גזע ישי רל

דדברי הרב כו' ואין שלד"ע למיפטר נפשיה מהניזק ויפסיד הניזק אלא היכא דהשליח ב"ח דתשלומין הוא דמהני ליה להמשלח טענה זו לחייב בה להשלי' דלא מצי שלי' למיפטר נפשיה בטענה דבשליחותו הוא שעשה. וכיון דמתחייב השלי' ממילא נפטר המשלח ודינו דהניזק עם השליח. זהו כונת רבינא והיינו דקאמר היכא אמרי' אין שלד"ע היכא דשלי' בר חיובא הוא ולא קאמר היכא דשלי' בר אזהרה הוא אבל חצר דלאו בר אזהרה כו'. דאין מה שגם השלי' מוזהר על עיקר האיסו' דגניבה פוטרו להמשל' בטענה. זו דדברי הרב כו' מלשלם לניזק אלא מה שגם הוא מוזה' וב"ח דתשלומין נמי הוא על אזהר' זו הוא דמיפטר המשלח מלשלם כיון דבטענ' זו הוא מחייב להשליח לשלם לניזק ומיפטר המשלח ממילא מהניזק דהוא משתלם מהשליח ולא מצי ניזק למתבעיה להמשלח אלא דיניה גביה השליח וכאמור

והשתא פריך הש"ס שפיר לא מעתה האומר לאשה ועבד צאו וגנבו לי דלאו בני חיובא נינהו ה"נ דשולחן מיחייב. כלומר דא"כ דלא אמרינן אין שלד"ע לפטור המשלח אלא היכא דהשלי' ב"ח בתשלומין הוא דכיון דמצי ניזק לאשתלומי מהשלי' דינא הוה לחייב להשלי' מה"ט דאין שלד"ע דלא מצי שלי' למיפטר נפשיה מלשלומי בטענה דבשליחותו של המשל' עשה ועל המשלח לשלם משום. דאמרינן ליה להאי טענה אלימתא דדברי הרב וכו' והיה לך שלא לעשות ומתחייב בהכי השלי' ומיפטר ממילא המשל' כיון דהרי משתלם הניזק מהשליח. אבל היכא דהשלי' לאו בר תשלומין הוא דלא מצי הניזק לאשתלומי מהשלי' הגם דאיכא להאי טענה אלימתא דדברי הרב וכו' לא מיפטר משלחו בהכי מלשלומי להניזק וחייב המשל' לשלם להניזק דלהפסיד להניזק שלא ישתלם לא מהשלי' ולא מהמשל' לא אמרינן אין שלד"ע. א"כ האומר לאשה ועבד צאו וגנבו לי דלאו ב"ח בתשלומין נינהו משום דלית להו נכסי לשלומי לניזק דנמצא מפסיד הניזק דמי נזקו אי לא משתלם מהמשלח דשמא לא תתגרש האשה לעולם ולא ישתחרר העבד לעולם ולא יוכל הניזק לאשתלומי מהשלי' ה"נ דשולחן מיחייב לשלומי. דהא להפסיד להניזק לא אמרינן אין שלד"ע למפטריה להמשלח. והני נמי נהי דאם תתגרש האשה וישתחרר העבד ויהיו להם נכסים חייבים לשלם מה שגנבו כבר כשהיו תחת בעליהן. מ"מ כיון דהשתא הכא לא נתגרשה ולא נשתחרר ולית להו נכסי ומאן לימא לן שיבואו לידי גירושין ושחרור ויהיו להם נכסים להיותם ב"ח לשלם להניזק דשמא לא תתגרש וישתחרר לעולם ולהכי סובר המקשה דלאו ב"ח בתשלומין מיקרו ומפסיד הניזק חשיב ויש לחייב שולחן לשלם להניזק. זהו ס"ד דהמקשה. ודחי לה הש"ס אמרת הני ב"ח בתשלומין נינהו והשתא מיהא לית להו לשלומי דתנן נתגרשה האשה נשתחרר העבד חייבין לשלם. כלומר דהני כיון דמדינא ב"ח בתשלומין נינהו ופיטור דידהו אינו רק משום דהשתא מיהא לית להר לשלומי ואפשר להיות דיהיה להם היום או מחר נכסים וישתלם הניזק מהם דהא לאחר שתתגרש חייבת מיד שיהיו לה נכסי לשלם ואפשר שתתגרש נמי היום או מחר. בני חיובא בתשלומין השתא נמי מיקרו שלא לחייב המשלח לשלם איהו להניזק דבכה"ג לא חשיב דמפסיד הניזק בי היכי דליחייב המשל' לשלומי להניזק כיון דאפשר להיות שישתלם הניזק מהשלי' היום או מחר ולא יפסיד. דדוקא היכא דודאי יפסיד הניזק ולא יוכל לבא לידי תשלומין מהשלי' דומיא דחצר דלאו בר תשלומין הוא כלל. הוא דלא מיפטר המשל' מלשלומי כיון דשלי' לאו ב"ח לעולם בתשלומין הוא ויפסיד ודאי הניזק. אבל באשה ועבד דהם ב"ח בתשלומין נינהו אלא דהשתא מיהא לית להו לשלומי וכי נתגרשה ויש לה נכסי מיד היא חייבת לשלם ואפשר נמי שתתגרש היום או מחר ויהיו לה מיד נכסי וישתלם הניזק. ב"ח בתשלומין השתא נמי חשיבי למפטריה להמשל' ולא מצי הניזק למתבעיה להמשל'. והיינו דקאמר הש"ס דתנן נתגרשה האשה וכו' כלומר דכיון דתנן נתגרשה האשה חייבת לשלם ואפשר נמי שתתגרש היום או מחר ויהיו לה מיד נכסי וישתלם הניזק לאו מפסיד הניזק חשיב לחייבו להמשל' לשלם. וניחא השתא דהמקשה אף דהוא ראה וידע להאי סיומא דמסיימה המשנה נתגרשה האשה וכו' אפ"ה פריך מינה וקאמר דאשה ועבד לאו ב"ח נינהו משום דהמקשה הוה ס"ד דכיון דאפשר להיות שלא יהיו להם נכסים לעולם שלא יבואו לידי גירושין ושחרור לעולם לאו ב"ח מיקרו ומפסיד הניזק חשיב ויש לחייבו להמשל' לפי האי תירוצא דרבינא. והתרצן שני ליה דאדרבה לאידך גיסא כיון דאפשר שתתגרש נמי היום ומחר ויהיו לה נכסי וישתלם הניזק מיד כשיהיו להם נכסי ב"ח מיקרו ולאו מפסיד הניזק חשיב וליכא לחיובי להמשל' לשלם לניזק לא מיפטר המשל' מהניזק מה"ט דאין שלד"ע. זהו הנראה לפום ריהטא מוכר' בכוונת הך סוגיא

הגם הלום ראיתי להר"ב בס' אסיפת זקנים בהך סוגיא עלה הא דפריך הש"ס אלא מעתה האומר לאשה ועבד וכו' שכתב בשם רבו ז"ל וקס"ד דאפשר שלא תתגרש האשה ולא ישתחרר העבד לא מיקרו בני חיובא לפטור את המשל'. ומשני כיון