גזע ישי רלד

דדברי הרב וכו' ואין שלד"ע דכי זה חוטא חטא שעבורו קנסה תורה לקנס דד' וה' ושולחו מתחייב. ומשני רבא שאני הכא דכתיב וטבחו או מכרו וכו' דבי ר"י תנא או לרבות השלי'. דרבי רחמנא גבי טביחה ע"י שלי' דיש שלד"ע] ומיחייב שולחו לשלם קנסא דד' וה'. וסעד וסמך לזה מהא דפי' רש"י ז"ל בכתובות דל"ג ע"ב דאיתא נמי התם להך סוגיא גופה דב"ק הנז' ופירש"י עלה דפריך וכי זה חוטא וזה מתחייב וז"ל וכי שלי' חוטא ושול' מתחייב קנס דד' וה' והא קי"ל בקידושין אין שלד"ע ע"כ יע"ש. הנה שפירש ז"ל דהש"ס פריך וכי שלי' חוטא ושולח מתחייב קנס דד' וה' והשתא למה ליה לרש"י ז"ל לפרש דבר זה דהוא קנס ומי לא ידע בזה דד' וה' קנס הוא. אך למאי דכתיבנא אתי שפיר דכל עיקר האי פירכא דהש"ס דוכי זה חוטא וזה מתחייב והא קי"ל אין שלד"ע. אינה רק משום דהוא קנס' ולאו מפסיד הניזק חשיב ושפיר מיפטר המשל' מלשלם קנסא דד' וה' בטענ' זו דדברי הרב כו' ואין שלד"ע מה שאין כן אי הוה קרנא דמה שהוזק הניזק דהוה מפסיד הניזק דלא מיפטר המשלח מה"ט דוכי זה חוטא וזה מתחייב אי גם השלי' לא הוה ב"ח בתשלומי קרנא דהניזק וכאמור. ומיהו אפי' בתשלומי קנסא דמיפטר המשלח אפי' היכא דגם השליח לאו בר חיובא הוא לשלם לקנס זה. היינו היכא דהשלי' הוא חוט' מיהא דב"ח בהאיסו' מיהא הוה דאיכא להמשלח להאי טענה אלימתא דדברי הרב כו' ומיפטר בהכי מלשלם הקנס להניזק. אמנם היכא דשליח לאו ב"ח הוא כלל אף בגוף האיסור דאינו מוזהר על האי איסורא כלל דלית ליה להמשלח להאי טענה דדברי הרב כו' מיחייב המשלח לשלם גם קנסא להניזק. ולהכי כי פריך הש"ס התם בפ"ק דב"מ מחצ' דאתרבאי משום שליחות משני רבינא שפיר היכא אמרי' אין שלד"ע היכא דשלי' ב"ח הוא כלומר ב"ח בתשלומין ובאיסורא אבל בחצר דלאו בר חיובא הוא כלל דאפי בגוף האיסור לאו ב"ח הוא ולא שייך גביה לטעמ' דדברי הרב למיפטרי להמשלח מקנסא דכפל מיהא. להכי מיחייב בעל החצר שולחו לשלם הכפל נמי אף דהוא קנסא. ופריך הש"ס אלא מעתה דמשום ה"ט דב"ח הוא דאין שלד"ע ומיפטר המשלח מלשלומי א"כ היכא דיפסיד הניזק דמי נזקו כגון דהשלי' ב"ח בהאיסור הוא ולא בתשלומין אפי' קרן נזקו ליכא למיפטריה להמשל' מהניזק מלשלומי ליה מה שהוזק דלמה יפסיד הניזק לא בכה"ג שלי' לאו ב"ח מיקרי כיון דלאו ב"ח דתשלומי הנזק הוא ומיחייב שולחו. א"כ האומר לאשה ועבד צאו וגנבו לי דלאו ב"ח בתשלומין אפי' הקרן ה"נ דשולחן מיחייב לשלומי להניזק קרן מה שהוזק מיהא. ומשני אמרת הני בני חיובא נינהו והשתא מיהא לית להו לשלומי ולאו מפסיד הניזק קרן דמי נזקו חשיב כיון דלכשיהיו להם חייבין לשלם ואפשר שתתגרש היום וישתחרר היום או מחר ויהיה להם וישתלם הניזק קרן דמי נזקו וגם הכפל ולאו מפסיד הניזק חשיב למיקרי ליה לאו ב"ח ולחייב שולחו לשלם הקרן להניזק. כנלע"ד בישוב האי דאקשינן. וניחא נמי דברי מהר"מ ב"ב ז"ל דחשיב בנ"ד מאי דלא הוה השלי' ב"ח בתשלומי הזקוק לההקדש. שליח לאו ב"ח הוא ומיחויב ראובן שולחו לשלם הזקוק שחייב עצמו ליתן לההקדש כשישחוק. דבכה"ג מפסיד ההקדש קרנו חשיב ולא דמי לתשלומי ד' וה' כמובן

כלל היוצא מן כל האמור. דלרבינא דבעי שלי' בר חיובא אבל היכא דשליח לאו ב"ח הוא שולחו מיחייב אי הוה מילתא דאיסורא דאית ביה חיוב תשלומין על המשלח ולאו חיוב תשלומי דקנסא הוא יותר על החיוב אלא חיוב גוף התשלומין. והשליח הוא בר חיובא בהאי איסורא בהמשל' אבל לאו בר חיובא בתשלומין הוא על האי איסורא כהמשלח. כגון האי גוונא דנדון מהר"מ בר ברוך ז"ל הנז' לעיל. שליח לאו בר חיובא קרינן ביה וחייב משלחו לשלם מה שהוא חייב עצמו בדבר זה. דבכי האי גוונא בתר בר חיובא דהתשלומין אזלינן ולא בתר בר חיובא דהאיסור. כיון דמפסיד הניזק וכל דמפסיד הניזק קרן דמי נזקו לא מיפטר המשלח מלשלם להניזק משום אין שלד"ע. כנלע"ד לפום ריהטא ככל מאי דכתיבנא להוכיח מהסוגיא דפ"ק דב"מ. וכן מוכח נמי מדברי מהר"מ ב"ב ז"ל בתשו' לפי מאי דכתיבנ' בישוב דברי קדשו דנראה מוכרח בכוונתו כאמור לעיל. אלא דמ"מ אין אני כדאי להחליט בדבר זה ועדין צריך להתיישב בזה לדינא. ותו לא מידי

צ"ש אין שליח לדבר עבירה. אפילו לרבינא דאמר דהיכא דשליח לאו בר חיובא הוא מחייב שולחו דלא כר"ס דאמר דאף בשלי' דלאו ב"ח הוא כל היכא דאי בעי עביד אי בעי לא עביד לא מיחייב שולחו. אי הוה מילתא דהשלי' בשליחותו עביד שאדם אחר עביד להאי איסורא ע"י השליח בה"ג דאיש שאמר לאש' אקפי לי גדול דגדול הניקף עביד להאי איסורא. גם רבינא מודה דלא מיחייב שולחו דכיון דהגדול הניזק אסיר ובר חיובא הוא ואי בעי לא עביד להניח עצמו שתקיפו האשה. לאו שליחותיה דהאיש משלחה עבדה האי איתתא אלא שליחותיה דניקף. כ"כ הרמב"ן והר"ן ז"ל עלה