו כהאי תירוצא דתירצו שם בפ' מרובה יע"ש. ואמאי לא הקשו קושייתם על המקשה דפריך לר"ל ולא מהני להמקשן האי תירוצא שתירצו ללישנא דר"ס כבר הוקשה לו להרב לחם אבירים ז"ל בחי' לב"מ ע"ד התו' זל דשם קושיא זו

וראיתי להרב שער המלך ז"ל פ"ז מה' מעי' הלכה ב' שהביא לדברי הש"ך וגם קושי' הרב לחם אבירים ז"ל הנז' וכתב וז"ל ולענ"ד נראה ליישב דלס"ד דמקשה ל"ק להו מידי משום דמה שהוצרכו התוס' לזה היינו לפום מאי דמסיק תלמודא התם בפ' מרובה דהיה מושכו ויוצא דקתני במתני' אשומר קאי ומשום דתקנו משיכה בשומרים דהשתא ע"כ חייב דקתני מתני' אגנב קאי דנתחייב הגנב במשיכת השומר וא"כ ע"כ צ"ל דה"ט משום דכיון שאינו יודע שהוא גנוב הו"ל כחצר דאסקינן התם בפ"ק דב"מ דיש שלד"ע. אמנם לאמימר דקאמר התם דהיה מושכו אגנב קאי ותנא גנב שגנב מבית בעלים ותנא גנב שגנב מבית שומר. ל"ק להו מידי כמובן. וא"כ איכא למימר דלס"ד דהמקשה דהתם דפריך לר"ל ולא ק"ל לדידיה ממתני' דנתנו לבכורת בנו משום דס"ל בפירושא דמתניתין כאמימר דהיה מושכו אגנב קאי וכ"כ התוס' שם בד"ה תיקנו משיכה בשומרים דר"ה דקאמר בפ' השואל דביקע בו קנאו לא ביקע בו לא קנאו ס"ל כאמימר דהיה מושכו אגנב קאי ולא חייש אפירכא דבסמוך מה לי גנב שגנב מבית בעלים וכו' יע"ש. אמנם לתירוצא דר"ס שפיר ק"ל משום דס"ל דכתירוצא דר"ס קי"ל כמ"ש הנמוק"י והר"ן והרא"ש שם יע"ש וא"כ היינו דק"ל לפום מאי דמסקינן התם דתיקנו משיכה בשומרים והיה מושכו דמתני' אשומר קאי כנ"ל נכון א"ד זל יעויין שם

ולענ"ד אחר המחי"ר דאין ישובו נכון. דהן עוד היום קשה על התו' קושי' הנמוק"י באופן זה דאיברא דהתם הכי אמר אמימר דהיה מושכו וכו' אגנב קאי. אמנם אמרה דרך דחייה בעלמא למימרא דלמפשט מהך מתני' דתיקנו משיכ' בשומרים כדפשיט מינה רב יימר אינו מוכרח כ"כ דשמא יש לדחות דאגנב קאי. אבל הא ודאי דהוא רחוק לומר הכי בפי' דמתני' דמפשטא דמתניתין מוכח ודאי דהיה מושכו קאי אשומר דאי אגנב קאי הא תנא לה רישא וצריכין אנו לדחוקי נפשין את כל הדחק הלזה ולמימר דתנא גנב שגנב מבית בעלים וכו' דהוא רב הדחק וכדקאמר התם רב אשי לאמימר לא תדחייה מה לי גנב שגנבו מבית שומר מה לי גנב שגנבו מבית בעלים ומסיק אלא ש"מ ממתני' דתיקנו משיכה בשומרים. אלא דמשום דלרב הונא אשכחן ליה בהדיא דס"ל דלא תיקנו משיכה בשומרים ותיקשי ליה הך מתני' כתבו התוס' דלר"ה ע"כ לומר דמוקי להך מתני' דקאי אגנב וכדהוה בעי לדחוייה אמימר. וכיון שכן דלמ"ד דלא תיקנו משיכה בשומרים הוא דמוכרחים אנו על כרחינו לידחק בפירושא דהך מתני' ולאפקועה ממשמעותה לגמרי ולפרש דאגנב קאי דאי אפשר לנו ליישבה באופן אחר אמנם למ"ד תיקנו משיכה בשומרים מתוקמא שפיר מתניתין כפשטה. דאי משום מאי דקו"ל דאין שלד"ע יש לומר דבלא ידע השלי' שיש עבירה יש שליח כמ"ש התוס' והוא חילוק פשוט. א"כ מאי כל החרדה הזאת אשר