גזע ישי רכו

דע"כ דאף דלא עביד השליח עתה שום איסור כיון דגם הוא מוזה' בהאי איסור' וב"ח הוא לענין זה מיקרי שלד"ע וכן כהן שקדש גרושה לכהן יע"ש הוכחתו בזה שאין דבריו מוכרחין כלל כאשר יראה הרואה והוא פשוט אין צורך לאריכות לזה ועיין מה שכתבתי לקמן סי' ק"ב בענין אי גם בקנמות דיש מעילה יש שלד"ע כמעיל' דקדשים. וכבר כתבנו דמהך סוגיא דב"ק דפריך וכי זה חוטא וזה מתחייב הכי מוכח דלענין שיהא שלי' בר חיוב' בעי' שיחט' עתה בשליחותו חטא דמן אותה העביר' עצמה דהמשלח. וכהן שאמר לכהן דכתבו התוס' ז"ל דמיקרי ב"ח היינו משום דגם כהן השלי' חוטא במקצת יתקרי כי מקדש' אפילו לאחר דמאחר דלדידיה נמי אסיר ליה לקדש' לעצמו יש לו ליזהר שלא להתעסק בקידושי אשה גרושה אפי' לאחר ומשו' האי זהירותא יתירתא שייך בו נמי קצת לה"ט דדברי הרב וכו' ומן אותה העבירה עצמו דמוזהר בו משלחו תחשב לו והו"ל דומה במקצת להני ג' כתובים הבאים כא' דילפינן מינייהו להאי כללא דאין שלד"ע וככל מאי דכתיבנ' וברירנא לעיל בסי' הקודם יע"ש. ודלא כמ"ש הגאון מהר"ץ ז"ל הנז' דלמאי דילפי' מג' כתובין הבאים כא' ליתא להאי סברא דהתוס'. דהא ודאי ליתא אלא דהתוס' ז"ל אמרי לה להאי סברא דכהן שאמר לכהן מיקרי שלי' בר חיובא אפי' לפי מאי דילפינן לה מג' כתובין הבאי' כא'. ולא מה"ט דאמ' מר הגאון מהרי"ח לנדא ז"ל משום דכיון דגם הוא מוזהר בענין זה אף שעתה אינו עושה שום עבירה כלל מיקרי בר חיובא. דהא נמי ליתא דכדי שיהא שלי' ב"ח ואין שלד"ע בעינן שיחטא השליח עתה בשליחותו דשייך ביה למימר לה"ט דדברי הרב כו'. אלא טעמא הוה משום דגם בכהן שאמר לכהן וכו' חשיב שחוטא השלי' גם הוא בשליחותו כדבר האמור. וכן מבואר יוצא מדברי מהר"מ בר ברוך ז"ל בתשו' ק"ג סי' תצ"ה דכל דלאו בר חיובא הוא בשליחותו בחיובא דהמשל' אף שבגוף הדבר אף הוא מוזהר אם היה הוא כהמשל' לאו ב"ח מיקרי כיון דהשתא מיהא בהאי דעביד למשלחו לאו ב"ח הוא וכהצד הראשון שצדד הרב מ"ל וכדפשיטא ליה להרב מח"א ז"ל. ואכתוב דברי המהר"מ ב"ב ז"ל לקמן בסי' שאח"ז יע"ש ובמה שכתבתי על דבריו שם

כללא דהאי מילתא אמינא דלרבינא דבעי שלי' בר חיובא. בעינן שיהא שלי' בר חיובא עתה בשליחותו ולאותה העבירה עצמה שהמשל' הוא בר חיובא בה. וכי הוה מילתא דכי יעשה לדבר זה עתה לעצמו יעשה איסור' כהמשל' בס"ג דכהן דאמר לכהן לקדש לו אשה גרושה. מיקרי נמי בר חיובא לדעת התוס' מפני שכיון שדבר זה לעת עתה שהוא מתעסק בו בשביל משלחו לדידיה נמי אסיר. יש לו להשלי' ליזהר באיסוריה שלא להתעסק בו כלל אפי' לאחרינא ולהכי כחוטא גם הוא עתה בהתעסקו' בקידו' גרוש' זו חשי' ושייך למימר ביה מפני כך דברי הרב כו' וחשיב נמי חוטא מאותה העבירה עצמה שמוזהר בה משלחו. אמנם היכא דעכשיו אינו דבר שיש בו איסור להשלי' ואם יעשה הדבר הזה לעצמו עתה בעת ובעונה ההיא דהוא עסוק לעשותו בשביל משלחו לא עביד שום איסור דלדידיה שרי ליה האי מילתא כההיא דנדון הר"ב מח"א ז"ל דראובן נשבע שלא לקדש אשה פלו' וקדשה ע"י שלי' כיון דהשלי' איהו אינו מושבע שלא לקדש אשה זו לעצמו ואם ירצה עתה לקדשה לעצמו רשאי דאין לו דבר שיעכבנו מעתה מלקדשה לעצמו. לעצמו. גם להאי זהירותא יתירתא דשלא להתעסק כלל בקידושי אשה זו אפי' לאחר ליכא למימר ביה כדשייך למימר גבי כהן דמקדש אשה גרושה לכהן אחר דהתם עתה בעת שהוא עסוק לקדשה לאחר הוא מוזהר שלא לקדשה לעצמו נמי וחתיכה דאיסורא הויא קידושי אשה זו עליה לעת עתה נמי להכי שפיר יש לו להזהר שלא להתעסק בקידושי' כלל גם בשבי אחר וכי עסיק לקדשה לאחר חוטא גם הוא מיקרי לדעת התוס'. משא"כ במי שנשבע שלא לקדש אשה פלו' ומקדשה ע"י שלי' דלהשלי' שרי ליה לקדשה לנפשיה לעת עתה דלית ביה אפי' להאי זהירותא. לא מיקרי שלי' בר חיובא אפי' לדעת התוס' ז"ל הנז' גבי כהן שאמר לכהן כו' דאע"ג דגם השלי' מוזהר מיהא גם הוא על עיקר האי איסורא דלא יחל דברו. כיון דהשתא הכא בעת עסקו בדבר זה בשביל משלחו איהו לא עביד שום איסורא כלל דאפי' זהירותא יתירתא ליכא למימ' ביה באופן דלא שייך בו כלל למימר לטעמא דדברי הרב כו'. לא מקרי שליח בר חיובא מפני מה שגם הוא מוזהר בעיקר הענין כיון דהשתא הכא מיהא איהו לא עביד שום איסורא מאותו האיסור שמשלחו מוזהר בו. וכדפשיטא ליה להרב מח"א ז"ל בנדון דידיה כדכתיבנא לדעתו לעיל. וכן נמי הוה בנדון הרב מ"ל במי שלוה בעצמו ברבית ושלח הרבי' ע"י שלי' דלא מיקרי שליח בר חיובא מהאי טעמ' וכמו שצדד הרב מ"ל ז"ל בתחלה ודלא כהצד השני שצדד שם. גם דלא כהגאון מהרי"ח לנדא ז"ל דפשיטא ליה כל בתר איפכא דגם בכה"ג מיקרי שלי' ב"ח דליתא. גם הרב מהר"י ן' ג' וייא ז"ל בס' טל אורות בשו"ת חא"ה סי' א' כתב בפשיטות גמור דנשבע שלא לקדש אשה פלו' וקידשה ע"י שלי' דמיקרי שלי' ב"ח לפי דעת התוס' ז"ל דכהן שאמר לכהן לקדש