גזע ישי רלא

דאפשר שתבא לכלל חיוב מיפטר שולחו. והשתא ניחא דאפי' ידע למתני' פריך שפיר א"ד זל יע"ש. והנה הרב זל קצר לנו את הרחב בזה. אמנם מהני מילי דאמר מר בקיצור מוכח דפירושא דהאי סוגיא הכי הוה ככל מאי דכתיבנא וברירנא בתוספ' ביאור והוא לפום ריהטא מוכרח מהסוגיא גופא דע"כ דהכי הוה כוונת הש"ס בהאי לישנא דרבינא דקאמר מר היכא אמרי' אין שלד"ע היכא דשלי' ב"ח הוא אבל בחצר דלאו בר חיובא שולחו מיחייב ככל האמור ומדובר

ואם כן הרי אתה נמצא למד מהך סוגיא להאי לישנא דאמר רבינא דהיכא דשלי' ב"ח הוא אין שלד"ע אבל היכא דשלי' ב"ח הוא מיחייב שולחו. כדכתיבנא בריש אמי'ר דכי אמרינן אין שלד"ע ולא מיחייב שולחו בתשלומין בדבר איסור דאיתביה חיוב תשלומין כגניבה וכיוצא בו לא השלי' חייב לשלם. היינו משום דהשלי' הוא ב"ח מדינא בתשלומין כגניב' דאף הוא מוזהר שלא לגנוב ואם גונב חייב לשלם. דכיון דהשלי' ב"ח בתשלומין הוא בדבר זה ויכול הניזק לאשתלומי מהשלי' ואינו מפסיד. להכי דינא הוה דלישתלם הניזק מהשלי' דהוא עשה ההיזק בידים דלא מצי השלי' למיפטר נפשיה מלשלם ולחייב להמשל' בטענה שליחותו של משלח הוא שעשה ועל משלחו לשלם. משום דהמשל' בא טעון כנגדו בטענה אלימת' שמחייבתו להשלי' לשלם ומיפטר המשל' ממילא והיא טענה דאומרים לו להשלי' דברי הרב וכו' והיה לך שלא לשמוע ושלא לעשות ואין שלד"ע וחייב אתה לשלם ודיניה דניזק גביה דהשלי' להשתלם מיניה. אבל היכא דהשלי' לאו ב"ח בתשלומין הוא מדינא בהאי מילתא דאיסורא כהמשל' ולא מצינן לחייבו להשלי' לשלם הוא לבעלים בטענה זו דדברי הרב וכו' דאין השלי' בר חיוב תשלומין כלל בדבר זה אף שעשאו מעצמו. לא מיפטר המשל' מלשלם איהו להניזק משום האי טענה דדברי הרב וכו' ואין שלד"ע דה"ט דדברי הרב וכו' ואין שלד"ע לא מהני למיפטרי' למשל' אלא כי יתחייב ביה בס"ט השלי' לשלם דכיון דמתחייב השלי' לשלם מה"ט מיפטר המשל' ממילא. אבל למיפטריה להמשלח מלשלומי להניזק אף היכא דגם השלי' לאו ב"ח בתשלומין הוא דלאו בר חיוב תשלומין הוא השלי' בדבר זה ולא מיחייב לשלם משום טענה זו דדברי הרב וכו' ואין שלד"ע ויפסיד הניזק לא אמרינן אין שלד"ע. דאין שלד"ע לחייבו להשלי' לשלם ומיפטר המשל' ממילא אמרינן. אבל אין שלד"ע למיפטר גם להמשל' אף היכא דהשלי' נמי לא מיחייב לשלם מדינא בדבר זה ויפסיד הניזק דמי נזקו דלא משתלם לא מהשלי' ולא מהמשלח לא אמרי' אלא דבכה"ג משלח חייב לשלם להניזק ולא מיפטר מיניה דניזק משום ה"ט דדברי הרב וכו' ואין שלד"ע. ומיהו היינו דוקא אי משכחת לא מילתא דהשלי' לאו ב"ח בתשלומין הוא מדינא בהאי מילתא ולאו משום דלית ליה להשלי' נכסי לשלומי מינייהו. דאפי' בדאי' ליה לשלומי לא מיחייב מדינא לשלם. בהא הוא דלא מיפטר המשלח לשלם להניזק. אבל היכא דהשלי' מדינא ב"ח בתשלומין הוא לא דלית ליה נכסי לשלומי מינייהו. כה"ג דאיסור גניבה וכיוצא בו דהשלי' נמי מדינא ב"ח תשלומין הוא. מיפטר המשל' מהניזק מה"ט דדברי הרב וכו' אפי' דהשלי' לית ליה נכסי לשלומי. דכיון דמדינא השלי' כ"ח תשלומין הוא והשתא מיהא לית ליה לשלם וכי יהיו לו נכסים מחוייב מיד לשלומי ליה להניזק ואפשר להיות שיהיו לו היום או מחר נכסים וישתלם הניזק מהשלי'. השתא נמי בר חיובא בתשלומין מיקרי ולאו מפסיד הניזק חשיב לחייבו להמשל' לשלם להניזק. אלא המשל' מיפטר מלשלם מה"ט דדברי הרב וכו' ואין שליח לד"ע. וכמפורש יוצא מהש"ס מההיא דפריך אלא מעתה האומר לאשה ועבד צאו וגנבו לי וכו' ומשני אשה ועבד בני חיובא נינהו והשתא מיהא לית להו לשלומי וכו' ולהכי לא מחייב שולחן משום אין שלד"ע כן נראה לפום ריהטא מוכרח מהאי סוגיא דפ"ק דב"מ הנז' ככל האמור ומדובר

והנה מהר"מ בר ברוך זל בתשו' ק"ג סי' תצ"ג כתב וזל וששאלת על ראובן שאמר אה אשחוק עבור שום דבר אתן זקוק להקדש ונתן לאחר לשחוק עבורו. בנדרים הלך אחר לשון בני אדם ויש לחקו' אם בלשון ב"א שכל האומר כך רצ"ל לא הוא ולא אחר עבורו או לאו ואם לא יוכל להתברר בלשון בני אדם ילך אחר לשון תורה בכל מקום שש"א במותו וכיון דצחק בשבילו כאילו צחק הוא בעצמו וניהי דאין שלד"ע הא מסיק פ"ק דב"מ ה"מ היכא דשליח בר חיובא הוא אבל כגון כהן דא"ל לישראל קדש לי אשה גרושה מיחייב שולחו דניהי נמי דשלי' עבר משום לפני עור לא תתן מכשול כיון דלאו בר חיובא דההיא עבירה גופה שלא לקדש לעצמו אשה גרושה לא קרינן ביה ב"ח ומיחייב שולחו. ואע"ג דר"ס קמיה דרבינא משמיה דר"ח בר אוייא אמר ה"מ היכא דאי בעי עביד אי בעי לא עביד לא מיחייב שולחו. נ"ל דהלכתא כרבינא דהוא בתראה וכ"ש רבינא שהיה תלמיד חבר של רב אשי דסוף הוראה נינהו והלכתא כוותייהו. אמנם לפי שהוא אסמכתא דכל דאי אסמכתא היא כבר נשאלתי על זה לגדול אחד מצרפת שהיה רוצה לומר ניהי