גזע ישי רכא

איסורא עביד והוא זה דקא מפסיד בטביח' זו ממון חבירו בידים מ"מ כיון דלאו בר חיובא הוא בטביח' זו להאי חיובא גופיה דהוה ב"ח בו משלחו. לא משגחינן בהאי איסורא דעביד השלי' לנפשי' בטביח' זו ושלי' לאו ב"ח מיקרי ומיחייב שולחו לרבינ' דהו"ל דומיא דכהן דאמר לו לישראל לקדש לו אשה גרושה דלא מיקרי שליח ב"ח לרבינא ומיחייב הכהן שולחו אע"ג דגם הישראל השלי' עובר מיהא משום לפני עור וכו' וכאמור. ועל כרחין לומר דהיינו טעמ' דמיקרי בטביחה שלי' בר חיובא משום דגם השלי' מוזהר בחיוב זה דתשלומי ד' וה' אם הוא גנב וטבח דכיון דגם איהו מוזהר בהאי חיובא ואילו איהו גנב וטבח מיחייב בד' וה' השתא נמי דמשלחו גנבו ואיהו לא גנב אלא טבח לבהמה זו שכבר נגנבה. מיקרי שלי' ב"ח ואין שלד"ע ולהכי איצטריך רחמנא למכתב וטבחו ומכרו דמה מכירה ע"י אחר וכו' למימרא דבטביח' יש שלד"ע. וא"כ גם במכירה אף דהשלי' לא גנב מיקרי שלי' בר חיובא מה"ט דאילו גנב ואין שלד"ע. דלא כמ"ש הרב החי' ז"ל לפרש להאי ילפותא דרבא דמה מכירה ע"י אחר כו' דבמכירה ודאי שלי' נמי מיחייב דליכא למימר בשלי' אין שלד"ע משום דדברי הרב וכו' דשלי' מאי קעביד כו' אבל בטביחה הא קא מפסיד ממון חבירו בידים ובהא הו"א דאין שלד"ע כו'. דזה אי אפשר לומר כלל אפי' לרבינא דבעי שלי' בר חיובא משום דבעי שיהא ב"ח מן אותו החיוב עצמו דמיחיב המשלח וע"כ דטעמ' דהוה שלי' ב"ח גבי מכירה וכן בטביחה הוא משום דגם השלי' מוזהר על חיוב זה דד' וה' אילו איהו גנב נמי וכאמור ומדובר

איברא דעל הר"ב החי' ז"ל לאו קושיא היא הא דאקשינן דאיכ' למימר דאיהו ז"ל לא שמיע ליה כלומ' לא ס"ל להאי סברא דסברי רבנן התוס' והרמב"ן והריטב"א ז"ל בההיא דכהן שאמר לישראל צא וקדש לי אשה גרוש' דאף שישראל השלי' עובר משום לפני עור כו' לא מיקרי שלי' ב"ח. אלא איהו לדידיה ס"ל דכל שהשלי' עביד איסורא בשליחותו מאיזו צד שיהא ואף דלא הוה בר חיוב' מן אותה העבירה עצמה אלא דעביד איסורא לנפשיה דלפני עור מיקרי שלי' בר חיובא כיון דשייך גביה לומר דברי הרב וכו'. והא דכהן שאמר לישראל צא וקדש לי אשה גרוש' דקרי ליה הש"ס התם שלי' ב"ח. יסבור הרב ז"ל כהאי סבר' דכתב הריטב"א ז"ל שם הביא דבריו הר"ב בס' א"ז דהך סוגיא אתיא אליבא דרבא דאמר בעל לוקה אף על הקידושין לא בעל אינו לוקה על הקידושין וכיון שהקידו' תלויין בבעילה לא חשיב בר חיובא משום לפני עור יע"ש ובמה שכתבתי לעיל בסימן צ"ה לדעת הרי"ף ז"ל. או דס"ל כאידך תירוצא דכתב שם הריטב"א ז"ל דמיירי כשהכהן עצמו היה יכול לקדשה לעצמו דלא קאי בתרי עברי דנהרא וכו' יע"ש. ולהכי שפיר כתב הרב החי' ז"ל דבטביחה מיקרי ב"ח משום דהוא קא מפסיד ממון חבירו בידים

האמנם לפי דעת התוס' והרמב"ן והריטב"א ז"ל דסברי דהתם גבי כהן דאמר לישראל לקדש לו אשה גרושה קא עבר הישראל משום לפני עור. אלא דאפ"ה לא מיקרי שליח ב"ח משו' דבעי' שלי' ב"ח מן אותה העביר' עצמה דמיחייב בה משלחו. אי אפשר למימר דבטביחה ע"י אחר מיקרי השליח בר חיובא מה"ט דאמר הרב החי' ז"ל דגם השליח עביד איסורא דקא מפסיד ממון חבירו בידים. כיון דלא הוה בר חיובא מאותו החיוב עצמו דמחייב בו משלחו. ועל כרחין לומר לדעת התוס' והרמב"ן והריטב"א ז"ל דטעמא דטביחה ע"י שליח דמיקרי שלי' ב"ח והו"א דאין שלד"ע בטביחה אי לאו דגלי רחמנא גבי טביחה במאי דכתב וטבחו ומכרו דמה מכירה ע"י אחר כו' למימר' דגבי טביחה יש שלד"ע. אינו אלא משום דגם הוא מוזהר בהאי חיובא דד' וה' אם הוא גנב וטבח והכי נמי במכירה שלי' בר חיובא מיקרי מה"ט וכדכתיב' לעיל

והנה כי כן על כרחיך אתה למד לפי דעת התוס' והרמב"ן והריטב"א ז"ל. מהא דאיצטריך רחמנא למיכתב רבוי גבי טביחה ומכיר' דגם בטבח או מכר ע"י שליח מיחייב הגנב שולחו בד' וה' למימרא דאע"ג דבכל התורה כולה אין שלד"ע גבי טביחה ומכירה יש שלד"ע. דכל דשלי' מוזהר גם הוא בהאי איסורא וחיובא אילו הוה עביד איהו כדעביד משלחו אף דעכשיו במאי דעביד השליח כשליחו' לא עביד להאי איסור' וחיובא גופיה מיקרי שלי' כ"ח כיון דאילו הוה עביד למאי דעבי' משלחו היה מתחייב כה"ג דמכירה או טביחה ע"י שלי' מיקרי ב"ח אע"ג דאיהו לא גנב והיינו משו' דאילו גנב נמי מתחייב כד' וה' וכאמור. ומינה ללוה בעצמו ברבית ושלח הרב"י ע"י שליח דנדון הרב מ"ל ז"ל מיקרי שליח ב"ח אע"ג דהשתא הכא לא עביד השלי' איסורא דרבית דומיא דמכירה ע"י שליח או טביחה. וכן נמי בנשבע שלא לקדש אשה פלונית וקידשה ע"י שליח דנדון הרב מח"א ז"ל דמיקרי שלי' ב"ח לפי דעת התוס' ז"ל. והדרה תמיהתנו על הרב מ"ל ז"ל שצדד לומר דלא מיקרי בנ"ד ששולח הרבית ע"י שליח בר חיובא. וכ"ש דקשה על הרב מח"א ז"ל דפשיטא ליה הכי דלאו ב"ח מיקרי