גזע ישי רלב

דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט הוי פירוש כמסי' המועלת להדיוט בקנין ובב"ד חשוב וה"נ הוה פי' דבר. ש"מ ככו"מ דמו כמסיר' המועלת וכן מצאתי בתשו' רב נטרונאי בר הילאי דאסמכתא קניא במילי דצדקה וכן דננו כמה פעמים במעשים שבאו לפנינו ושלום מאיר ב"ר ברוך זלה"ה עכ"ד ז"ל יע"ש

ולכאורה דברי מהר"מ ז"ל במ"ש וניהי דאין לד"ע וכו' תמוהים לענ"ד. דמאי שייאטיה דאין שלד"ע הכא בנדון דידיה כיון דראובן זה לא אסר על עצמו גוף השחוק בנדר או שבועה ק שחייב עצמו לתת זקוק להקדש כשישחוק. וכיון שכן אי בעי לצחוק לא עביד שום עבירה רק שמחוייב ליתן הזקוק לצדקה כששחק כאשר חייב עצמו וא"כ לא שייך כלל בזה להאי דאין שלד"ע כי נתן לאחר לשחוק בעבורו דהא ליכא הכא בשחוק זה ליתא דאיסורא כלל לא על המשלח ולא על השלי' כי גם אם ישחוק המשלח בעצמו לא עביד איסור' ורשאי הוא לכתחיל' לשחוק אלא שעליו ליתן הזקוק לצדקה כמו שחייב עצמו לתת זקוק להקדש אם ישחוק ומאי האי דקאמר מהר"מ ז"ל בזה וניהי דאין שלד"ע הא מסיק בפ"ק דב"מ ה"מ היכא דשליח ב"ח הוא כו'. ואי משום איסור דגוף השחוק דאסיר משום משחק בקוביא דעבירה הוא לשחק בקוביא או משום דאסמכתא הוא ואסמכתא לא קניא או משום שאינו עסוק בישובו של עולם וכדתנן בסנהדרין דכ"ד ע"ב ואלו הם הפסולין לעדות כו' והמשחק בקוביא כו' יע"ש בש"ס ובהפוסקים ז"ל. וא"כ שפיר שייך בגוף השחוק הא דאין שלד"ע והיינו דכתב מהר"מ ז"ל ונהי דאין שלד"ע כו'. א"כ כ"ש שקשה על מ"ש הא מסיק בפ"ק דב"מ ה"מ היכא דשלי' ב"ח הוא כו'. והא בהאי איסורא דמשחק בקוביא הוה שלי' ב"ח בו כהמשלח דכשם שהמשל' אסיר לשחוק בקוביא ה"נ אסיר לו לשלי' לשחוק בקוביא ולא הוה כגון כהן דאמר לישראל לקדש לו אשה גרושה דלאו ב"ח הוה דמייתי מינה מהר"מ ז"ל דישראל ודאי לאו ב"ח הוא דאינו מוזהר על לא יקח גרושה. אבל איסור זה דמשחק בקובייא דמיירי ביה מהר"מ ז"ל מוזהר בו כל אדם השלי' והמשל'. ואיך קרי ליה מהר"מ ז"ל שליח לאו ב"ח הוא ומיחייב שולחו. הא כיון דגם להשלי' אסור האי איסורא גופה דעל המשל' דהוא איסורא דמשחק בקוביא היינו שלי' ב"ח דקאמר רבינא

אמנם לפי מאי דכתיבנ' וברירנא מהך סוגיא דפ"ק דב"מ אתו דברי הר"מ ז"ל שפיר דבמילתא דאיסורא דאיתביה חיוב תשלומין אי עביד ליה המשלח בעצמו ואי עביד לה ע"י שליח לענין האיסור גם השלי' מוזהר בו והוא ב"ח בהאי איסור' כהמשל' אבל לענין חיו' תשלומין שיש על המשל' בהאי איסור' ליכא בשלי' חיוב זה דתשלומין דהשלי' מדינא לאו בר חיוב תשלומין הוא בהאי איסור' רק איסור' גרידא הוא דעביד לא קרינן ביה שלי' ב"ח למימר ביה אין לד"ע למיפטר להמשלח נמי מלשלם לזה שלו נוגעי' התשלומין אע"ג דשייך ביה האי טענה דדברי הרב וכו' משום גוף האיסור דגם השלי' עביד להאי איסורא מיהא. אלא שלי' לאו ב"ח קרינן ביה ומיחייב המשלח לשלם דאין שלד"ע למיפטריה להמשל' מלשלם להניזק אף היכא דגם השלי' לאו ב"ח תשלומין הוא ויפסיד הניזק לא אמרינן ושפיר כתב מהר"מ בנ"ד דראובן שחייב עצמו בזקוק להקדש אם ישחוק ונתן לאחר לשחוק בעבורו דחייב ראובן לשלם הזקוק להקדש מדין שש"א כמותו וכאילו שחק הוא עצמו דמי דנהי דאין שלד"ע כלומר והכא הרי הוה שלד"ע משום איסור השחוק דמשחק בקוביא. הרי מסיק בפ"ק דב"מ ה"מ היכא דשליח ב"ח הוא כו' כלומ' והכא כיון דראובן בר חיוב בתשלומין הוא בהאי איסורא משום חיובו שחייב עצמו לשלם זקוק להקדש אם ישחוק. והשליח אף דבהאיסור של השחוק איהו נמי ב"ח הוא אבל בחיוב התשלומין הזה של הזקוק להקדש אם ישחוק שחייב עצמו משלחו לאו ב"ח הוא דהא איהו לא חייב עצמו בשום תשלומין להקדש אם ישחוק ונמצא דאם לא ישלם ראובן המשלח שהוא חייב עצמו לשלם זקוק מפסיד ההקדש הזקוק ההוא שחייב עצמו ראובן אם ישחוק. ובכה"ג דאיכא חיוב תשלומין על המשלח ועל השלי' ליכא חיוב תשלומין. לאו בר חיובא קרינן ביה וחייב שולחו לשלם מה שחייב הוא באיסור זה בתשלומין דהיכא דאיכא איסורא וחיוב תשלומין על המשלח ואי עביד לה השלי' להאי איסורא לא מיחייב השלי' מדינא בתשלומין בהאי איסורא לא קרינן ביה שלי' ב"ח מצד חיובו דהאיסור למיפטריה למשל' נמי מלשלם ויפסיד זה שאיליו מגיעין התשלומין לא קרינן ביה שליח לאו ב"ח משום פיטור התשלומין דהוא לאו ב"ח בתשלומין ומיחייב שולחו לשלם מה שהוא חייב בתשלומין בהאי איסורא. כן נראה לפום ריהטא מוכרח בכוונת דברי מהר"מ ב"ב ז"ל

ברם הא קשיא לי טובא לפי כל האמור. מהא דאמרינן בב"ק דע"א גבי חיוב ד' וה' בטובח ע"י אחר דפריך עלה הש"ס וכי זה חוטא וזה מתחייב ופי' רש"י וכי שליח חוטא ושולחו מיחייב בד' וה' והא קי"ל אין שלד"ע ומשני אמר רבא שאני הכא דכתיב וטבחו ומכרו מה מכירה ע"י אחר אף