גזע ישי רלח

ידו כיד בעה"ב דמי. וכן נמי באפוטרופוס לעניים לא שייך גביה הא דאין שלד"ע

ולענ"ד דבריו נפלאו ממני בזה דהא אמרינן בב"ק דנ"א ע"א בור של שותפין היכא משכחת לה אי דשוו שליח תרווייהו ואמרו ליה זיל כרי לן ואזל כרה להו אין שלד"ע וכו' יע"ש. ואם איתא להאי סברא דחדית לן מר הרב מח"א ז"ל דבשכיר וכן בשותפין דכשכירים זל"ז הם לא אמרי' אין שלד"ע משום דשכיר כפועל הוא ופועל ידו כיד בעה"ב וכעשאו בעה"ב עצמו דמי. הא משכחת לה שפיר בור של שותפין ע"י שליח ולא שייך בו הא דאין שלד"ע וכגון דהשותפין שוו תרווייהו שליח בשכר שיכרה להם הבור ושכיר ידו כיד בעה"ב. ותו דרש"י ז"ל שם דנ"ג ע"א ד"ה נפל לפניו מקול הכריה כתב וז"ל וכשאין הכורה בעל הבור עסקינן אלא שהוא שכירו וכגון שהיתה בור כרויה ועומדת קודם לכן דאי האי כרייה הוה כורה חייב דאין שלד"ע דאסור לקלקל רה"ר ע"כ יע"ש. הנה לך מפורש יוצא להדיא מדברי רש"י ז"ל אלו דגם בשכיר ופועל אין שלד"ע דלא כמ"ש הרב ז"ל. ומאי דמייתי מהא דאמרינן פ"ק דב"מ גבי המגביה מציאה לחבירו דשאני פועל דידו כיד בעה"ב. לא שמיה מתיא כלל דהתם לאו משום דכי הגביה הפועל הרי הוא כהגביה הבעה"ב ממש כדסבר הרב ז"ל. אלא התם טעמא אחרינא הוא וכמו שכבר כתבתי בזה לעיל סימן פ"א יע"ש באורך

ועוד אני תמה מאוד על הרב מח"א ז"ל מהא דאמרינן בב"ק דנ"ו דהשוכר עידי שקר פטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים ופרכינן פשיט' ומשנינן מהו דתימא לימא דברי הרב ודברי התלמי' דברי מי שומעין ובד"ש נמי לא ליחייב קמ"ל. והשתא הכא כיון דבשוכר עידי שקר מיירי הא פועל ידו כיד בעה"ב דמי ולא שייך למימר ביה אין שלד"ע ובדיני אדם נמי מיחייב לדברי הרב מח"א ז"ל. ואיך קאמר הש"ס כל בתר איפכא מהו דתימ' דברי הרב כו' ובדיני שמום נמי לא ליחייב ועיין בתשו' הרשב"א ז"ל סס"י תקס"א. אלא מבואר דליתא להאי סבר' דאמר מר הרב מח"א ז"ל לחלק בין שלי' סתם לשכיר ועיין שם בתוס' ז"ל ד"ה אלא לחבריה שכתבו דאין נראה לומר דנקט שוכר לאשמועינן דאפי' שוכר פטור מדיני אדם שאין זה שום חידוש יע"ש. הנה שאפי' למיסק אדעתא כל כי האי סבר' ליכא למימר כי אין זה שום חידוש ומילתא דפשיט' הוא דשכיר כשליח דעלמא הוה

ונוראות נפלאתי כזאת על הר' מהר"י אלגאזי ז"ל בס' ארעא דרבנן אות האל"ף סימן ב' שכתב וז"ל ובירושלמי דפאה פ"ב אמתני' דקצרוה עכו"ם ה"ז פטורה משום דקצירך אמר רחמנ' ולא קצי' עכו"ם אמרי' התם שאם קצרוה פועלים גוים ה"ז חייבת. ש"מ דאע"ג דאין שליחות לגוי ואינו נעשה שליח לישראל מ"מ פועל שאני דידו כיד בעה"ב וכאילו עשאו הוא עצמו חשיב. ומכאן יש לדקדק על מהרימ"ט ז"ל שכתב גבי בלק דאיהו לא עביד כלום דאין שלד"ע. דאי כל עצמו של הרב דלא נקיט ליה מטעם אין שליחות לגוי יתכן לומר שהוא משום דס"ל דשאני הכא דבלעם דשכיר הוא לבלק כתיב ואשר שכר וכו' ושכיר ידו כיד בעה"ב. וא"כ שליח נמי הוי והיכי כתב ואין שלד"ע הא שכיר לאו מדין שליחות הוי אלא כיד המשלח עצמו וכדמשמע מדברי הירושלמי. וראיתי להריטב"א בפ' האיש מקדש אהא דאין שלד"ע ואמרי' דמשלח חייב בדיני שמים כתב שם דדוקא שוכר דעביד מעשה חייב בידי שמים אבל בדבורא לא מיחייב ואני תמה דבשוכר הוי כאילו איהו גופיה עביד וחייב אף בדיני אדם דיד שכיר כיד השוכר עצמו א"ד ז"ל יע"ש. והוא פלא איך אשתמיט מיניה דמר הך סוגיא דב"ק דנ"א גבי בור של שני שותפין ודברי רש"י ז"ל שם דנ"ג שכתבנו לעיל אשר מבואר יוצא מהך סוגיא ומפורש נמי בדברי רש"י כנז' דבשכיר נמי אין שלד"ע וכן נמי בא מבואר באידך סוגיא דב"ק דנ"ו גבי שוכר עידי שקר וכאמור

ומאי דמייתי מר מהירושלמי. לא שמיה מתיא כלל דהתם לא בעי שליחות ולא שייך כלל התם למימר אין שליחות לגוי וקצרוה פועלי' דנקט הירוש' הדבר פשוט וברור דפועלים לאו דוקא אלא אורחא דמילתא נקט וכמו שכן מפורש יוצא מדברי הרמב"ם ז"ל הלכות מתנות עניים ובפירו' המשנה למס' דמאי עלה הא דקצרוה גוים וככל מאי דכתיבנא לעיל סס"י פ"א יע"ש. והיות' תמוה אצלי על הרב ז"ל דאיהו גופיה מייתי שם לעיל מזה בסמוך דברי הרשב"א ז"ל שהביאם הרב"י ביו"ד סימן ק"ך לענין טבילת כלים דלא בעי שליחות ויכול לטבול כלים ע"י גוי דהא אם טבלן ישראל שלא מדעת הבעלים עלתה להן טבילה וכל היכא דלא בעי שליחות אפי' טבילת גוי למה לא תעלה יע"ש. דלפ"ז גם בקצירת תבואת שדהו דישראל דלא בעי שליחות דהא אם קצר ישראל שדה ישראל חבירו שלא מדעתו קרינן ביה שפיר קצירך והו"ל קצירת שדה דומיא דטבילת כלים. וא"כ ע"כ דהא דקאמר בש"ס ירושלמי קצרוה פועלים גוים לאו דוק' פועלי'