גזע ישי ריט

קני ליה לוקח מיחייב הגנב בד' וה' מפני שנשתרש בחט' ואישתכח דשלי' אפי' אי מזבין לה במזיד בשליחו' הגנב לא עביד שום עבירה והכי משמע דס"ל לרבא גופיה בפ' מרוב' דע"א עכ"ד ז"ל יע"ש. הנה שדח' מר הר"ב החידושין זל להאית דמפרשי להא דמה מכירה ע"י אחר דרצ"ל מוכר ולוקח והוא פירו' רש"י ז"ל דפריש לה הכי שם. ובעל החידושין נדחה קרי לה להאי פרושא והכי אמר מר עלה דליתא דהתם איהו גופיה מיהא קא מזבין ובמכירה גופה אי מזבין לה ע"י אחר מנ"ל דחייב עליה ד' וה' וגם על האי פירושא דמייתי בשם אית דמפרשי דאורח' דמכירה ע"י סרסור. כתב דלא נהירא. וכתב איהו ז"ל לפרש דהכי קאמר מה מכיר' ע"י אחר חייב כלו' דודאי דהכי הוה במכי' דע"י שליח נמי מחייב דליכא למי' בשליח אין שלד"ע משום דדברי הרב וכו' דשליח מאי קעביד הרי כבר נגנב' הבהמה. אבל בטביח' הרי קא מפסיד ממון חבירו בידים ובהא הו"א דאין שלד"ע אי לאו דילפינן ממכירה

ולפי זה הרי נמצא אתה למד מדברי הרב החידושין זל ופירושו הנז' למוד מפורש דכל כה"ג דנדון הרב מ"ל זל שלוה בעצמו ברבית ושלח הרבית ע"י שליח. א"נ כנדון הרב מח"א ז"ל בנשבע שלא לקדש אשה פלונית וקדש' ע"י שליח. דשליח לאו בר חיובא מיקרי אע"ג דבעיק' האי איסורא דרבית וכן בלאו דלא יחל גם השליח מוזהר בהו ואם הוא לוה ברבית עביד איסורא וכן אם הוא היה מושבע שלא לקדש אשה זו היה אסור לו לקדשה לעצמו נמי. אפ"ה כיון דהשתא מיהא איהו לא לוה או לא נשבע לאו ב"ח מיקרי. דהו"ל דומיא ממש לגנב הוא עצמו ומכרה ע"י שליח שכתב הרב החידושין ז"ל דלאו בר חיובא מיקרי דליכא למימר בשליח אין שלד"ע משום דדברי הרב. וכו' דשליח מאי קא עביד הרי כבר נגנבה הבהמה. הרי דאע"ג. דגם השליח מוזהר מיהא על האי איסורא וחיובא דד' וה' כשהוא יגנוב וימכור. אפ"ה קאמ' מר הר' החידו 'ז"ל דליכא למימ' בשליח אין שלד"ע משום דדברי הרב כו' דשליח מאי קא עביד הרי כבר נגנב' הבהמה. ומינה נמי לנדון הרב מ"ל בלוה בעצמו ברבית ושלח הרבית ע"י שליח.. וכן לנדון הרב מח"א ז"ל בנשבע שלא לקדש אשה פלוני' ומקדשה ע"ר שליח דהוו נמי דכוותיה דמכיר' ע"י שליח דלא מיקרי שליח ב"ח וכמו שצדד בתחילה ובראשונ' הרמ"ל ז"ל והכי פשיטא ליה להרב מח"א ז"ל וטביחה ע"י שליח דמיקרי בר חיובא היינו משום דעביד השליח נמי איסורא בטביחה זו דהוא ע"י טביחה זו מזיק ממון חבירו בידים ולהכי הו"א דאין שלד"ע כיון דשליח בר חיובא הוא מה"ט דמפסיד ממון חבירו בידים ולהכי איצטריך רחמנא למכתב רבוי' גבי טביח' לרבות השליח למימרא דבטביח' יש שלד"ע. ולא קשיא על הרב מ"ל והר"ב מח"א וגם על הרמב"ן והריטב"א ז"ל מאי דהוינן עלייהו מהא דאיצטריך רחמנא לרבות טביחה על ידי שליח

ברם לדידי תמיה' לי טובא על הר"ב החידושין ז"ל בעיק' מאי דכתב על האית דמפרשי מוכר ולוקח דליתא דהתם איהו גופיה מיהא קא מזבין ובמכיר' גופה אי מזבין ע"י אחר מנ"ל דחייב עליה ד' וה' ובחר לו מפני כך דרך לעצמו ופירש איהו פירשא אחרינא הנז'. והוא תימא לפענ"ד על הרב ז"ל דהא כהאי פירושא דהאית דמפרשי שהוא פי' רש"י ז"ל דהיינו מוכר ולוקח. הכי מפורש יוצא להדיא מהש"ס דב"ק דע"ט ע"א דפירושו הכי הוה. דגרסי' התם ת"ר גנב ונתן לאחר ומכ' וכו' ואמרי עלה מאי קמ"ל אשמועי' רישא גנב ונתן לאח' וטבח דיש שלד"ע אע"ג דבכל התו' כולה אין שלד"ע הכא יש שלד"ע מאי טעמא וטבחו ומכרו מה מכירה דלא אפשר דלאו ע"י אחר אף טביח' ע"י אחר מיחייב יע"ש. הרי לך בא מפורש להאי מילתא דמה מכיר' ע"י אחר להדיא בש"ס דהכוונ' הוא מה מכיר' דלא אפש' דלאו ע"י אחר והיינו דלא אפשר להיות מכיר' אלא ע"י אחר דהוא מוכר ולוקח והיינו כהאי פירוש דהאית דמפרשי קמא דכתב הר"ב החי' ז"ל דהוא פי' רש"י ז"ל. ואיך כתב הר"ב החי' עלה וליתא ונדח' קרא לה ובחר לו פירוש לעצמו והלא בא מפורש בש"ס להדיא ממאי דקאמר בב"ק מה מכיר' דלא אפשר דלאו על ידי אחר דהוא משום דאי אפשר למכירה בלתי מוכר ולוקח וכפי' רש"י זל. וכמו כן אני תמה גם על האית דמפרשי אחרינא דמייתי הרב החידו' ז"ל דמפרשי לה דאורחא דמכירה ע"י סרסור. ואילו ממאי דקאמר הש"ס התם בב"ק דע"ט מה מכירה דלא אפשר דלאו ע"י אחר מבואר יוצא דלאו הכי הוא אלא פירושו הוא דלא אפשר למכירה בלא מוכר ולוקח

ומאי דדחי מר הרב החידו' זל להאי פירושא דמוכר ולוקח דהתם איהו גופיה מיהא קא מזבין ובמכירה גופה אי מזבין ע"י אחר מנ"ל דחייב עליה ד' וה'. לאו דחייה היא כלל דמאי דאמרי' מה מכירה ע"י אחר אף טבי' ע"י אחר. הכוונ' היא דמה מכיר' דאי אפשר אלא ע"י אחר דהוא לוקח אף טביח' נמי יש לך למצוא אמר והיכא