גזע ישי ריד

לקדש מטעם זה דשייך בו דברי הרב וכו' דאיהו נמי עבר על לפני עור אלא לא קאי ההוא טעמא בקידושין במסקנא דהתם דלא צריכא כלל ומ"מ יש ללמוד קצת דומיא בעינן דהנהו כדפרי' וכו' עכ"ד ז"ל יע"ש. הנה דפשיטא להו להתוס' שאנץ דבכהן שאמר לכהן מיקרי בר חיובא ותמהו בסברא זו דאמאי בכהן שאמר לכהן דהוא בר חיובא מיפטר משלחו ובכהן שאמר לישראל המשלח חייב דמאי נפקא לן מינה אם הוא ישראל או כהן. וכוונתם בזה דכיון דגם בכהן שאמר לכהן אין כהן השליח עושה איסור לנפשיה דאינו מקדשה לעצמו אמאי מקרי בר חיובא טפי מישראל. ותירצו דכהן הוא מוזהר מיהא על גרושה ולהכי ראוי לו ליזהר יותר מישראל וכשהשליח כהן סבר המשלח שלא ישמע לו השליח לקדש כדאמ' בקידושין דברי הרב וכו'. ונלע"ד ביאור דבריהם בזה דכיון דאמרינן בקידושין דטעמא דאין שלד"ע חוה משום דברי הרב כו' כלומ' דמשום הכי הוא דמיפט' המשלח דיש לו טענה למימ' סבור הייתי שלא ישמע לי. א"כ גם בכהן שאמ' לכהן לקדש לו אשה גרושה אע"ג דלא שייך ביה ממש לה"ט דדברי הרב כו' שהרי אינו מקדשה לעצמו ולא עביד איהו איסורא לנפשיה כשמקדש' להמשלח. מ"מ כיון דכהן מוזה' הוא על הגרושה ראוי לו ליזה' יותר באיסוריה מישראל שלא לקדשה גם לכהן אחר ומשום הכי כשהשליח כהן כיון דגם הוא מוזה' על איסו' זה ואי מקדשה לעצמו מיחייב ויש לו להזה' מפני כן שלא לקדש גרושה אף לכהן אחר סבר המשלח שלא ישמע לו דמשום האי זהירותא דיש לו להכהן השליח ליזהר באיסו' זה שלא להתעסק בו אפי' לאח' שייך קצת למימ' גביה נמי להאי טעמא דדברי הרב וכו' כלומ' דכיון דגם אתה מוזה' על איסו' זה דאי מקדשה לעצמך מיחייבת ויש לך מפני כן ליזה' באיסו' זה שלא להתעסק בו אפי' לאחריני לא היה לך לשמוע דברי התלמיד אלא דברי הרב שאמ' לך שלא תקח גרושה ומינה שעליך ליזה' בו שלא להתעסק בו כלל אפי' לקדשה לכהן אחר ומפני כן סבו' המשלח שלא ישמע לו זהו הנראה בכוונת דברי התוס' שאנץ ז"ל. אלא דמ"ש עוד בסיו' דבריהם ומיהו גם דשהשליח ישראל נמי הול"ל דאינו עושה שליח לקדש מטעם זה דשייך בו דברי הרב וכו' דאיהו נמי עבר משום לפני עור כו' אלא לא קאי ההוא טעמא בקידושין במסקנא דהתם דלא צריכא כלל ומ"מ יש ללמוד קצת דומיא בעינן דהנהו כדפרי' לכאורה אין להם מובן. דאי משום דלא קאי התם ה"ט דדברי הרב וכו' במסקנ' ולהכי אע"ג דהישראל עובר מיהת משום לפני עור ושייך בו דברי הרב וכו' לאו בר חיובא מיקרי ומיחייב שולחו. א"כ בכהן שאמ' לכהן נמי לית לן למחשבי' שליח בר חיובא משום האי זהירותא בעלמא דצריך הוא להזה' יותר כיון דגם הוא מוזה' על לא יקח כאמור לעיל. דמי עדיף האי זהירותא מאיסו' דלפני עור. ודוחק לומ' דכהן שאני דאית ביה תרתי חדא דגם הוא מוזה' ויש לו ליזהר. ועוד דעוב' משום לפני עור. משא"כ שליח ישראל דלית ביה אלא חדא דהוא איסו' דלפני עור

איברא דשם בא"ז לקמן עלה דאמרי' דאמר לישראל כתב. וז"ל כתוב בתוס' אבל ישראל אע"ג דעוב' משום לפני עור פי' א"כ היה לנו לומ' דברי הרב שומעין מ"מ כיון שאם היה עושה דבר זה לעצמו לא מיחייב אז מתחייב שולחו כי הוא בטוב שליח לאחר בדבר שהיה עושה בטוב לעצמו ולעולם מתחייב שולחו. אא"כ איכא תרתי שאם היה עושהו לעצמו היה איסור ושייך ביה דברי הרב שומעין גיליון ע"כ יע"ש. הנה שהגיליון כתב בביאור כוונת דברי התוס' ז"ל להאי חילוקא דבין היכא דאיכא חדא להיכא דאיכא תרתי ואף שהוא לא דרך בדרך הזה שדרכו בו תוס' שאנץ ז"ל דהם אמרו כי גם בכהן שייך לומ' לה"ט דדברי הרב כו' מפני שכיון שגם הוא מוזה' יש לו להזהר יותר. אלא איהו דאמר טעמא אחרינא והוא דכל שאם עושה לעצמו עושה איסו' דשייך בו דברי הרב כלומ' ועוד דשייך בו נמי לה"ט דדברי הרב וכו' משום. דעובר על לפני עור. מ"מ לפי מאי דכתבו תוס' שאנץ ז"ל מילתא בטעמא דגם בכהן שייך לה"ט דדברי הרב משום דהוא צריך ליזהר יותר כיון דגם איהו מוזהר. כ"ש דאיכא למימ' להאי חילוקא לדעתם דבין ישראל דלית ביה אלא חדא לכהן דאית ביה תרתי

האמנם כי דייקינן פורתא נראה דהוא קשה ליאמ' בכונת בכונת דברי תוס'. מה"ט גופיה דכתבו דטעמא דשליח כהן מיקרי בר חיובא משום דיש לו ליזה' יותר. דא"כ דמשום הכי הוה דמפני דשייך בו לטעמא דדברי הרב וכו' א"כ מה לי ישראל ומה לי כהן ציון דעכ"פ גם בישר שייך לה"ט דברי הרב' משום איסו' דלפני עור דמה לי אי שייך בו דברי הרב משום מדא איסורא או משום תרתי כיון דכל עיק' הסברא למיפטר להמשלח אינו אלא משום דהוא סבור שלא ישמע לו לעבו' ע"ד הרב כו'. ואי איכא למימ' להאי חילוקא דבין חדא לתרתי אינו אלא לפי מאי דכתב הגיליון בטעמא דשליח ישראל דלא מיקרי בר חיובא אף דעוב' משום לפני עור דהוא משום דכיון דאם היה עושהו לעצמו היה עושה בטוב ולא מיחייב אז מתחייב שולחו כי