גזע ישי ריב

שלד"ע אלא חצר ודדמי ליה דלאו בר חיובא הוא ובע"כ עביד. אבל היכא דאי בעי עביד אי בעי לא עביד אף דלאו בר חיובא הוא אין שלד"ע דכדי שיהא שלד"ע בעינן דיהיה לגמרי דומיא דחצר דלהכי הוא דכתב רחמנא למוד זה בחצר ולא בדוכתא אחרינא למימר' דלא הוה עיקר הטעם דאין שלד"ע משום האי סברא דדברי הרב כו' אלא עיקר הטעם הוה משום דאי בעי עביד אי בעי לא עביד וליכא שליח לד"ע אלא היכא דבע"כ עביד דומיא דחצר. זהו טעמייהו דרבינא ור"ס למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה לפענ"ד

ולפי זה הנה מאי דמייתי הגאון מהרי"ח לנדא ז"ל להכריח הכרח גמור דהרי"ף ז"ל פסק כר"ס מדלא חלק שום חילוק בשלד"ע מכלל דכללא כליל שבשום דבר אין שלד"ע וכו' עד ולית ביה ספיקא שהר"יף יסתום ויאמר אין שלד"ע ויסבור בו חילוקים ויעלימם הס כי לא להזכיר אין זה דרכו של הרי"ף. לדידי אחר המחילה רבה דאין דבריו מוכרחים בזה כלל ושפיר איכא למשמע מדברי הרי"ף מדלא מייתי להאי חלוקא דרב סמא ולא עוד אלא כתב דטעמא דאין שלד"ע הוה משום האי סברא דדברי הרב וכו'. דס"ל כרבינא דאמר הכי דלהכי הוא דכתב רחמנא רבוי בחצר דהוי שליח בגניבה למימרא דהיכא דשליח לאו בר חיובא הוא יש שלד"ע דעיקר טעמא דאין שלד"ע הוה משום האי סברא דדברי הרב וכו' וכאמור. דהרי הרי"ף ז"ל במאי דכתב בפ"ק דב"מ דחצר דגברא משום שליחות אתרבאי ולא ילפינן קטן מקטנה דכוונתו בזה למאי דרבי רחמנא חצר גבי גניבה מאם המצא תמצא הגנבה בידו דתניא אין לי אלא ידו גגו חצרו מניין ת"ל בידו דהיינו משום שליחות וכדאית' התם בש"ס. הנה הורה לנו הרי"ף ז"ל בזה לדעת דחצר הוה שליח לד"ע וכדכתיבנא לעיל ומינה דיש חילוק בהאי כללא דאין שלד"ע ולאו בכל גוונא אין שלד"ע. וכיון שכן אם איתא דהרי"ף ז"ל דעתו כר"ס דהחילוק הוא היכא דאי בעי עביד כו' לחצר דבע"כ עביד. איך כתב התם בפ"ב דקידושין דטעמא דאין שלד"ע הוה משום דדברי הרב וכו'. ולא לטעמא דרב סמא דאי בעי עביד וכו' הא ה"ט דדברי הרב כו' לרבינא הוא דהוה דאיהו הוא דס"ל דהא אשמועינן ריבוייא דחצר דגבי גנבה וכדברירנא. אלא מדכתב הרי"ף ז"ל דהטעם הוא משום דברי הרב וכו' והעלים לטעמיה דר"ס דאי בעי עביד כו' ולא הזכירו כלל מוכח טפי דפוסק כרבינא דזהו החילוק דשמעינן מהאי רבוייא דחצר דמשום שליחות אתרבאי גבי גניבה דעיקר הטעם הוה משום דברי הרב וכו' ודוקא היכא דשליח בר חיובא הוא אין שלד"ע אבל חצר דלאו בר חיובא הוא להכי הוה שליח אפי' לד"ע. ובהכי הרי לא סתם הרי ז"ל וכללא כייל דבשום דבר אין שלד"ע כדאמר מר הגאון מהרי"ח לנדא ז"ל. אלא הנה הוא כמפורש יוצא מדבריו דיש חלוק בהאי כללא דאין שלד"ע והוא ממאי דפסק בפ"ק דב"מ דחצר דגברא משום שליחות אתרבאי ולא ילפינן קטן מקטנ' בהא הורה לדעת דיש חלוק. ובמאי דכתב בפ"ב דקידושין דאין שלד"ע מה"ט דדברי הרב כו' להורות נתן דזהו עיקר הטעם ומינה דהחילוק הוא בין היכא דשליח בר חיובא להיכא דלאו בר חיובא הוא דזהו החלוק דנפקא לן מהא דרבי רחמנ' חצר משו' שליחו' גבי גניבה וכרבינא כאמור ומדובר

ומאי דכתב הגאון מהרי"ח ז"ל שאיך יכול להיות שסמך הרי"ף שמסברא נדע שאם אינו בר חיובא לא שייך דברי הרב וכו' שהרי עכ"פ יש לפניו איסור לפני עור שהוא בר חיובא בו והתוס' הוא שחדשו חידוש זה שזה לא מיקרי בר חיוב' ואמאי לא ביאר לנו הרי"ף דבר זה שהוא חידוש גדול. לדידי אין מזה הכרח גמור דהרי"ף ס"ל כר"ס ולא כרבינא די"ל דאה"נ דלהרי"ף זל לא שמיע ליה כלומר לא ס"ל כהאי חידושא דחדשו התוס' ז"ל דמשום לפני עור לא מיקרי בר חייבא. לא איהו ס"ל דכיון דמ"מ עובר השליח משום לפני עור ושייך בו לה"ט דדברי הרב וכו' משום איסור דלפני עור בר חיובא מיקרי ואין שלד"ע. והא דאמרי' בש"ס מאי בינייהו א"ב כהן דא"ל לישראל קדש לי אשה גרושה וכו' אשר מזה הולידו התוס' זל להאי חידושא דאף שהישראל עובר משום לפני עור לאו בר חיובא מיקרי. ס"ל להרי"ף ז"ל דאתיא הך סוגיא כרבא דהלכתא כוותיה דאמר לא בעל אינו לוקה. וכיון שהקידושין תלוין בבעילה לא עבר ישראל השליח בהקידושין אפילו משום לפני עור כיון דאיסורא דהני קידושין תלוין ועומדין עד שיבעול המשלח ולהכי מיקרי השליח לאו בר חיובא וכ"כ הריטב"א ז"ל בחי' שם הביאו הרב בס' א"ז שם וז"ל וא"ת והאיכא משום לפני עור ואפשר לומר דהאי סוגיא כרבא דהלכתא כוותיה דאמר לא בעל אינו לוקה וכיון שהקידושין תלוין בבעילה לא חשיב בר חיובא משום לפני עור עכ"ד זל יע"ש. וא"כ איכא למימר שפיר דהכי ס"ל להרי"ף ז"ל ולהכי סתים ואמר דאין שלד"ע מה"ט דדברי הרב וכו' כי במאי דאמר להאי טעמא להורות נתן דהיכא דשייך לה"ט דדברי הרב והיינו היכא דהשלי' בר חיובא ואפי' משום לפני עור הוא דאין שלד"ע אבל היכא דלאו בר חיובא דאפי' באיסור דלפני עור לא עבר השליח באופן דליכא למימר ליה דברי הרב