גזע ישי ריח

מושבע שלא לקדש לעצמו אשה זו הוה אסו' לקדשה לו מיקרו שליח בר חיובא לפי דברי התוס' דכהן שאמר לכהן כו' מיקרי בר חיובא דנראה דנדון הרב ז"ל נמי הוה דכוותא דכהן שאמר לכהן. ואיך העלים הרב ז"ל עיני קדשו מדברי התוס' ז"ל הנז' וכתב בפשיטות גמור דבנ"ד שליח לאו ב"ח מקרי ויש שלד"ע ומקודשת לרבינא. וכדי ליישב דברי הרב ז"ל ע"כ לומר דפשיטא ליה כהצד הראשון של הרב מ"ל ז"ל דדוקא בכה"ג דכהן שאמר לכהן כו' דהוא עכשיו מוזהר ועומד שלא לקדשה לגרושה זו לעצמו מיקרי שליח ב"ח אע"ג דלא לעצמו מקדשה אלא לאחר. אבל בנשבע שלא לקדש אשה פלו' וקדשה ע"י שליח אע"ג דגם השליח מוזהר על לאו דלא יחל דברו ואילו היה גם הוא מושבע שלא לקדשה לאשה זו לעצמו היה אסור לקדשה לעצמו. כיון דהשתא הכא איהו לא נשבע ואי בעי לקדשה לעצמו מקדשה דאין דבר שיעכבנו מעתה לקדשה לעצמו. לא מיקרי שליח ב"ח ויש שלד"ע. ומינה נמי לנדון הרב מ"ל זל במי שלוה ברבית בעצמו ושלח הרבית על ידי שליח דלא מיקרי שליח ב"ח גם לדעת התוס' זל כיון דהשת' איהו לא לוה ואי נותן הרבית מעצמו נמי לא עביד איסורא

ולפום ריהטא נראה להוכיח כהצד השני שצדד הרב מ"ל ז"ל דגם בכה"ג דלוה מעצמו ברבית ושלח הרבית ע"י שליח וכן בנשבע שלא לקדש אשה פלו' וקדשה ע"י שליח דנדון הרב מח"א זל מיקרי שליח ב"ח. דאי לא תימא הכי אלא כהצד הראשון שצדד הרמ"ל וכדפשיטא ליה להרב מח"א ז"ל דבכה"ג לאו ב"ח מיקרי כיון שעכשיו איהו לא לוה וכן איהו לא נשבע. א"כ ל"ל דכתב רחמנא או ותחת גבי טביחה ומכירה לרבות השליח דאם טבח או מכר ע"י שליח נמי מיחייב הגנב המשלח בד' וה' למימ' דבטביחה ומכירה יש שלד"ע כדאיתא בפ"ה דקידושין דמ"ג ע"א ובב"ק דע"א ע"א וע"ט ע"א הא שליח זה כי טובח או מוכר כיון דאיהו לא גנבה לא עביד עבירה זו דגנב וטבח שבעבורה מיחייב שולחו בד' וה' והו"ל דומיא ללוה בעצמו ברבית ושלח הרבית ע"י שליח דכתב הרב מ"ל ז"ל דלא מיקרי ב"ח. כיון דאיהו לא לוה. דגנב ונתן לשליח וטבחו הוה נמי דכוותה: וא"כ בלאו קרא דאו ותחת נמי דינא הבי הוה דיש שלד"ע ומיחייב הגנב שולחו בד' וה' למ"ד דבעי שליח ב"ח ובכה"ג הא לאו ב"ח הוא ובכל התו' כולה נמי דינא הכי הוה דמיחייב שולחו. אלא מוכח דאע"ג דבטביח' ומכירה דעביד השליח בשביל הגנב משלחו לא עביד איהו לעבירה זו דהגנב מתחייב בעבורה להאי חיובא דד' וה' דהא השלי' איהו לא גנב אלא משלחו הוא שגנב ואיהו אינו אלא טובח. מיקרי שלי' ב"ח כיון שהוא נמי מוזהר בחיוב זה דד' וה' אילו היה הוא גונב נמי דאף דעכשיו איהו לא גנב כיון שאילו גנב נמי היה מחוייב בהאי חיובא מיקרי שלי' ב"ח וכמ"ש הרב מ"ל זל בהצד השני בלשון אפשר. ויש לתמוה על הרב מ"ל זל דאיהו מספקא ליה האי מילתא וכ"ש דקשה טובא על הרב מח"א זל דפשיטא ליה דבכה"ג לא מיקרי ב"ח. והלא מהא דכתב רחמנא רבויא גבי טביחה ומכירה לחייב הגנב כשטבח או מכר ע"י שלי' למימר דבטביח' יש שלד"ע. מבואר יוצא דגם בכה"ג מיקרי שלי' ב"ח וכאמור

אשר לפי זה אני תמה מאוד על הרמב"ן והריטב"א זל דסברי רבנן דה"ה בכהן שאמר לכהן צא וקדש לי אשה גרושה דלא מיקרי שלי' ב"ח. דלא כסברת התוס' כתבתי דברי הרמב"ן והריטב"א זל לעיל בריש סי' הקודם יע"ש. והוא תימא דהא ממאי דאיצטריך רחמנא למכתב רבוייא גבי טביחה ומכירה לרבות טבי' או מכירה ע"י שלי' למימרא דבטביחה ומכירה יש שלד"ע מבואר יוצא דאף שהשלי' אינו מוזהר בטביח' זו להתחייב עלה ד' וה' דהרי הוא לא גנבה אפ"ה כיון דגם השליח מוזהר מיהא על חיוב זה דד' וה' אילו גנבה איהו נמי. מיקרי השתא נמי אף דאיהו לא גנבה שליח ב"ח בטבי' זו וא"כ כ"ש לכהן שאמר לכהן לקדש לו אשה גרושה דכהן השלי' הנה הוא מוזהר ועומד גם עכשיו שלא לקדש גרושה לעצמו ואילו מקדשה לעצמו מיחייב דמיקרי שלי' ב"ח אף דאינו מקדשה אלא לאחר. ואיך כתבו הרמב"ן והריט' דכה ן שאמר לכהן לא מיקרי שלי' בר חיובא

איברא דמצאתי ראיתי להחי' קידושין קדמון אשר בשם שיטה לא נודע שמו יכונה שכתב שם בפ"ב דקידו' דמ"ג ע"א עלה דאמרי' התם מה מכירה ע"י אחר אף טבי' ע"י אחר חייב וז"ל מה מכירה ע"י אחר איכא דמפרשי מוכר ולוקח. וליתא דהתם איהו גופיה מיהא קא מזבין ובמכירה גופה אי מזבין ע"י אחר מנ"ל דחייב עליה ד' וה'. ואיכא דמפרשי מה מכירה ע"י אחר דאורחא דמכירה ע"י סרסור. ולא נהירא. וי"ל דבמכירה ודאי ע"י שליח נמי מחייב דליכא למימר בשליח אין שלד"ע ע משום דדברי הרב וכו' דשליח מאי קעביד הרי כבד נגנבה הבהמה. אבל בטביחה הא קא מפסיד ממון חבירו בידים ובהא הו"א דאין שלד"ע אי לאו דילפינן ממכירה. וכי תימא במכירה נמי עבירה קא עביד שלי' דע"י יאוש ושנוי רשות קני ליה לוקח וקא פסיד לה בעל הבהמה. ס"ל כמ"ד דבלא יאוש נמי אע"ג דלא