גזע ישי רכב

וכמו כן תגדל התימא על הרמב"ן והריטב"א ז"ל דסברי רבנן דאפי' כהן שאמר לכהן לקדש לו אשה גרושה דלא מיקרי כהן השליח ב"ת כיון דאיהו לא עביד איסורא במאי דמקדשה לאחר. דא"כ למה לי דכתב רחמנא רבוי גבי טביחה ומכירה לרבות השליח. כיון דלדידהו נמי בעי' דיהא השליח ב"ח מן אותו החיוב עצמו דמיחייב בו המשל' אבל כל דלאו ב"ח הוא מאותו האיסור והחיוב עצמו לא משגחינן בשום איסור וחיוב אחר שיהא על השליח במעשה שליחותו ועל כרחין דמשום דגם הוא מוזהר על אותו האיסור והחיוב ההוא מיקרי שליח ב"ח וכ"ש לכהן דאמר לכהן לקדש לו אשה גרושה דכהן השלי' מוזהר ועומד הוא השתא הכא נמי שלא לקדשה לגרושה זו לעצמו דמיקרי שליח ב"ח. ואיך כתבו הרמב"ן והריטב"א ז"ל דלא מיקרי כהן השלי' בר חיובא

האמנם שבתי אני וראיתי דאדרב' יש לי להוכי' מההיא דטביחה ומכירה כל בתר איפכא דבכל כה"ג דנדון הרב מ"ל ז"ל גבי רבית ונדון הר"ב מח"א ז"ל גבי נשבע שלא לקדש אשה פלונית ומקדשה ע"י שליח. לא מיקרי שליח בר חיובא מה"ט דגם הוא מוזהר בעיקר האי איסורא כיון דהשתא הכא מיהא לא עביד השליח איסורא דבתר השתא דעביד השלי' שליחותי' אזלינן למיקרי ליה שליח בר חיובא ולא בתר מאי דגם הוא מוזהר בו בהאי איסורא וכמו שצדד הרב מ"ל ז"ל בראשונה וכדפשיטא ליה נמי להרב מח"א ז"ל. ואמינא לה מהא דגרסי' בב"ק דע"א ב' והתניא גנב וטבח בשב' וכו' משלם ד' וה' דר"מ וחכמי' פוטרין אמרי בר מיניה דההיא דהא אתמר עלה כו' משמי' דר"י בטובח ע"י אחר. ופריך הש"ס עלה וכי זה חוטא וזה מתחייב אמר רבא שאני הכא דאמר קרא וטבחו או מכרו מה מכירה ע"י אחר כו' דבי רבי ישמעאל תנא או לרבות השלי' כו' ופי' רש"י ז"ל וכי זה חוטא וכי שלי' חוטא ושולח מתחייב בד' וה' והא קי"ל דאין שלד"ע ע"כ יע"ש. והכי אמרי' נמי בכתובות דל"ג ע"ב ופירש"י שם וכי שלי' חוטא ושולח מתחייב קנס דד' וה' והא קי"ל בקידושין אין שלד"ע יע"ש. הנה דפריך הש"ס וקאמר וכי זה חוטא וזה מתחיי' כלומר והא קי"ל דאין שלד"ע. והשתא אם איתא דלענין שיהא השלי' ב"ח למימר ביה דאינו שלד"ע בעינן שיהא בר חיובא ועובר לאותה העבירה עצמה שעובר ומתחיי' בה משלחו. אבל אם השלי' אינו עושה בשליחותו אותה העבירה. עצמה אף שעושה מיהא גם הוא איסור וחיוב אחר בשליחותו. כהא דטביחה ע"י שליח דהשליח לא גנב לבהמה זו ולא עביד איהו בטביחה זו להאי איסורא וחיובא דמתחייב בה משלחו אלא דאיהו עביד איסורא אחרינא לנפשיה דהוא מפסיד בטביחה זז ממון חבירו בידים. לא מיקרי שליח בר חיובא בהכי למפטרי' להמשלח מטעם אין שלד"ע. אלא לאו ב"ח מיקרי ויש שלד"ע וטעמא דמיקרי ב"ח גבי טביחה וכן במכירה הוה משום דגם הוא מוזהר על עיקר איסור וחיוב זה דד' וה' דאילו איהו גנב וטבח מיחייב. א"כ כי פריך התם הש"ס מהא דקי"ל אין שלד"ע איך פריך וכי זה חוטא וזה מתחייב. והלא השליח דטבח איהו לא גנבה וא"כ כי טובח בשליחות הגנב לאו חוטא השליח חשיב למפטריה להגנב משלחו מחיוב ד' וה' מה"ט דשליח חוטא ואין שלד"ע. אלא דמשום דגם איהו מוזהר על עיקר חיוב זה דתשלומי ד' וה' אם איהו גנב וטבח היא דאית למחשביה להשליח ב"ח מפני כך ואין שלד"ע. וא"כ הכי הו"ל להש"ס למיפרך וע"י אחר מי מיחייב והא קי"ל אין שלד"ע והוה אתי שפיר דאף דאין השליח חוטא חטא זה דבו מתחייב המשלח. מ"מ שליח ב"ח מיקרי מטעמא דגם הוא מוזהר על עיקר חיוב זה דתשלומי ד' וה' אם הוא גנב וטבח. משא"כ בשביל חטאו זה של השליח דהוא חוטא בשליחותו דטביחה זו דהוא מפסיד ממון חבירו דלא מיקרי מפני חטאו זה ב"ח למימר ביה אין שלד"ע. ואיך קאמר הש"ס וכי זה חוטא וזה מתחייב. אשר מזה מבואר יוצא דמפני מה שהשלי' חוטא בטביחה זו דהוא מפסיד ממון חברו בידים בטביחה זו הוא דמיקרי ב"ח ואין שלד"ע. אלא מדקאמר הש"ס הכי מוכח להדיא דקושטא הכי הוה דמשום האי איסורא דעביד השליח לגרמיה דהוא מפסיד ממון חבירו בידים בטבי' זו הוא דמיקרי שלי' ב"ח ודינא הוה דליפטור הגנב משלחו מטעמא דאין שלד"ע. הא או לאו האי איסורא דקא עביד השלי' לגרמיה בטבי' זו שפיר הוה חייב משלחו ולא הוה אמרינן ביה אין שלד"ע אע"ג דמ"מ הרי גם השלי' מוזהר מיהא בהאי חיובא דתשלומי ד' וה' דאילו איהו גנב וטבח מתחייב בתשלומי ד' וה' לא מיקרי מפני כך שלי' ב"ח למימר ביה אין שלד"ע דכדי שיהא שלי' ב"ח לענין זה דאין שלד"ע בעינן שיהא חוטא השלי' במעשה שליחותו. ולהכי היינו דפריך וכי שלי' חוטא ומשלח מתחייב והא כיון דשליח חוטא בטבי' זו דהוא מפסיד ממון חבירו בידים הו"ל שלד"ע וקי"ל אין שלד"ע. וא"כ הרי מוכח להדיא מהך סוגיא כל בתר איפכא מהא דהוה בעינן להוכיח לעיל. דמפני מה שגם השלי' מוזהר על עיקר הדבר ההוא מיקרי שלי' ב"ח מפני כך וכהצד הראשון שצדד הרב מ"ל ז"ל בנ"ד גבי שולח הרבית ע"י שליח דלא מיקרי שלי' ב"ח. וכדפשיטא ליה נמי. להר"ב