גזע ישי רכ

משכחת לה בטביח' ע"י אחר אינו לא ע"י שליח ועיין בתוס' בב"ק סוף ד"ה. נתנו לו לבכורת בנו וכו' ובמ"ש בביאור דבריהם בש"מ לב"ק שם דקל"ו ע"א מן הספר ד"ה נתנו לו לבכורת בנו וכו' בשם תוספי הרא"ש ז"ל יע"ש. וכיון דילפינן טביח' ע"י אחר דחייב משום דכתיב וטבחו או מכרו דלפי הלמוד הזה למדנו דטביחה ע"י שליח חייב דבהכי הרי מצינו טביחה ע"י אחר דוגמא דמכירה דאי אפשר דלא ע"י אחר דהוא הלוקח. הדר יליף נמי ממילא מכירה מטביחה דאף במוכר ע"י שליח חייב וזה פשוט וברור. באופן דהאי פירוש' דהאיכ' דמפרשי קמא הוא הפי' העיק' וכמו שכן בא מפור' להדיא בש"ס דב"ק ודלא כפירוש האית דמפרשי תניינא דמייתי הרב החי' ז"ל וגם דלא כמו שכתב לפרש איהו ז"ל מדנפשיה. ונפלאתי מאוד על הרב החי' ז"ל וכן על האית דמפרשי תניינא דמייתי איך אשתמיט מינייהו מלכי הש"ס דב"ק הנז' כי שם באר'ה כהאי פירושא דהאית דמפרשי קמא דהיינו מוכר ולוקח ומאי דדחי מר הרב החי' להאי פי' לאו דחיה היא כלל כאמור ומדובר. סוף דבר שדברי הרב החי' ז"ל והאית דמפרשי דאורחא דמכיר' ע"י סרסו' נפלאו ממני וצל"ע רב

תו איכא לאקשויי על האי פירוש' דפי' מר הר"ב החי' ז"ל דבמכיר' ודאי ע"י שליח מיחייב דליכא למימר בשליח אין שלד"ע משום דדברי הרב וכו' דשליח מאי קעביד הרי כבר נגנבה הבהמה כו' דהתינח לרבינא דאמר בפ"ק דב"מ היכא אמרי' אין שלד"ע היכא דשליח בר חיובא הוא אבל היכא דשליח לאו בר חיובא הוא מיחייב שולחו. שפיר הוה הא דאמר מר דבמכיר' ודאי ע"י שליח מתחייב דליכ' למימר ביה אין שלד"ע משום דדברי הרב כו' דלאו בר חיובא הוא דמאי קעביד. אבל לר"ס דקאמר התם דאף היכא דשליח לאו בר חיובא הוא כגון כהן דאמר לישראל צא וקדש לי אשה גרושה א"נ איש דאמר לאשה אקפי לי קטן נמי אין שלד"ע ולא מיחייב שולחן משום דכל היכא דאי בעי עביד אי בעי לא עביד לא מיחייב שולחו דאין שלד"ע. א"כ ה"נ בגנב ואומר לשלוחו למוכרו כיון דהשליח אי בעי עביד אי בעי לא עביד אין שלד"ע. וא"כ לר"ס אכתי קשה להאי קושיא דהקשה מר הרב החי' ז"ל דבמכירה גופה מנ"ל דמחייב ע"י שליח. ועל כרחין דלר"ס מאי דאמרי' מה מכירה ע"י אחר אף טביחה ע"י אחר לא הוה פרושו כדפריש לה מר הרב החידושין ז"ל. ואם כן איך ניחא ליה להרב ז"ל האי פירוש' דיליה. ומיהו לזה יש לדחות ולומ' דאין ה"נ דלרב סמא לא דריש להא דטביח' ע"י שליח כדדריש רבא דרבא ס"ל כרבינא ולהכי דריש לה שפי' מוטבחו או מכרו מה מכירה ע"י אחר וכו' וכדפי' לה הרב ז"ל. אבל ר"ס נפקא ליה הא דמכירה וטביח' ע"י שליח כדדריש ר' ישמעאל או לרבות השליח א"נ כאידך מ"ד דדריש לה מתחת לרבות השליח דמהני רבויי ילפינן למכירה נמי דאפי' ע"י שליח חייב דאי לא"ה גם במכירה לא מיחייב שולחו משום דאי בעי עביד אי בעי לא עביד ואין שלד"ע

האמנם אכתי איכא לאקשויי טובא על האי פירושא דהרב החי' ז"ל דקאמר דבטביחה הא קא מפסיד ממון חבירו בידים ובהא הו"א דאין שלד"ע אי לאו דילפינן ממכיר'. וקשה דהא אפי' לרבינא דקאמ' דהיכא דהשלי' בר חיובא אין שלד"ע מוכח התם בפ"ק דב"מ ממאי דאמרי' התם מאי בינייהו א"ב כהן דאמר לישראל וכו' ללישנא דאמר היכא דשליח לאו ב"ח הוא מיחייב שולחו ה"נ שלי' לאו ב"ח הוא כו'. דלא מיקרי שלי' ב"ח אלא כי הוה ב"ח דאותו האיסו' והחיוב עצמו של המשלח. אבל היכא דלא הוה שלי' ב"ח דאותו האיסור והחיוב עצמו דמוזהר בו המשלח אף דגם השלי' עביד מיהא איסור' לנפשיה לא מיקרי שלי' בר חיובא משום האי איסור' דעביד השלי' אע"ג דשייך בו למימ' דברי הרב כו' מצד האי איסורא דעביד השליח. דכל דלאו בר חיובא הוא דאותה העביר' עצמ' דהוה בר חיובא משלחו לא משגחינן בשום איסור וחיוב אחר שיעשה השלי' לעצמו בשליחותו. דהא כהן דאמר לישראל צא וקדש לי אשה. גרושה אע"ג דאין הישראל מוזהר על איסור גרוש' מ"מ הא עביד מיהא הישראל איסור' כי מקדשה לכהן משלחו דעובר משום. לפני עור כו' ואפי' הכי קאמר הש"ס דלרבינא שלי' לאו בר חיובא מיקרי וכמ"ש התוס' ז"ל שם דאף דהישראל עובר משום לפני עור לאו ב"ח מיקרי וכ"כ נמי הרמב"ן והריטב"א ז"ל והיינו משום דבעינן שיהא השליח בר חיובא מאותה העבירה עצמה וכמו שכתבנו באורך בזה לעיל בסי' הקודם וכיון שכן כי טובח ע"י שלי' אע"ג דגם השלי' עושה עביר' והיא שהוא בטביח' זו מפסיד ממון חבירו בידים. מ"מ לא מיקרי שלי' ב"ח מפני איסור זה דיהא דינו דאין שלד"ע כיון דלא עביד להאי איסור' גופיה דעוב' המשלח ומתחייב בעבורו חיוב זה דד' וה' דהוא גנב וטבח ומשום דנשתרש בחטא כדאיתא בב"ק דס"ח ע"א דמה"ט הוא דחייב' תורה לגנב וטבח בד' וה' יע"ש. וכיון דהמשל' איהו גנב והשלי' לא גנב אלא טבח ולא עביד השלי' להאי איסור' דהוא שנשתרש בחטא אשר בעבורו בא עיקר חיוב זה דד' וה' ולאו בר חיובא הוא השלי' בחיוב זה דד' וה' בטביח' זו. אע"ג דעכ"פ איהו נמי